משם מה זה לא הוסיף לי את הקובץ אז הוספתי את התמונה עכשיו. אניס חייכה חיוך קורן שהמס את ליבו של אוליבר "אני לא מאמינה עכשיו נשאר רק עוד אחד!" "רק נצטרך לגרום לה לבוא איתנו" אמר אוליבר והרס את שמחתה של אניס אניס החלה לגבש תוכנית במוחה, היא לא הייתה רק חזקה אלא גם חכמה. "טוב אז זה מה שנעשה" אניס סיפרה לו על התוכנית שלה.
השמש בקושי החלה לזרוח והשמיים נצבעו בגוונים מרעיבים. זאת הייתה שע בוקר מוקדמת. "רוז בואי שנייה" אוליבר קרא לרוז הצעירה שישבה כעת לבדה על כורסא נוחה ושתתה ברעש מילשייק בקשית. אוליבר אידן הוביל את רוז קוורץ במעלה המסדרו ושניהם עמדו זה מול זה לבד בעליית הגג שנראתה כך יפיפיה. רק שניהם. או לפחות זה מה שהיא חשבה. "אז רוז" אוליבר לחש באוזנה "אני רוצה לדעת עליך עוד" רוז לא הייתה חכמה במיוחד ולא הבינה את סיבת שאלתו "טוב השם שלי הוא רוז קוורץ להורים שלי קוראים גל קוורץ ועומר קוורץ" התחילה לספר "ואתה מבטיח שתשמור את זה בסוד?" אוליבר הנהן ולמראה עיניה הנוצצות נתקף בבושה, הוא לא אהב להוליך אותה שולל. "יש לי כוח לגרום לאנשים להתאהב בי" אמרה רוז "אבל אותך אני באמת אוהבת" "רוז קוורץ את מוכנה לצאת איתי למסע להצלת העולם?" שאל אוליבר "כבר?" רוז התאבנה לרגע "אני באה" אניס יצאה ממקום מחבואה ושלושם המשיכו את המסע שלהם. אניס רצה קדימה ואחריה אוליבר. ורק רוז הלכה מאחוריהם בעצב. אף אחד משלושת החברים לא שמו לב לדמות שעוקבת אחריהם מבין הצללים.