קהילה - היצירות של איריסופה3
|
|
|
|
|
לתחרות של זואיה המהממת♥ - סיפור לפסח♥
|
29/03/2018 |
פרק 1: הבית הבוער
זה קרה בסדר פסח. הוא התקיים בביתנו, אז כל בני המשפחה היו עסוקים.
"איריס, תמצאי מה לעשות. כשאני הייתי בגילך תמיד התעסקתי במשהו!" קראה אמי בכעס.
חשבתי על זה קצת. זה בלתי אפשרי, להיות עסוק כל הזמן! וקשה לי להבין איך אפשר להנות מדברים כמו גיהוץ מפות שולחן.
אז יצאתי החוצה. היה חושך כמעט מוחלט. פנסי הרחוב לא עבדו בגלל שהאחראים על החשמל ברחוב שובתים בגלל מיקיאוולי שהודחה.
לפתע הכל היה מואר.
החשמל ברחוב חזר? לא!
זה היה ביתו של השכן, הוא בער.
פרק 2: הצרחות המסתוריות
אני לא הבנתי למה, אבל רצתי הישר לתוך הבית הבוער. זאת לא אני! רגלי הניעו את עצמם.
משם ראיתי כוכבים.
התעוררתי למראה מדבר. "איפה אני?"
"מצחיק מאוד, עבדה, אנחנו במצרים!" אמר מישהו.
"מה אני עושה כאן?!"
"אני פשוט לא מאמין! את סתם מנסה להתחמק..."
"אני לא!"
"את כן" הוא היכה בי בשוט (זה כאב!), והלך.
פרק 3: ימים שחורים עברנו
לאט לאט עיני התחילו להסתגל לאור הרב, ונדהמתי לגלות המון עבדים. "הם יודעים מה זה מנוף..?" מלמלתי.
להפתעתי, הם בנו פירמידות!
עבדים, פירמידות.. זהו זה! אני בתקופה שלפני יציאת מצרים! מצחיק מאוד, איריס.. זה פשוט לא הגיוני. זה חלום, כן, חלום! אני עובדת על עצמי.
ניסיתי לצבוט את עצמי שוב ושוב, כישלון חרוץ.
פרק 4: החלום שלא נגמר
ראיתי מיק-נער צעיר, וניגשתי לשאול אותו מי הוא.
"אני משה"
"משה רבנו?" שאלתי בתקווה.
"מי זה משה רבנו? אני סתם משה," ענה לי.
"אני אחדד את השאלה. אתה משה, בן לפרעה מלך מצרים?"
"הייתי. עכשיו אני יודע שהוא לא באמת אבי. אני עוזב!" הוא אמר ועמד ללכת.
"חכה!" קראתי.
"מה?"
"יש לך כמה אבני בזלת?" כן, זה כל מה ששאלתי.
משה הוציא מכיסו כמה אבנים ונתן לי אותן.
"רב תודות" אמרתי וברחתי למקום מסתור.
אם בגלל אש נסעתי לאחורה בזמן, אז אני יכולה אולי גם לעתיד, חשבתי. הבערתי אש, ובעיניים מכווצות מפחד הכנסתי את ידי. לא נכוותי. האש התחילה למשוך אותי פנימה.
פרק 5: קריעת ים סוף
הגעתי בדיוק לתקופה הרצויה! הבריחה ממצרים.
השתחלתי בין כל בני העם, וקיוויתי שאף אחד לא ישים לב שילדה שלבושה בלבוש עתידי הולכת בינהם. אני לא חושבת שזה משנה, כי שמלתי כבר הייתה מחוסה חול.
רציתי לראות את הפלא הזה בעצמי, שים סוף נקרע לשניים!
אבל, מאחורינו רכבו המצרים על כרכרות קטנות, והם החזיקו לפידים בידיהם. לא הבנתי מה הבאלגן עד ששמתי לב שהם זרקו את הלפידים עלינו, ואחד נחת עלי, בצידו של האש.
פרק 6: חזרה הביתה
התעוררתי שוב כאשר הייתי שרועה על המדרכה. קמתי לאיטי, וגיליתי שהבית לא בוער יותר! חזרתי לביתי, ואמי אמרה:
"נו, רואה, מצאת עיסוקים בחוץ!"
"אה כן, עיסוקים היסטוריים."
היא לא הבינה את פשר המילה "היסטוריים" במשפט שלי, אך הדבר היחיד שעשתה הוא לבהות בי קצרות.
זהו סדר הפסח הטוב ביותר בחיי!
הסוף♥
|
|
|
|
|
|
698
|
|
|
|
|
|
|
|
|
31/03/2018 20:43 |
עיגול1 |
4
|
|
מדהיםםםם! |
|
|
|
|
|
29/03/2018 23:18 |
טיחוש123 |
3 |
וואו קולללל!!!
בהצלחה |
|
|
|
|
|
29/03/2018 17:44 |
5456המיקמק |
2
|
|
יפה |
|
|
|
|
|
29/03/2018 16:56 |
שירוש3255 |
1
|
|
וואו! , סיפור מאוד מעניין!!!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
|
|
