|
בלוג הפרס - ל"ג בעומר
|
07/05/2018 |
עם ערב החשכה, התכנסנו, אני ומשפחתי אל אזור לא מוכר, הרוח שם נשבה באיטיות וריח של עשן עלה באפי. "אמא, מה אנחנו עושים פה?!" שאלתי את אמי בחוסר רצון. "חוגגים את ל"ג בעומר, כנאה ייתכן ששכחת..." היא ענתה לי וחיוך עלה על פניה.
נזכרתי שכעת חבריי מבית הספר חוגגים את ל"ג בעומר והזמינו אותי. אויש, איך אני רוצה ללכת למדורה הכיתתית ולא להשתעמם פה כל היום...
התבוננתי סביבי וראיתי שאף אחד לא מביט בי כרגע, הבנתי מיד שזוהי הזדמנות טובה לצאת מן האזור הזה ולרוץ למדורה של הכיתה. הגעתי מיואשת ומיד לקחתי את בקבוק המים הקרים שעמד על השולחן ומזגתי אותו לתוך כוס חד פעמית שלקחתי. הסתכלתי בסבלנות על שקית המרשמלו המרהיבה ורציתי כבר לטעום ממנה, כל הזמן חיכיתי רק לרגע שבו נוכל לצלות את המרשמלו על המדורה. סוף סוף הרגע הזה הגיע, לקחתי מקל דק והכנסתי בו ארבעה חתיכות מרשמלו בצבעים שונים. התקרבתי אל המדורה שחיממה באיטיות את גופי וקירבתי את המרשמלו אל האש הבוערת בעודי מתבוננת סביבי ומבחינה בהורים, הם צולים לילדיהם את המרשמלו, אבל אני באתי לא עם אמא ולא עם אבא וגם לא עם סבתא, סבא ודודים, אני באתי בעצמי, לבד... משכתי בכתפיי כששמתי לב שאני היחידה מבין כל הילדים בכיתה שצולה את המרשמלו לגמרי בעצמה. "אוף, למה המרשמלו הזה לא מתחמם?!" חשבתי לעצמי בכעס. קירבתי את ידי עוד ועוד לעבר האש, לפתע הרגשתי צביטה חזקה בידי וגיליתי שזוהי כוויה. הכאב התפשט יותר ויותר, עד שהבנתי שרק אימי יכולה לטפל בכאב הזה. רצתי לאימי וראיתי שמדורתם כבר בערה. "אני כבר יודעת מה יהיה התירוץ הנכון..." חייכתי לעצמי חיוך ופניי נשקפות באש הלוהטת. "אמא!" קראתי לה. "מה?" היא פנתה אליי במבט שואל. "התקרבתי אל המדורה שלנו וקיבלתי כוויה, זה סיפור ארוך." עניתי לה ועיקמתי את אפי. "אל תדאגי! אני כבר מטפלת בזה!" היא ניגשה אליי בחיוך. לבסוף הכוויה כבר לא כאבה, אך היא עדיין לא נעלמה. מדי יום אני מתבוננת בידי האדומה וזוכרת שמשפחה, אין דבר יותר חשוב מזה בכל העולם...
|
|
מוקדש
ל 78וורד | |
|
|
