החיים של מאיה פרק שני: צ'ילי
|
24/06/2018 |
קבעתי עם חברתי, הולי במיקפה קצת לדבר ולקשקש. זה היה יום יפה למדי: השמים בהקו, השמש זרחה והציפורים צייצו. שעברתי דרך הפארק שמעתי קול יללה אומללה בוקע מבעד מטוס עץ מנותץ. פשפשתי בתוך ערמת העצים השבורים ולפתע בפנים מצאתי... מינימיק! מינימיק כחול מכף רגל ועד ראש, עם אף ורדרד, ועיניים חומות, גדולות מכוסות ברעמת שיער, גם כן כחולה. לרוחב פניו היו כמה חתכים, וזנבו הארוך שהסתיים בפקעת כחולה, היו מעוקם. מייד לקחתי אותו למרפאת המינימיקים. שהגעתי למרפאה דוקטור מיקו, רופא המינימיקים, ערך לו כמה בדיקות בסיסיות כגון בדיקת דופק, רפלקסים וכו' ואז מרחק על החתכים שעל פניו משחה בצבע ירוק לימון ואז הזנב הוא חבש בתחבושת עבה. "הנה קחי" אמר דוקטור מיקו, והושיט לי את המשחה "תמרחי לו כל ערב". בנפנוף שלום ידידותי יצאתי מהמרפאה לכיוון הבית שלי. שכחתי לגמרי מהמפגש עם הולי, אבל לא היה לי אכפת. ידעתי ברגע שאפגש איתה היא תנאם לי על מה היא ערכה של חברות. שהגעתי הביתה לקחתי קופסאת קרטון וכמה שמיכות, ואחרי שבדקתי שלמינימיק נוח הבאתי לו פירות וירקות. תוך כמה דקות הוא נרדם ואני יצאתי בריצה למיקפה, כדי להביא ספרים על גידול מינימיקים. שהגעתי למיקפה ראיתי את הולי, בהבעה נוזפת וידיים שלובות. "חיכיתי לך שעה!" צעקה הולי "יש לך הסבר?". "כ-כן אני ראיתי מי-מינימיק פצוע אז ל-ל-לקחתי אותו" גמגמתי. הבעתה של הולי השתנתה לדאגה. כעבור כמה דקות יצאנו שתינו מהספרייה, סוחבות ספרים עבי כרס. שהגענו הביתה התחלנו לרפרף בספרי הגידול על מינימיקים, ולרשום בצד הערות שימושיות. לפתע התעורר המינימיק, וזינק לזרועותי והתרכבל בהם. "איך תקראי לו?" שאלה הולי בעודה צופה בי מלטפת את בטנו. "צ'ילי" אמרתי. לפתע צ'ילי זינק מידיי ישר אל החלון הפתוח ואני והולי מייד דלקנו בריצה אחריו. "צ'ילי חזור!" צעקתי לו, אבל הוא שירקק בהתלהבות וטס מעל ראשי המיקמקים, ותוך כדי הפיל כובע מפואר למדי מראשה של גברת מיקיאוולי. לבסוף מצאנו אותו אחרי כמה דקות של ריצה מרחף מול חלון ראווה של חנות "הבלוק". "הנה אתה צ'ילי!" אספתי את צ'ילי בזרועותיי "על מה אתה מסתכל?" הבחנתי במה שמשך את תשומת ליבו זה היה שלט שהודיע על- המשך יבוא... |
|