|
חיים מושלמים או לא?
|
20/08/2018 |
היי,קוראים לי רון ועד לפני יומיים החיים שלי היום מושלמים.
פרק 1
''נווו אתה קם???'' קראה אימי מהמטבח.''כן אמא'' מלמלתי כשראשי על הרצפה ידיי אוחזות בשמיכה ורגליי תלויות למעלה. ''רוןןןן!!'' קראה אימי שוב ''עוד חמש דקות ההסעה באה!'' אוקיי אז זה השלב בו אני דופק את הראש (שוב בפעם המאה) במגרה הפתוחה שליד המיטה שלי צועק מכאב ושומע את אבא שלי מגחך בשקט ''שוב פעם??'' ואני שוב כרגיל מתעלם ממנו...''עוד ארבע דקות רון!'' אוקיי אז כאן מתחיל זמן החישוב 2 דקות להתלבש דקה לצחצח שיניים ולסדר שער ובדקה האחרונה לדחוס משהוא לפה לקחת את התיק והאוכל ולטוס מהבית(חסר נשימה)!
עליתי לאטובוס עדיין הרגשתי את המכה בראש ''למה אני תמיד שוכח לסגור את המגירה הזו?''חשבתי בעצבנות התיישבתי ליד חברי הטוב מייק ''תן לי לנחש...דפקת את הראש שוב?'' לא עניתי לו חייכתי לעצמי ועצמתי עיינים
פרק 2
השיעור הסתיים סוף סוף! האמת שסיימנו מוקדם מהרגיל! נפרדתי ממייק והגעתי לביתי ראיתי את המכונית של אימי והבנתי שהיא הגיעה...גם היא משום מה הקדימה ניגשתי לחלון כדי להציץ ''את חייבת לספר לו''שמעתי את קולו של אבי ''איך?איך אפשר לספר לו שהוריו אינם ושהוא...שהוא מאומץ?בוא נחכה שהוא יגדל יותר!הוא רק בן 14!'' התיק שלי נפל התנשמתי בכבדות ''רון?אתה שם?'' אבי התקדם לעברי ''רון...''לחשה אימי''אני...אני..'' הרגשתי עצבני כל כך חשתי בעייני המתמלאות דמעות נגבתי אותם במהירות ורצתי לחדרי....
השמש שקעה ''רון...אולי נדבר?''שאלה אימי מעבר לדלת...קולה היה שבור...
''אני בסדר...''לחשתי
''לפחות תבוא לאכול ארוחת ערב''
''אני בסדר!!''והפעם צעקתי לא רציתי לראות את האנשים האלה שהחליטו שהם ההורים שלי!ובמיוחד לא לאכול איתם!שנאתי אותם!
פרק 3
קמתי הבית היה שקט התסכלתי בטלפון שלי 3 צילצולים ממייק והודעה ''אתה בסדר?למה לא הגעת?המכה בראש הפעם רצינית?'' חייכתי...הסתכלתי בשעון השעה היתה 12 ''אוייי לאאא איחרתי לבית...'' ואז נזכרתי...ההורים שלי שיקרו לי...אני מאומץ ואין לי מושג מי הם ההורים האמיתיים שלי...צנחתי בחזרה למיטה ועצמתי את עייני.צילצול טלפון זה היה מייק התעלמתי...אבל אחרי 9 צילצולים עניתי ''מה קורה איתך?הערתי אותך?''שתקתי לא יכולתי לדבר...הרגשתי שאם אני מוציא מילה אחת אני יפרוץ בבכי ''רון...אני מכיר אותך מספיק זמן כדי להבין שמשהוא עובר עלייך...אני בא אחר הצהריים אם אתה רוצה ואם לא''השיחה נותקה...נאנחתי...וחזרתי לישון
פרק 4
''הלווווו רוןןןן תפתח את הדלת!''הסתכלתי בשעון השעה היתה שלוש וחצי ''רק שנייה מייק'' אמרתי בקול צרוד קמתי מהמיטה צחצחתי שיניים ופתחתי למייק את הדלת אני לא יודע איך ההיתי נראה אבל מספיק רע בשביל שמייק יגיב ככה ''מה עובר עלייך??ולמה אתה כזה חוור!בכית?''הוא משך אותי לסלון והתישבנו ''תספר לי עכשיו מה קורה איתך!''לא היתה לי ברירה...סיפרתי...הוא שתק ובצדק מה כבר אפשר להגיד לילד שגילה שהוא מאומץ?''רון...''אמר מייק ''ההורים שלך עדיין אוהבים אותך..אני בטוח...''
הסתכלתי עליו והרגשתי עצבני איך ההורים שלי יאהבו אותי אם אני לא הבן שלהם??
מייק שם לב להבעת פנים שלי''אני יודע שזה קשה אבל תאמין לי...תדבר איתם הערב...דברים יסתדרו'' הוא טפח לי על הגב והלך למטבח שמעתי רעש של כלים מהמטבח וריח טוב של טוסט טרי עם תירס הוא חזר ''פעם הבאה תאכל!נאמס לי לשמוע את הבטן שלך מקרקרת והשהבטן שלך מקרקרת...''הוא אמר ועשה הבעת פנים של סבל. צחקתי וטרפתי את הטוסט.
פרק 5
הערב הגיע חיכיתי להורים שלי בסלון הם התיישבו לידי הרגשתי חרטה על זה שהתעצבנתי עליהם העיינים שלי החלו לדמוע אימי חיבקה אותי חזק לא היה צריך לדבר הצלחנו להבין אחד את השני רק מלשבת ולבכות ביחד...מאז הבנתי משהוא לא משנה איזה הורים יש הם תמיד יאהבו ויתמכו בדרך שלהם...גם אם אתה מאומץ.אז קוראים לי רון וביומיים האלה חשבתי שהחיים שלי כבר לא מושלמים.
|
|
