|
לג'נד לייף -סיפור לקהילה
|
22/11/2018 |
היי, מקווה שתהינו מהסיפור...
לג'נד לייף (תרגום מאנגלית: חיים קסומים)
פרק 1- ליה נעלמת
הכל התחיל כשאני, מאי, ואחותי התאומה ליה נולדנו. אף אחד לא הצליח להבדיל בינינו- העיניים הכחולות, השיער הבלונדיני, צבע העור- הכל היה זהה. הדבר היחיד השונה בינינו היה כוחות הקסם שלנו...
גיליתי את כוח הקסם שלי בגיל חמש. זה התחיל כשדוד שלי, סיימון, קרא לי "חיה פראית". כל כך כעסתי- הרי מבחינת כולם ליה היא תמיד האחות המושלמת, הצעירה יותר, הנחמדה יותר- ואני החכמולוגית שלאיש לא אכפת ממנה. באותו רגע בלי לחשוב בכלל, ייחלתי שהוא זה שיהיה החיה ולא אני. אני לא יודעת למה דווקא את זה רציתי. שנייה לאחר מכן צמחו לו אוזניים שעירות וארוכות, זנב שעיר ופרסות: הוא הפך לחמור וברח משם. ליה לא קיבלה כוחות קסם ומשום מה יותר אוהבים אותה בגלל זה, כי אני הרי ה"מסוכנת". טוב, כך היה עד שליה נעלמה. ברגע שזה קרה, לא ידעתי מה לעשות- מה לומר לכולם? ידעתי שאם אומר זאת הם יחשבו שאני קינאתי בה והפכתי אותה ליצור אומלל. אבל זה לא נכון! לעולם לא הייתי עושה את זה לאחותי. לכן החלטתי שבקמום לומר משהו, אצא לחפש אותה.
ארזתי חפצים דרושים, נשמתי עמוק ויצאתי אל מסע החיפושים.
פרק 2- היער ומה מצאתי בו
ראשית יצאתי אל היער. זהו יער אפל ומסוכן שאיש לא רוצה להיות בו, והכי סביר שאם ליה נחטפה -היא אף פעם לא נעלמת סתם- אז חטפו אותה לשם. כשנכנסתי מיד הצטמררתי: העצים היו שחורים משחור, לא היה ניתן לראות את השמיים וסימן החיים היחיד שהיה שם חוץ ממני היה ג'וק על האדמה. "ליה!" אמרתי בקול, ואחר כך צעקתי "ליה! איפה את?". לא מצאתי אותה. הייתי שם ימים שלמים, אולי שבוע. לפתע ראיתי צללית מוזרה לפני: צללית בצורה של ילדה! "שלום! ליה, זאת את?" שאלתי. "אני לא ליה. אני גרייס. מי את?" ענתה הצללית. התקרבתי אליה וראיתי את פניה המלאכיות- עור חיוור, עיניים סגולות מדהימות ושיער לבן עם קצוות מעט תכולים. "אני מאי," עניתי לה, "את יודעת איפה אחותי התאומה ליה? היא נראית בדיוק כמוני."
הדמות הביטה בי לרגע ואז ענתה: "אני לא יודעת מי היא ואיפה היא. איך אני יכולה לדעת? לא ראיתי אותה וגם לא אראה." לא הבנתי אותה. "למה? את עוזבת את המקום?" שאלתי בבלבול. גרייס צחקה. "לא, טיפשונת," ענתה לי, "אני עיוורת."
פרק 3- הבעיה של גרייס
נשמתי במהירות. גרייס המסכנה. "למה את ביער, אם ככה? זה מסוכן!" אמרתי לה בבעתה. "אני גרה לא רחוק. למעשה, הבית שלי בתוך היער." ענתה לי גרייס. "איך הצלחת לשרוד פה? איפה הורים שלך?" מכל מילה שלה נבהלתי עוד יותר ורחמיי עליה גברו."הבית שלי גדול ואני מסוגלת להסתדר בעצמי. ואין לי הורים. אני גרה לבד." התחלתי לשנוא את עצמי על הפינוק שלי- אז מה אם אני לא המועדפת? לה אין הורים בכלל! "לא נורא. בואי, נלך לבית שלי." אמרה לי גרייס כאילו קראה את מחשבותיי. הנהנתי והתחלתי ללכת אחריה, כשלפתע שמתי לב שרגליה אינן נוגעות בקרקע! "את... את עפה? גם לך יש כוחות?" שאלתי אותה. "משהו כזה. מה הכוח שלך?" היא התחמקה משאלתי והשיבה לי בשאלה. "אני משנה צורה ומשנה לאחרים את הצורה אם אני רוצה." עניתי לה. "יפה." היא אמרה ואת שאר הדרך עשינו בשתיקה. עצרנו רק כאשר עמדה לפנינו אחוזה גדולה...
פרק 4- הבית של גרייס ולמה היא כבר לא שם
גרייס עמדה לפני הדלת ונופפה למצלמת האבטחה שהייתה מולה. הדלת נפתחה בנקישה והלכתי אחרי גרייס אל תוך האחוזה.
האחוזה הייתה מדהימה. הדחף הרגיל שלי לגעת בכל דבר רק התגבר כשנכנסתי פנימה. היו שם ספות וכורסאות מדהימות שנראו רכות כל כך, לפחות חמישה פסנתרים והמון חדרים. גרייס ישר פנתה לעבר מעלית , וכששתינו נכנסנו פנימה היא לחצה על כפתור עם המספר שש- הקומה השישית. כשהגענו לשם התברר לי שזה הגג. הוא היה שטוח לגמרי עם רצפת פרקט, ועוצב כמו גן. התיישבנו על זוג כיסאות שהיו שם והתחלנו לדבר. "למה את גרה כאן ולא בעיר?" שאלתי את גרייס. "אני מעדיפה להיות כאן. אמנם אני בודדה כאן אבל יש לי שקט, וזה משהו שלהרבה אנשים אין." גיחכתי. לי אף פעם לא היה שקט. "כמה זמן את גרה כאן?" שאלתי. "שבוע בערך. עזבתי את המשפחה שלי ועכשיו אני כאן." היא ענתה. שבוע בערך? זה היה הזמן שבו יצאתי למסע החיפושים! "את רעבה?" היא שאלה אותי פתאום. "כן, מאוד..." אמרתי לה והיא ירדה למטה. כעבור רגע היא חזרה עם מגש סנדוויצ'ים בידה. אחרי שאכלתי כמה היא הלכה לעבר כזה המרפסת ובהתה בחלל. הצטערתי שהיא לא יכלה לראות את הסביבה בה היא נמצאת. ואז היא נעלמה וגם אני.
|
|
מוקדש
ל כולם! | |
|
|
