|
כתב אורח- הרפתקאותיה של רייצ'ל.
|
26/11/2018 |
רייצ'ל התעוררה ספוגת זיעה במיטתה, מתעוררת מסיוט שעטף אותה בשנתה. היא התנשמה בכבדות בזמן שניסתה להדחיק את הסיוט שהיה לה בלילה. כל לילה זה היה סיוט אחר, סיוט אחר אבל עם זאת דומה.
לאחר כמה דקות היא קמה והתארגנה בזריזות ליום חדש שבו תיכננה ללכת לעזור בבית האבות ולהיות ליד סבא שלה. כשירדה במדרגות הבית היא מצאה את חברה הטוב ביותר ג'ק. "מוכנה לצאת למסע?" הוא היה לבוש בג'קט עור שחור שהתאים לשיערו השחור ולעיניו הכחולות כשמיים. תיק בצבע ירוק חיוור היא תלוי על כתפו. "אבל-" היא לא הספיקה לסיים את המשפט והוא משך אותה החוצה שם היא לא האמינה למראה עינייה. באמצע חצר הבית שלה, חור שחור שזהר בצבע סגול בהיר. ההיגיון שלה אמר לה שאסור לה להיכנס, וזה מה שהיא עמדה להגיד גם לג'ק כשהוא קפץ פנימה, לוקח אותה איתו.
הם ריחפו באוויר, בחלל שחור במשך זמן לא ברור כלפתע נחתו על אדמה קשה. במבט אחד מסביב רייצ'ל ידעה דבר אחד. שזאת הייתה טעות. צבא של מפלצות הקיף אותם, כל אחת מזוויעה בדרכה שלה. ולכל אחת נשק שנראה כמשומש בעבר. ג'ק נראה אחוז בהלה וכמתחרט על ההגעה אל המקום הזה. המפלצות התחילו להתקרב, דוחקות את גבם זה אל זה וכשהמפלצות הניפו את החרבות והגרזנים- הם ידעו שזה סופם. הם חיכו למכה שלא הגיעה. רייצ'ל פתחה באיטיות את עינייה וראתה נער בלונדיני ועיניי זהב מסתכל על שניהם במבט תוהה. "אתה- אתה אביר!" קולו של ג'ק נשמע לפתע ועיניו נצצו בהתרגשות. רק עכשיו רייצ'ל שמה לב לשיריונו הכסוף של הנער ולחרב שהחזיק ביד. ולנוזל הירוק שכיסה את כל האזור.
"איפה אנחנו?" שאלה, בוחנת את הסביבה.
"מי זה אנחנו?" הנער הזהוב שאל, שולף ממחטה ומתחיל לנקות את חרבו ושריונו.
"נעים להכיר, ג'ק." אמר ג'ק. "זאת רייצ'ל."
"נעים להכיר," הנער בשריון אמר בעודו משליך את הממחטה ארצה. "אני הארי, ואתם... אתם נמצאים במיסוקל."
"מי מה?" שאלה רייצ'ל.
"מיסוקל, ממלכת הזוהר האדמונית?" הנער -הארי- השיב. "הממלכה הצפונית מבין ארבעת הממלכות?"
"לא," אמר ג'ק. "בחיים לא שמעתי על מקום כזה, אתה שמעת על כדור הארץ?"
"אני אמור?" שאל הארי, מתחמק ומתרחק דרך השלוליות הירוקות.
כנראה שלג'ק לא היה עוד מה להגיד והחלטנו בשתיקה לעקוב אחריו ולגלות לאן הוא הולך.
הוא הגיע לסוס חום מנוקד שהיה קשור לגדר של בית גדול. "זה פונדק." ג'ק לחש בקול, ורייצ'ל קיוותה שהארי לא שמע את זה.
הארי הודיע להם שהם יתקדמו אל עבר הכפר הקרוב ושם יחפשו תשובות.
"אתה מכיר מקום בשם כדור הארץ?" הארי שאל את האדם העשרים ושש.
"לא," האדם ענה. "תנסו לשאול את הארלי, זאת הנערה בשמלה האדומה." הוא הצביע על מישהי שהתבוננה בהם בשעשוע.
לאחר ששאלו אותה היא אמרה להם שהיא מכירה את כדור הארץ. "אם אתם רוצים למצוא אותו, תצטרכו לעשות דבר פשוט."
"והוא?" רייצ'ל שאלה, מתבוננת בהארי כשהלך אל עבר הדלת. הוא בכל זאת אמר שהוא ילך אחרי שיעזור להם.
"תצטרכו להשיג לטאת סיביליק."
"כמו זאת?" ג'ק שאל, מצביע על לטאה קטנה צהובה, מנוקדת בנקודות אדומות. 'זה נראה כאילו היא חולה באבעבועות רוח' חשבה רייצ'ל.
"בהחלט נראה כך,"הארלי אמרה. "למרות שהן בדרך כלל גדולות יותר... אולי זה תינוק."
"זה יחזיר אותנו לכדור הארץ או לא?" רייצ'ל שאלה בחוסר סבלנות.
"כן." הארלי הרימה את הלטאה הקטנה ותלשה את זנבה,ושיחררה אותה לחופשי.
ג'ק נראה כלא מבין את מעשיה. האלרי חתכה את הזנב לשניים בעודה אומרת: "תאכלו את זה, תגידו לאן אתם רוצים ללכת, ובום, אתם בבית."
רייצ'ל הסתכלה על הזנב בגועל, מבחינה שג'ק באותו מצב.
ג'ק נעלם. רייצ'ל התחילה להילחץ, לא מבינה להיכן נעלם. "הוא אכל את הזנב, עכשיו תורך." הארלי אמרה, ונעלמה בצללים.
רייצ'ל נשארה לבדה, רק מחשבותיה איתה. היא בלעה את הזנב, קיא עלה בגרונה והיא חשבה: 'אני רוצה להיות בכדור הארץ, בבית שלי.'
כשפקחה את עיניה היא מצאה את עצמה בחצר הבית שלה, החור השחור לא היה שם וג'ק היא תלוי מחולצתו על עץ התפוחים בחצר הבית.
לאחר כמה נסיונות להוריד אותו מהעץ הם הצליחו ופרצו מיד בצחוק של הקלה. הדברים שקרו להם היו היו לא אמינים. אמא שלה יצאה אל החצר עם צלחת עוגיות אבל התמונה החלה להיטשטש.
רייצ'ל התעוררה במיטה שלה, אלא שהיא לא הייתה רייצ'ל, היא הייתה היילי, נערה ממוצעת עם חיים רגילים. ,אני תמיד עושה את זה, חולמת שאני רייצ'ל ושאני יוצאת להרפתקאות מוזרות.' היילי נדה בראשה ובעודה מתארגנת, היא הבחינה בלטאה צהובה, מנוקדת באדום וללא זנב שבדיוק יצאה מן החלון. 'יכול להיות...?'
היילי חייכה לעצמה, יודעת שהיא תמיד יכולה לנסות להפוך את חלומותיה למציאות.
|
|
מוקדש
ל עדנושש16רוניאל2מלכתהטבעלילובוביליאתבצמ1מ1מ11מ | |
|
|
