קהילה - היצירות של שתיליער
|
|
|
|
|
שני בממלכת הריקוד והמוזיקה
|
06/12/2018 |
פרק 1- הכירו את שני
היי!
אני שני, הדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה לרקוד ולשיר.
כשאני רוקדת אין לי בעיה לרקוד מול קהל גדול ואפילו במופע של החוג שלי אז הייתי באמצע השורה הראשונה עם סולו גדול ולא התביישתי, אפילו חייכתי חיוך קטן עם הגומה שיש לי.
יש לי גם נמשים ושיער קצר, אני אוהבת לרקוד אבל הבעיה היא כשאני רוצה לשיר, אפילו מההורים שלי אני מתביישת.
אני רוצה לשיר בקול, שמלכות הכיתה ישמעו מי אני ולא יורידו ממני.
אבל זה מביך אותי ותאמינו לי, אני שרה יפה.
פעם אחת אזרתי אומץ ושרתי לחברות הקרובות שלי ולחברתי הטובה ביותר שנתנה לי עצות איך לא לזייף כי היא בחוג תיאטרון והם עושים מחזמר שירה וריקוד.
התחושה הזאת שאני יודעת לשיר אך מפחדת, משרה עליי מועקה.
לפעמים אני רוצה לשיר לפני כולם אך יוצא לי קול שקט ומפוחד.
אני כל כך אוהבת לשיר ולרקוד.
פרק 2- אימא ששמעה את תפילותיי
היום קמתי ולא זיהיתי את חדרי.
הוא היה מקושט בכלי נגינה שונים ובפוסטרים של כל מיני סוגי רקדנים..
נבהלתי!
כשקמתי ודרכתי על הרצפה מיד החל להתנגן מוזיקה של פסנתר.
קפצתי ודילגתי ותוך כדי שמעתי מוזיקה של פסנתר, נהניתי.
פתחתי ארון שהיה לא ממש רחוק ממני וכשפתחתי הבגדים החלו לפתע לרקוד!
הם ממש רקדו שעשו גם לי חשק.
רקדתי ושרתי בלי להתבייש!
חשבתי שאני לבד בעולם ואין אף אחד אבל שהתיישבתי על המיטה כדי לנוח שמעתי מחיאות כפיים חלשות.
הסתכלתי וראיתי את אימא שלי!
"מה את עושה פה?" שאלתי וחשתי שליבי דופק בחוזקה.
"אני הבאתי אותך לכאן." ענתה בקול נעים.
"מה?" לא הבנתי, "איך בדיוק?" המשכתי לשאול.
"את לא באמת בעולם המוזיקה..." אמרה וחייכה, "שמעתי את מה שאמרת אתמול והחלטתי לעשות מעשה.." אמרה וקטעתי אותה, "איזה מין מעשה?"
שאלתי בחשדנות.
"כשנרדמת התחלתי לקשט את החדר בכלי מוזיקה ישנים של אחותך מהתזמורת שלה ופוסטרים של רקדנים שהדפסתי." אמרה בגאווה.
"אז איך הפסנתר ניגן שעמדתי עליו?" שאלתי.
"זה פשוט, שמתי מין חיישן כזה מערכת העבודה של אבא וקמתי מוקדם והרי את יודעת שאני מנגנת בפסנתר אז קיבלתי התרעה שקמת והתחלתי לנגן בקול צעד ששמעתי."
"אז איך הבגדים רקדו?" שאלתי כלא מאמינה.
"זה היה יותר מאתגר, למזלי את לא נגעת בבגדים ולא ידעת שזו היא הולוגרמה שהורדתי ושמתי על מכנס.."
אמרה אימא שלי.
"את כל זה עשית בשבילי?" שאלתי וחייכתי.
"כן, את חשובה לי, שני, ויש משהו שלא סיפרתי לך." אמרה אימי.
"הקלטתי אותך שרה בשידור חי לטלויזיה והם ממש אהבו.." אמרה בבישנות.
"את עשית מה?!" חשתי הרגשה מבולבלת, שימחה וכעס.
"אני מצטערת, פשוט את שרה כל כך יפה.." אמרה אימא שלי.
רציתי לצעוק עליה אבל חשבתי קצת והבנתי שהיא עשתה הכל למעני אז אמרתי לה: "תודה" שתינו חייכנו ודיברנו כמו חברות טובות ולא כמו אימא ובת.
פרק 3- מי דפק בדלת?
דיברנו הרבה זמן ואימא ניגנה על הפסנתר ואני שרתי ופתאום נשמעו דפיקות..
באתי לפתוח וראיתי איש עם חליפה ועוד איש עם מצלמה.
"מי אתם בדיוק?" שאלה אימא שלי במבט מבוהל.
"אנחנו מהחדשות!" אמר האיש בקול חשוב.
"למה באתם לפה ואיך אתם יודעים את הכתובת?" שאלתי והסקרנות החלה לפעול.
"מי זאת מי ששרה?" שאל הצלם.
"א... אני" אמרתי מפוחדת.
"נהדר! באנו בשבילך, לצלם את הילדה שעשתה מהפכה בעולם המוזיקה!" אמר איש החדשות בקול חשוב ושמח.
"ניסן, שים את המצלמה שם." אמר איש החדשות.
"סליחה, למה לא הודעתם מראש? היינו מסדרים פה קצת." אמרה אימא שלי.
"רצינו לעשות הפתעה!" אמר ניסן.
"יניב, מצאתי מקום יותר טוב." אמר ניסן לאיש החדשות שמסתבר ששמו יניב.
פרק 4- הראיון עם יניב
"ילדה, שבי פה." אמר יניב.
"אממ.. אני מעדיפה שתקרא לי שני.." אמרתי.
"סליחה, ניסן, הכל מוכן?" אמר יניב בקול מלגלג.
"כן, בסימן שלך!" אמר לו ניסן.
"טוב, תתחיל בעוד שלוש שתיים..." אמר יניב.
"רגע!" אמרה אימא שלי, "מה איתי?" שאלה ולא יכולתי שלא לגחך קצת.
"את תהיי אשת הכיבודים, תביאי קצת אני רעב!" אמר יניב כאילו הבית הזה שלו.
"סליחה! אני לא משרתת!" אמרה אימי כאילו קראה את מחשבותיי.
"אפשר להתחיל?" שאל ניסן בחוסר סבלנות.
"אם לא יהיו עוד הפרעות באמצע" אמר יניב והסתכל על אימא שלי, "אז נוכל להתחיל!" הם התחילו לצלם ואני דיברתי ועניתי לשאלות יפה ושהם הלכו
(סוף כל סוף)
הוצאתי אנחה קטנה.
פרק 5- כולם שמעו והמורה רוצה אותי
אתמול היה יום שבת והיום חזרתי לבית הספר.
עוד לא הייתי בפתח דלת הכניסה וכבר ילדים מכל הכיתות התנפלו עליי לחתימות.
"אפשר חתימה??" שאלה ילדה שנראית בכיתה א'.
"שני, אפשר סלפי?" שאל ילד בכיתה ו'.
"כן, בטח." עניתי ועוד ועוד ילדים הצטרפו לבקשות.
שסוף כל סוף נכנסתי לכיתה מלכות הכיתה התחנפו אליי!
כן, אליי!
הם אמרו שאני כוכבת, מדהימה ואיך הם לא שמו לב אליי?
הם אמרו שאני יכולה לבלות איתן בהפסקה כאילו אני חייבת אישור.
"לא תודה." עניתי וחייכתי.
הם עשו פרצוף לא מאמין והניפו שיער.
"ביי!" המשכתי לענות להן בחיוך.
"היי!" אמרה חברתי הטובה ושתינו התפקענו מצחוק.
"כל הכבוד!" היא פירגנה לי וכך גם חברותיי הקרובות.
שהתחיל שיעור מוזיקה לא הביישתי לשיר עם המורה ושהוא הסתיים המורה ניגשה אליי ואמרה שהיא מאוד רוצה שאני אהיה הסולנית במקהלת בית הספר.
הופתעתי לטובה ועניתי בחיוב!
אני, שני, לא מתביישת יותר במי שאני ואולי גם לכם כדאי.
אל תנסו להיות כמו האחרים.
תהיו אתם עצמכם כי זה הכי טוב.
אל תחשבו מה האחרים חושבים, תחשבו מה אני רוצה?
ביי, כל כך נהניתי לשתף אותכם בחיי, שני
|
|
מוקדש
ל סופרפאן1, גואי45, שנילה2, אמיליXDX, רמקול850, פיצהגבינה, עינב2803, מרתמר6, REUVEN, כוכבית775, קומיק13, אבטחה033 | |
|
|
|
|
|
|
116
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09/12/2018 12:37 |
ןדובוני |
7
|
וואו! מרתק!
אשמח מאוד להקדשות! |
|
|
|
|
|
09/12/2018 09:00 |
מרתמר6 |
6 |
|
ואווו סיפור מקסים!!!!! |
|
|
|
|
|
06/12/2018 16:40 |
אבטחה033 |
5 |
ואי מושלםם!
אני עם שנילה! את לגמרי צריכה להשתתף בכתב אורח!! |
|
|
|
|
|
06/12/2018 14:08 |
כוכבית775 |
4
|
|
יאיי סיפור יפה :) רעיון מקסים והמסר עבר ;) |
|
|
|
|
|
06/12/2018 13:55 |
שתיליער |
3 |
כן, סליחה.
אני אקדיש לגאון במקום |
|
|
|
|
|
06/12/2018 13:39 |
שנילה2 |
2 |
וואו!
קראתי וזה מושלם!
חשבת אולי שזה יכול לכתב אורח?
זה עם מילים גבוהות וממש יפה!
אהבתי |
|
|
|
|
|
06/12/2018 13:36 |
עינב2803 |
1
|
|
יש לי המון הקדשות ובבקשה רק עם אפשר תוכלי להפסיק להקדיש לי..? |
|
|
|
|
|
|
|
