|
סיפור!♥
|
27/03/2019 |
בס"ד
זה מה שקורה כשנכשלים בחשבון...
שלום שמי יקיר ורציתי לספר לכם על מה שקרה לי אתמול :
קמתי בבוקר, זה היה כמו כל יום רגיל ,הייתי שמח ונרגש כי היום המורה לחשבון מחלקת
את המבחנים שעשינו.ובגלל שאני ילד מאד חרוץ קיוויתי שאקבל ציון גבוה....
נכנסתי לכיתה, הנחתי את התיק ואחרי מספר דקות החל השיעור.
לאחר שהמורה ברכה אותנו בברכת "בוקר טוב" היא אמרה: "בדקתי את המבחנים שלכם
וכולכם קיבלתם ציונים נמוכים אך רק ילד אחד קיבל מאה".
כל הילדים השתוממו וחיכו בציפייה לשמוע מיהו הילד שזכה בציון הגבוה ביותר במבחן... המורה
המשיכה את דבריה ואמרה:"והילד הזה הוא...לביא כהן!" מחיאות כפיים נשמעו וכולם הריעו לו
"לביא! לביא! " ואני בכלל חשבתי שהילד החכם הזה הוא אני.לביא המאושר והנבוך לקח את
המבחן מידה של המורה.... ואני הייתי מאוכזב מאוד. היום עבר עליי באכזבה ומרמור כי קיבלתי
רק חמישים ואחת במבחן שכה ציפיתי לקבל בו ציון גבוה. לאחר שנגמרו הלימודים חזרתי
הביתה.הבית היה שומם. חיממתי לי את האוכל במיקרוגל, אכלתי, והלכתי לנוח בחדר.
לאחר כמה דקות של שיעמום קמתי והדלקתי את המחשב. ונכנסתי לאתר שאני משחק בו
בקביעות שקוראים לו מיקמק. מיקמק, זהו אתר באינטרנט שיש בו יצורים חמודים
(וקצת שמנמנים) שבאמצעות כסף שמרוויחים במשחק ניתן לרכוש ליצורים האלה בגדים, נעלים,
אביזרי אופנה, ועוד. ואז, פתאום, ללא שום הודעה מוקדמת, ראשי הסתחרר והרגשתי כאילו יש
מערבולת באוויר. פקחתי את עיניי בחוזקה ונתתי לעצמי סטירה-כדי לראות שאני לא חולם.
הסתכלתי סביבי וראיתי צמחייה שופעת, מרכזי קניות גדולים, קרחת יער רחבה, ושער גדול
שעליו היה כתוב: "ברוכים הבאים לעולם המיקמק". שאלתי את עצמי אם באמת יכול להיות
שאני בתוך מיקמק?? לידי עמדו שלושה יצורים חמודים (וקצת שמנמנים)... שניהלו שיחה
ביניהם. הבנתי שאני בתוך המשחק. לפתע הבחנתי בכך שאני נראה כמו מיקמק- חמוד כחלחל
ושמן!אז ניגשתי לאחד המיקמקים ואמרתי לו: "היי אני יקיר, ואני חדש פה, הגעתי לפה בטעות.
תוכל להגיד לי איך יוצאים מפה? או איך הגעתי לפה בכלל??" המיקמק הסתכל עליי בחשדנות
והלך. כנראה חשב שאני עובד עליו. השעה הייתה שעת צהריים. והחלטתי לצאת מפה כמה שיותר
מהר, לפני שיחשיך.
הגעתי למיקניון- שזהו הקניון המרכזי במיקמק. נכנסתי לחנות הממתקים ושאלתי את המוכרת
"איך יוצאים מפה?" והיא, בניגוד למיקמק הקודם פשוט אמרה שהיא לא יודעת איך יוצאים. ועל
הדרך ביקשה ממני לעזור לה בכמה עניינים. למה לא? עניתי לה. והלכתי אחריה לכיוון מחסני
המלאי. "קודם כל" אמרה המוכרת. "אתה צריך לחלק את ארבעים וארבעה הארגזים לארבע
קבוצות.אתה יודע לפתור את זה?" שאלה בהיסוס, "בטח שאני יודע!" אמרתי בגאווה. "הרי זה
בדיוק מה שלמדנו בכיתה וזה התרגיל שהיה במבחן בחשבון!". עזרתי למוכרת לחלק את
הארגזים לקבוצות שוות בעד סוכרייה אדומה, נוצצת וטעימה שמחליפה צבעים.
שעות ארוכות הסתובבתי בעולם המיקמק, שאלתי כל מיקמק אפשרי איך אפשר לצאת מפה, ואז,
גיליתי שכבר החשיך. השעה הייתה עשר שלושים וחמש בלילה. הבנתי שאני חייב למצוא
במהירות דרך יציאה.- וכמה שיותר מהר. אמא בטח דואגת לי בבית.
מרחוק ראיתי מיקמק זקן שנופף לי לשלום וצעק אליי: "היי! אתה! מה אתה עושה פה בשעה כל
כך מאוחרת בלילה? לך לישון!" צעקתי בחזרה אל הזקן: "אתה יכול לעזור לי?, אני הגעתי לכאן
לגמרי בטעות ואני חייב לחזור הביתה כמה שיותר מהר! מחכים לי בבית."
אמרתי- ודמעות בעיניי. "אל תדאג, ידידי! ישנה דרך לצאת מכאן בוא איתי ואחזיר אותך
הביתה".
"תודה לך!" אמרתי לזקן הנחמד והצטרפתי אליו בחזרה הביתה.
"יקיר! יקיר! קום חמוד!" שמעתי את קולה של אמי. "מה? איפה אני? אני בבית?" שאלתי
בישנוניות.
"כן", ענתה לי אמא. "אז זה היה בסך הכל חלום!" אמרתי ונשמתי לרווחה.
כנראה, שזה מה שקורה- כשנכשלים בחשבון:).
|
|
מוקדש
לכולם♥♥ | |
|
|
