קהילה - היצירות של נהור75
|
|
|
|
|
"החבר הכי טוב שלי" הסיפור שהציל את חיי
|
28/05/2019 |
הכל התחיל עוד בגן, הייתי עוד ילד קטן והייתי חסר מודעות לעצמי והייתי מפריע ומציק לילדים בכיתה. ובגלל זה כולם שנאו אותי ולא רצו לדבר איתי אף פעם. אחרי שנתיים בכיתה ב' גדלתי והפסקתי לאט לאט להציק לחברים שלי. אבל לחברים שלי לא היה אכפת והם עדיין שנאו אותי. עוד שנתיים חלפו וכבר הגענו לכיתה ד',היינו כיתה מגובשת וכולם היו חברים טובים. חוץ ממני, וכבר התחלתי לשנוא את החיים. אחרי חודשיים פתאום מישהו המציא לי כינוי שלא אספר אותו. כולם קראו לי ככה עד שנמאס לי. כשהייתי רק בן 9 ושלושה חודשים החלטתי להתאבד. הלכתי לפארק שבשכונה שלנו ותכננתי לקפוץ ממגלשה שהגובה של 3 מטר. כן זאת הייתה מגלשה שבזכותה הפארק הזה היה מפורסם בעיר שלנו. עליתי עד למעלה ואז אחרי כמה דקות של התלבטות קפצתי. מה שקרה אחר כך לדעתי היה מעשה של אלוהים. ילד מהכיתה שלי בדיוק הלך שם וכשהוא ראה אותי קופץ הוא רץ בכל הכוח שלו אל המקום שעמדתי לנחות. כשהוא ראה שהוא לא הולך להגיע אליי הוא קפץ ושלח את היד שלו הכי רחוק שהוא יכל. הוא בשנייה האחרונה הצליח לרכך לי את הנפילה ובכך לא להשאיר עליי אפילו סימן. אבל זה עלה לו בשבר של היד שלו. אני מיד הזעקתי את אמא ואבא שלו וסיפרתי להם מה קרה. לאחר שעתיים נודע לי שהוא שבר את היד שלו. במשך שבועיים הוא ישב בבית החולים וכל יום בקרתי אותו והבאתי לו את שיעורי הבית שלו. וכשהוא השתחרר בית החולים נהיינו החברים הכי טובים בעולם. אבל כאן זה לא נגמר. אחרי שנודע למלך הכיתה שלנו שאנחנו חברים הוא מיד הודיע לחבר שלי שהוא גם לא ידבר איתו. חבר שלי מיד התעצבן וחבר שלי רץ למלך הכיתה ונתן לו אגרוף באף, מלך הכיתה התעצבן גם הוא ושלך את שני הילדים הכי חזקים בכיתה להרביץ לו והוא בקושי התמודד איתם. אני כבר הייתי על סף התפרצות כעסים, אבל אז קרא משהו ששבר אותי. מלך הכיתה אמר את הכינוי שלי ושאני מפחד לעזור לחבר שלי. זה כבר שבר אותי צרחתי כמו מטורף ושחררתי את כל הכוח שלי. כולם היו בהלם. ואז רצתי ונתתי לשני הילדים שהרביצו לחבר שלי אגרופים הם נפלו על הרצפה כשהם סובלים מכאב ותוך כדי הם בהלם. מלך הכיתה לא הבין מה קורה, אבל אני במקום להרביץ גם לו החלטתי לדבר. שחררתי את כל מה שהיה לי בלב. אני לא יפרט את כל מה שאמרתי כי זה יימשך שעות אבל אחרי מה שאמרתי יום אחרי זה הילד כבר לא היה מלך הכיתה ואני נהייתי מקובל. ועכשיו שאני נזכר בזה אני מצטער על זה שבכלל רציתי לעשות את מה שרציתי לעשות. אז זה סיפור החיים שלי, מסע מטורף שמלא אכזבות. אבל גם סוף טוב, או שבעצם זה רק התחלה של חיים ארוכים? אני יודע שהסיפור לא נשמע אמיתי אבל הוא לגמרי קרה, ומי לא מאמין שלא יאמין. |
|
|
|
|
|
128
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09/06/2019 11:07 |
נהור75 |
2 |
|
תודה שלי, מרגש אותי גם שיש מישהו שבאמת מאמין לי שזה קרה חוץ מהילדים בכיתה שלי. שמח שריגשתי אותך:) |
|
|
|
|
|
31/05/2019 12:53 |
שלי1801 |
1 |
מרגש אני בוכה
כל הכבוד לו! כמעט הייתה יכול למות אני בוכה סיפור עצוב ): |
|
|
|
|
|
|
|
