|
פרק א'- הסיפור
|
10/06/2019 |
קמתי בשקט מביט לצדדים בחוסר נוחות. היום באתי לבקר את חבר שלי. ישנתי אצלו ולכן הייתי צריך לתת את המינימיק שלי, מינימתוק, לחבר אחר שלי, שהוא יטפל בו היום. קמתי בדאגה ומיד פתחתי את המפה הקסומה שלי. לכל אחד פה יש מפה כזאתי. חשבתי בכל כוחי על הבית ופוף! אני שם. נאנחתי בהקלה. ליטפתי את מינימתוק. הרגשתי את הפרווה הצהבהבה שלו מתחת לידי. כמה כיפית הרגשה מוכרת. קמתי באנחה רמה. פתאום, לידי, הופיעה חברתי, צ'ינקי.
"שלום" אמרתי בשקט.
"שלום" אמרה מפוחדת, מביטה לצדדים.
"מה קרה שאלתי בדאגה.
"כלום, רק... בוא איתי לקלאב, יש לי מה להראות לך."
"לקלאב?!" שאלתי באי הבנה.
"בוא!" אמרה ונעלמה. הלכתי אחריה לקלאב, עם מינימתוק.
לאחר כמה זמן, צ'ינקי ואני השתכשכנו במים.
"זה מה שרצית להראות לי?"
"לא." אמרה בנחישות.
"אז מה רצית להראות לי?"
"בוא אחרי" היא משכה אותי אל חומת האבנים הקטנה. הלכתי אחריה מודאג. עברנו את החומה והמים התחילו לסחוף אותנו אל מחוץ לקלאב.
"צ'ינקי!" זעקתי. היא פרצה בצחוק מתגלגל ושחתה לידי.
"פשוט תהנה!" אמרה.
"את יודעת לאן המקום הזה מוביל?"
"למי זה משנה? תמיד נוכל לחזור אחורה."
"ומה יקרה אם לא נצליח?"
"תפסיק לדאוג, ג'ינג'ו, פשוט תהנה!" אמרה והמשיכה לצחוק.
"אה... צ'ינקי?"
"מה?" שאלה בדעה מוסחת.
"יש.. יש כאן מפל ו-" צ'ינקי קטעה אותי בצרחה מטורפת.
"צ'ינקי!" צעקתי אחריה. המפל סחף אותי איתו ונפלתי גם אני. מינימתוק הוציא מפיו קול מודאג ונפלנו שלושתנו אל החשיכה.
|
|
מוקדש
ל, כל המיקמקים ,שאוהביםלקרוא | |
|
|
