|
השושלת המפוארת- פרק ב'
|
04/08/2019 |
"קטיה!" שמעתי את קולה של חברתי הטובה,
"שלום קאלינה" מלמלתי,
"קטיה! את כה חיוורת! נדמה שלא אכלת ושתית יובלות!" קראה קאלינה בבהלה,
"זה היה אימון חריג. שמונה שעות ללא הפסקה" אמרתי ונשענתי על ספסל שהיה על-ידי,
"לא. זה לא חריג. נדמה כאילו הם מעבידים אותך בפרך!",
"אל תוציאי את הורי מהסיפור הזה בתור המכשפה הרעה מהמערב" נזפתי בה קלות,
"מצטערת, אבל אני חייבת" אמרה קאלינה, והציצה בשעונה. התיישבתי על הספסל.
"יש עוד חמש דקות לצלצול. ואת יודעת איזה שיעור יש עכשיו" אמרה קאלינה, וליכסנה אליי חיוך שובבי. בן רגע, העייפות מעל פני נעלמה כלא הייתה. קמתי מהספסל, ורצתי עם קאלינה לכיתה. התיישבתי. הרגשתי שהזמן עובר כמו נצח. חיכיתי למורה קירה, המורה לדרמה.
תמיד רציתי להיות כמו קאלינה. ראשית, השם שלה. הצליל שלו יפהפה , ויש לו את המשמעות 'אור בהיר כמו השמש'. ובאמת קאלינה בהירה כמו השמש. יש לה תלתלי זהב יפהפיים, עיניים חומות גדולות, ושפתיים וורודות ויפות. הוריה תומכים בה, ועוזרים לה להגשים את חלומה. להיות רופאה.
זה לא נובע ממקום של קנאה, לא ולא. רק רציתי חיים חופשיים, והורים שיקשיבו לי, חיים כאלה רציתי, בדיוק כמו שהיו לקאלינה. |
|
