|
סיפור למיקמק
|
15/08/2019 |
אוקי אז הנה הסיפור. (שמעתי אותו מאיפשהו, הוא מבוסס על סיפור אמיתי).
לפני שנים רבות היתה מורה ושמה מיקמוק-רני. היא לימדה בבית הספר מיקמק-דיר.
היא היתה מורה שמאוד אהבה את התלמידות שלה ולימדה מרתק. כל התלמידים אהבו אותה.
היו לה תלמידות מצטיינות וביניהן היתה מיק-לוני.
מיק-לוני היתה ילדה אנרגטית ושמחה, שמשתפת את כל החברות במשחקים ופעילויות. וכמובן, תלמידה מצטיינת שלא החסירה שום שיעור.
אך יום אחד, היה זה יום ראשון בשבוע, המורה מיקמוק-רני הגיעה לכיתה, כהרגלה. היא התיישבה בכיסא שלה, מול השולחן הגדול, וחיכתה לשעה 8:00, השעה בו מתחיל בית הספר מיקמק-דיר.
הגיעה השעה, כל התלמידות הגיעו והיא התחילה ללמד.
אחרי כמה דקות היא שמה לב שמישהי חסרה. מיק-לוני לא הגיעה..
המורה מיקמוק- רני היתה מופתעת אבל שמרה על קור רוח, וחשבה שבטח מיק-לוני תגיע עוד כמה דקות.
הזמן עובר ועובר, ומיק-לוני לא מגיעה. מיקמוק-רני כבר חשבה שאולי היא נשארה בבית כי לא חשה בטוב מסיבה כזו או אחרת, ואז בדיוק נפתחה הדלת ונכנסה מיק-לוני.
מיק-לוני לא היתה נראית כהרגלה. היא היתה נראית עייפה ותשושה, שני תארים שבכלל לא התאימו לה. אבל היא כן היתה עם חיוך, וזה סיקרן את המורה מיקמוק-רני.
אפילו כשחברותיה לכיתה קראו אליה ואמרו לה שלום, מיק-לוני רק החזירה נפנוף קל וחיוך עייף.
זה הפליא כבר יותר את המורה מיקמוק-רני. אך היא לא אעזה לומר כלום בנושא, חוץ מלברך את מיק-לוני לשלום ולהורות לה בחיוך לשבת.
הימים עברו והמורה מיקמוק-רני כבר כמעט שכחה מזה.
עד שהגיע שוב יום ראשון.
אתם בטח כבר מנחשים מה קרה. אז כן, השיעור התחיל כרגיל ומיק-לוני חסרה. עד שהיא מגיעה בחצי השיעור עם פרצוף עייף. אך שוב, עם חיוך. כך זה חזר על כך שוב ושוב, והמורה מיקמוק-רני לא ידעה את נפשה מרוב סקרנות ותדהמה.
איך יכול להיות שהתלמידה המצטיינת שלי מאחרת? וממה היא יכולה להיות עייפה בשעה 8:30 בבוקר??
ולמה דווקא יום ראשון? זו ממש חוצפה לאחר ככה!
היא אזרה אומץ וניגשה למיק-לוני. היא שאלה אותה אודות יום ראשון, אך מיק-לוני חייכה חיוך טומן סוד ורק השיבה:"סליחה המורה..".
עכשיו המורה היתה בטוחה שמוסתר ממנה משהו. והיא היתה בטוחה שזה הכל מחוצפה וזלזול.
היא התחילה פחות להתייחס למיק-לוני כי היתה בטוחה שזה יעמיד אותה על מקומה והיא תחזור למוטב. היא ראתה שמיק-לוני שמה לב לכך, היתה עצובה אך לא אמרה דבר.
המורה מיקמוק-רני רק משכה את כתפיה והמשיכה בהתנהגותה.
התשובה לאיחורים הגיעה אליה ממקום מאוד לא צפוי.
זה היה 3 שבועות מאוחר יותר.היה זה יום ראשון. המורה מיקמוק-רני נסעה כהרגלה לבית הספר מיקמק-דיר. אך אבוי! יש לה פנצ'ר באוטו!
השעה היתה מוקדמת כך שהמורה החליטה לנסוע למקום שמתקן מכוניות ולתקן את הפנצ'ר.
בדרך למקום הזה, היה בית קשישים בשם: מיקמק-שמחה. ואת מי המורה רואה שם שרה מול הקשישים ומצחיקה אותם? את מיק-לוני, התלמידה שלה!
לפתע הכל התבהר לה. האיחורים, השתיקה, החיוך העייף. היא התנדבה פה ועזרה להם. והיא, המורה, היתה בטוחה שהמיק-לוני סתם מתעצלת ומזלזלת.
המורה לא ידעה את נפשה מרוב בושה..
היא עצרה את האוטו(למרות שידעה שהיא מאחרת) וניגשה לבית הקשישים. כשמיק-לוני ראתה אותה היא הובכה מאוד.
המורה רק חיבקה אותה חזק ולחשה לה באוזן: "אני גאה בך. הלוואי שתסלחי לי"
ומיק-לוני? רק חייכה ולחשה לה:"זה בסדר, לפעמים העולם נראה אחרת מזווית שונה"
הסוף!
כתבה: נועהע654.
כל הזכויות שמורות לי.
|
|
מוקדש
ל כולםםם | |
|
|
