אני בורחת למרות שאף אחד לא רודף אחרי. בינתיים. מילותיו של אבי מהדהדות באזני "תעשי תמיד את הדבר שאת רואה לנכון" לחש אני רוצה לחבק אותו אך הוא מתרחק מבטו חוזר להיות קשה "ברחי" אני חלשה מכדי להתנגד לקולו. צרחות נשמעות מבחוץ, הם הגיעו. דמעות עומדות בעיניי כי הוא ילחם עם שאר האנשים שבחדר נגד הצבא, ילחם וימות בגלל שזה הדבר הנכון לעשות. אני קופצת מחלון צדדי לעבר הגינה האחורית אין אפילו לא כוכב אחד אבל דווקא היום זה פועל לטובתי. תנועותיי מהירות ושקטות אל תוך היער. אני רצה עד שריח העשן שהציתו החיילים בכפר מתחלף בריחה המתוק של האדמה. האדרנלין שזרם בעורקיי מתחלף לעייפות, צעדיי נעשים כושלים אני לא רוצה להיות טרף לחיות בר אך זה מה שיקרה עם לא אמצה מקום להסתתר. לפתע צהלת סוסים נשמעת מאחורי. אני נדרכת. החרב שלקחתי מביתי בידיי, הסוס עוצר. צללית כהה יורדת ממנו מבחינה בי אבל אני כבר נושפת בהקלה מרשה לחיוך מלגלג להימרח על פני זה רק בן אנוש.
