|
הנסיכה והטבעת- סיפור לכתב אורח
|
27/11/2019 |
פרק א':
כמו בכל יום רגיל, הנסיכה, אביגיל, יצאה לטייל בגן הגדול של הארמון.
רק שלא כמו בכל יום, היא ראתה פסל קפוא של ילדה בלונדינית מתולתלת, עומדת עם פרצוף מופתע ומבולבל. היא חשבה שזה רק פסל, ולכן המשיכה לטייל בגן. כשחזרה לשם, היא שמעה לחישה "הצילו, תצילי אותי!" היא חשבה שהיא הוזה, ולכן, היא נשענה על העץ הגדול ביותר בגן ועצמה את עיניה.
פרק ב':
"הצילו הצילו" נשמעה שוב הלחישה. אביגיל החליטה לבדוק את הפסל הקפוא. היא הסתובבה סביבו ונגעה בכמה מקומות. בכל מקום שהיא נגעה בו, הקרח הפשיר מעט. היא החליטה להפשיר את הקרח, היא עצמה את עיניה ונגעה בקרח. היא חיכתה כמה דקות, פתחה את עיניה וראתה שהפסל כמעט מופשר היא המשיכה לגעת בפסל בעיניים עצומות ושמעה קול של ילדה "את יכולה לפתוח את העיניים ולהפסיק לגעת באוויר"
פרק ג':
אביגיל פתחה את עיניה וראתה מולה נערה בלונדינית מתולתלת עם עיניים אפורות-סערה. הילדה שלבה ידיים ואמרה: "את מתכוונות לבהות בי ככה כל היום או שאת רוצה להכיר? אני אישית מעדיפה את האפשרות השנייה" משלא עניתי היא גלגלה עיניים ואמרה "אני אופק, בת 13 וחצי" "ואני אביגיל, אני גם בת 13 וחצי" התעשתי מההלם ועניתי לה "מה את עושה כאן?" שאלתי אותה "למען האמת, אני לא יודעת" " מה זאת אומרת, את לא יודעת" שאלתי אותה, המומה "זה אומר ששיחקתי ליד עץ העולמות, ופתאום משהוא הקפיא אותי, חטף אותי ושם אותי כאן".
פרק ד':
"וואו רגע רגע רגע" היא אמרה "מה זה עץ העולמות? ומה זאת אומרת הקפיא אותך? איך אפשר להקפיא משהוא???" "עץ העולמות זה עץ שמחבר בין העולמות, זה העץ הזה" היא הצביעה על העץ שעליו נשענתי מלא פעמים. "את מתכוונת, שבכל השנים הללו כשנשענתי על העץ הזה, הוא היה יכול להעביר אותי עולם???" שאלתי "אם היית ממש רוצה ואם היית מתרכזת, היית יכולה לעבור לאחד מחמשת העולמות"
פרק ה':
"מה??? יש עוד עולמות שלא ידעתי עליהם???" שאלתי בפליאה "מה לא ידעת? לכדור הארץ יש 5 עולמות מקבילים. את גרה בעולמאדם אני גרה בעולמקסם ויש גם את עולמרשע, עולמלאכה ועולמשיקוי." "איזה שמות מוזרים" היא אמרה "נכון גם אני חושבת ככה. אצלנו בעולם כולם חושבים שזה מובן מאליו" היא אמרה. "דרך אגב, רצית לדעת מי חטף אותי לא?" "לגמרי" היא ענתה לה "טוב אז התשובה היא.... אבא שלך!" נראה לאביגיל שהיא עמדה בפה פעור כמה שעות עד שאופק נפנפה לה מול העינים עשרים אלף פעם.
פרק ו':
"איך זה הגיוני? למה שאבא שלי יעשה דבר כזה??" שאלתי, המומה לגמרי. מכל המאורעות שקרו לה באותו יום, זה היה המפתיע ביותר.
" זה מה שאני שואלת אותך!" אמרה אופק ואביגיל שמעה מעט כעס בקולה. " את לא צרי..." פתאום קטע אותה רעש של דהירת סוסים ובראשם, אבא שלה. אופק כבר לקחה מקל והתכוננה להלחם. אבל במקום לכוון לעבר הסוסים, היא כיוונה את המקל לעברה "אם תעשו צעד אחד נוסף, אני הופכת אותה לתולעת!" כל הסוסים עצרו והיא אמרה לה, נבגדת "אופק מה קרה?!" היא חשפה שינים לבנות, מושלמות וצחקה "אוי אביגיל, לא שיקרתי לך, אמרתי לך את האמת, אני באמת מעולמקסם אבל פרט שלא סיפרתי לך, אני גם באמת קוסמת"
פרק ז':
אביגעיל עצמה עיניים ואמרה בשקט "אני מצטערת,אופק" אופק, ששמעה אותה הייתה מופתעת ושאלה "למה?" "כי יש גם עוד פרט שלא סיפרתי לך" ענתה לה אביגיל "גם אני קוסמת". היא נזכרה ביום ההולדת השש של אחיה, תום כשכעסה ועוגת יום ההולדת שלו התפוצצה. היא נזכרה ביום שהביאו לארמון כד פרחים מכוער היא הסתכלה עליו וחשבה 'איכס!' והכד התנפץ. היא תעלה את כל הכוח הזה אליה. היא לקחה את אופק וכלאה אותה בתוך בועה שמיד עפה והתפוצצה עם אופק.
פרק ח':
עדין המומה, אופק רצה אל אביה וחיבקה אותו היא שאלה אותו "אבא אתה ידעת על כל זה???" אביה ענה לה "כן,גם אמא שלך. פשוט מספרים על כל הדברים האלה בגיל 16, כשמתבגרים באמת" הוא חייך אליה באהבה "אבל את אביגיל, את מקרה מיוחד את נולדת בעולמקסם בביקור שלי ושל אמא שלך שם" משום מה, אופק לא כעסה על אביה שלא סיפר לה, אלה המשיכה לחבק אותו.
סוף!!!!
|
|
לואנדה