|
כבר עברו 10 שנים?! מה יש להגיד...
|
05/12/2019 |
המשך הקומיקס:
המורה: הרגע אמרתי שאתם מרותקים! זואי, אסור להכניס מינימיקים לשטח בית הספר! מקס, אסור לרכב על סקייטבורד בשטח בית הספר!
זואי: למי אכפת?! מיקמק חוגג יום הולדת!!
זה שווה את הריתוק שלנו
מקס: בהחלט. אבל אני לא אביא יותר סקייטבורד, כן?
זואי: ואני לא אביא את אלוויס שלי
הומרה: תהנו בחדר הריתוק, יקירים
זואי ומקס: אומייגאד, אם מיקמק חוגג 10 שנים, זה אומר שאנחנו כל כך זקנים?!
*שיעול שיעול* קהל מאוכזב מהסוף הצפוי הזה...
טוב, אני לא אצליח להתחמק מברכה.
מגיע לכם הרבה יותר ממנה. גידלתם את כולנו. האתר, המשחקים שבו, החידושים, הצוות המסור שהתחדש מידי פעם...
לימדתם אותנו ערכים. הכרת האחר והשונה. יצירת קשרים חברתיים מאפס.
עצם העובדה שאנחנו כולנו מיקמקים שווים, והדבר הראשון שאנחנו רואים זה לא הדת, זה לא הגזע, זה לא צבע העור. ככה ילדים מתחברים לילדים מכל הסוגים - אפילו כאלה שלא חשבו שיצליחו לעולם.
חילוניים עם דתיים, כהי עור (שלפעמים מתלוננים גם בחדשות על האפליה) יחד עם בהירים, ויותר מכל - בנים ובנות כאחד.
זה נשמע מדהים, לא?
אני יכולה להגיד שאני לא חושבת שהייתי מצליחה להתחבר כל כך עמוק עם דתיות ודתיים לולא מיקמק.
(אני מניחה שגם כיום יש לי חברות דתיות במיק, אבל בעיקר התכוונתי למיק הישן שלי...)
תודה ואלפי תודות ומיליוני תודות - לא יצליחו להביע את ההערכה של כולנו אל מיקמק.
אבל זה המעט שאוכל לעשות... אז אשקיע.
תודה על ההקשבה
תודה על האהבה
תודה על החום
תודה על אכפתיות לאורך כל הדרך ועד היום
תודה על ההזדמנויות
האתגרים, המתנות
תודה בחרוזים
לכם, המנהלים♥
אוהבת עד אינסוף - אניSמציירת וכל השחקנים שהייתי פעם:)
|
|
