קהילה - היצירות של גאיוש242
|
|
|
|
|
הטבעת של רוני - הסיפור(:
|
10/01/2020 |
פרק 1 - הכירו את רוני
-------------------------
רוני גרה בוילה מרווחת, רוני היא ילדה שקטה ונעימה,
רוני הייתה הילדה היפה ביותר בכיתה. הבית שלה דמה לבית יוקרה, חלונות ביתה החומים בלטו. אבא של רוני היה רב חובל, פעמים רבות היה נוהג להביא לה מארצות רחוקות תכשיטים או צעצועים.
אף פעם לא הייתי אצלה, ככה זה אצלה, היא מפחדת שיכנסו לביתה וילכלכו לה אותו.
היה מקום שהיה אהוב על כולנו - השדה.
תמיד כך היה, יום יום היינו אחרי בית הספר רצים לשדה,
שם היינו מקימים תחרויות והיו מלא משחקים שאהבנו בימי ילדותי, כמו למשל תחרות ריצה, או שהיינו מביאים לשם 4 קופסאות ענקיות מלאות מים ששם היינו עושים תחרות שחייה. אך הדבר שהיה אהוב על כולנו - המגלשה. את המגלשה שמרנו לימים מיוחדים, כמו למשל יום שבת ובחגים, כל יום שבת היינו עושים את 'המגלשה', גם בכל יום של חג היינו עושים את המגלשה.
המגלשה הייתה בנויה מעץ, היינו מביאים סולם גבוה מאוד ואז היינו מבקשים מנירה שתגיד לאבא שלה שיבנה את המגלשה (אבא של נירה היה נגר). כל אחד יתגלש בתורו וכולם השפריצו עליו מים.
חזרנו עייפים מאוד ועמוסי חוויות.
החברה הכי טובה שלי הייתה אליאנה.
חיבבתי את אליאנה מאוד, גם מכיוון שהיא הייתה החברה הכי טובה שלי וגם מכיוון שהיא הייתה יצירתית מאוד.
פעמים רבות הייתי משחקת איתה בהפסקות.
פרק 2 - היכן הטבעת?!
---------------------------
יום אחד באה רוני לבית הספר עם טבעת העשוי מזהב,
על הטבעות היו פסים דקים העשויים מציפוי כסף ועם הליכתה נשמע צליל נעים מאוד. התלמידים המקובלים התקדמו לעבר רוני ומיששו את הטבעת, הטבעת הייתה רכה מאוד.
הבנים אהבו מאוד את רוני, ואנחנו, הבנות, היינו מנאים בה עד מאוד, אך לא העזנו לדבר איתה על זה בגובה העיניים.
בימים הבאים כבר שכחנו מהטבעת, אבל יום אחד אחרי שיעור התעמלות הביטה רוני על היד שלה אבל לא ראתה כלום, היא ניסתה לחפש את הטבעת שלה בכיסי מכנסיה אבל לא מצאה דבר.
"היכן הטבעת?!" "היכן הטבעת?!" היא התחילה למרר בבכי.
"מה קרה?" שאלו ילדי הכיתה.
"הצמיד שלי נעלם" היא המשיכה לבדוק.
"אולי תחפשי במגרש?" הצעתי.
"אולי זה נפל כאן?" הציעה רומי.
"אולי שכחת את זה על השולחן בכיתה?" הציע יוסף.
"אולי מתחת לשולחן?" הציע תהל.
"לכו תבדקו!" רוני ציוותה.
עשינו כהוראותיה.
ביקשנו רשות מהמורה ללכת לחפש ובסוף המורה להתעמלות הסכימה.
כל ילדי הכיתה התפצלו על מנת לחפש את הטבעת אך כל הניסיונות של ילדי הכיתה לא הועילו, לבסוף חזרנו.
"נו, מצאתם?!" היא שאלה.
הילדים הנידו בראשם.
"נו, ומה עכשיו? איך אמצא את הטבעת?!" היא התעצבנה כאשר גילתה שלא מצאנו את טבעתה.
פתאום יואב אמר, יואב הוא ילד חכם, שיודע מה לעשות במצבים כאלו: "בסוף היום, לפני שאתם יוצאים מהכיתה תישארו, בסדר?"
"בסדר" ענו לה ילדי הכיתה.
בסוף היום נשארו התלמידים בכיתה כהוראותיו המדויקות של יואב.
"מי שלקח את הטבעת שיודה!" הוא אמר.
עברו שלוש דקות ואף אחד לא הודה.
"אוקיי, אני רואה שאף אחד לא אומר, אז הוציאו בבקשה את הדברים שבתיק שלכם" הוא הרים את קולו.
פרק 3 - מציאת הטבעת, והכינוי.
------------------------------------
כל הילדים הוציאו את המחברות שלהם, הספרים שלהם והחפצים שלהם.
פתאום נשמע בכי: "לאאאא אניייי לקחתתתתייי אתתת הטבעתתתתת!!!" זאת הייתה נירה.
"גנבת!!!" קראו ילדי הכיתה כשראו זאת.
אחרי כמה שעה, כשחזרנו לכיתה משיעור התעמלות יואב מיהר לעבור מקום.
הילדים הקניטו את נירה, נירה נעשתה מדוכאת מאוד, נירה הייתה אחת הילדות שהכי נהנתה בשדה, אבל מאותו יום היא הפסיקה לבוא לשם, או שלעיתים רחוקות הייתה מגיעה לשם אך היא לא השתתפה, היא ישבה על אבן קטנה וצפתה בילדים הנהנים.
בימים הבאים כבר שכחנו את המקרה אבל דבר אחד לא שכחנו: לכנות את נירה: "הגנבת" ולעיתים גם "נירה הגנבת".
נירה הייתה מדוכאת מאוד.
מעט החברים המעטים שהיו לה עזבו אותה ואפילו חברתה הטובה ביותר - יעל, עזבה אותה.
איננו יודעים אם היא באמת לקחה את הטבעת,
אבל ספק גדול יש בנו, שנירה באמת לקחה את הטבעת
כעבור כמה חודשים דפקה נירה על דלתה של רוני:
אימה של רוני פתחה את הדלת: "שלום" היא חייכה בחיוך מזלזל.
"שלום, אני רוצה לדבר עם רוני" אמרה נירה
"בסדר, אני אלך לקרוא לה" האימא אמרה.
כעבור כמה דקות חזרה אימה של רוני ואיתה רוני.
"לא אני לקחתי את הטבע-" נירה לא הספיקה לסיים את המשפט ואז רוני טרקה את הדלת בפניה של נירה.
נירה התחילה לבכות, כנראה כדי לעורר תשומת לב, אך רוני לא פתחה את דלתה.
בפני כל אחד שהיה עובר לידה הייתה מנסה להגיד: "לא אני לקחתי את הטבעת!" אך אף אחד לא הקשיב לה.
יום אחד אמרה לי: "מירה! תאמיני לי, בבקשה!" אך אני לא האמנתי לה אלא להפך, ברחתי ממנה.
פרק 4 - פגישה מרגשת
---------------------------
שנים רבות עברו מאז, אך עדיין לא עברתי דירה.
יום אחד פגשתי איש, שניראה לי מאוד מוכר אבל לא הצלחתי לזהות מי זה. "היי!" אמר האיש.
"מי זה" לא הבנתי. "זה אני יואב!" קרא האיש.
"אהה" אמרתי ליואב.
ישבנו על ספסל והתחלנו לפטפט על ילדותי: "תקשיבי, אני רוצה לספר לך משהו ותדעי שאת הראשונה שאני מספר לה את זה", הוא אמר.
"נו, מה אתה רוצה לספר?" שאלתי
"זוכרת את נירה?!" הוא שאל "כן" הנהנתי בראשי.
"נכון כל הכיתה חשבה שזה היא, אז זה הייתי אני!" הוא אמר מבויש.
"באמת?!" נדהמתי.
"כן, באותם ימים אהבתי את רוני וניסיתי דרך נירה לרמוז לרוני שאני אוהב אותה, לכן שמתי את הטבעת שם, אחרי כמה ימים העניינים הסתבכו ולא העזתי להודות שזה אני" הוא אמר.
"טוב, אבל תבטיח לי שאתה תספר לנירה" אמרתי.
בינתיים הוא הלך והביט בי במבט עצוב.
"טוב, לא עכשיו, אבל לפחות תספר" תיקנתי.
לבסוף נופפתי לו לשלום והלכתי.
-הסוף-
|
|
מוקדש
ל צוותהמיקמק | |
|
|
|
|
|
|
295
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23/01/2020 17:19 |
סופי1617 |
11 |
|
אהבתי!! |
|
|
|
|
|
22/01/2020 15:47 |
גאיוש242 |
10 |
שלום מיקמקים יקרים, זהו הזמן לשאול שאלות על הסיפור:
-מה אהבתי בסיפור
-מה לא אהבתי בסיפור
-מה אני רוצה לשנות
-מה אני רוצה להשאיר ומה להוציא.
ואני בסוף אראה את כל התגובה ואענה.
תשובה לשאלה מספר 1 (יוליה2400) -
אני לא חושבת שאעשה המשך לסיפור, אבל יכול להיות. |
|
|
|
|
|
22/01/2020 15:39 |
פריב71 |
9 |
|
אהבתי!! |
|
|
|
|
|
21/01/2020 21:38 |
רורה9000 |
8 |
|
מהמםםם |
|
|
|
|
|
21/01/2020 08:50 |
17הנסיכה10 |
7 |
כל הכבוד!
וגם על כתב אורח!
זה כבר מדהים
{גאיוש242 מדהימה!} |
|
|
|
|
|
20/01/2020 21:08 |
יוליה2400 |
6 |
|
אוליי תעשי המשך לסיפור? |
|
|
|
|
|
20/01/2020 18:37 |
החתיך382 |
5 |
|
טוב מאודד |
|
|
|
|
|
20/01/2020 18:28 |
מיקטיק42 |
4
|
סיפור מושלם!!!
בכיתייייי |
|
|
|
|
|
14/01/2020 16:26 |
זואי4הבובה |
3
|
|
זה סיפור כזה חזק ואמיתי!! זה ממש עצוב שבגלל מעשה של מישהו אחר אז שנים היא הייתה בודדה ): |
|
|
|
|
|
12/01/2020 23:01 |
שובלמלכתך |
2 |
|
מה זהההה יצירה כזאת ממקמקת לא ראיתי מעולם! |
|
|
|
|
|
12/01/2020 09:42 |
00אננסי001 |
1 |
|
מושלם |
|
|
|
|
|
|
|
