|
החיים שלי, בקיצור
|
21/01/2020 |
פרק 1 - "מי שמצדדי"
"מי שמצדדי ומאחורי הוא העומד - אחת שתיים שלוש!!!"
האמת, אני לא מת על מחבואים. אני תמיד העומד, ובפעמים הנדירות שאני לא, אני אף פעם לא מוצא מחבוא בזמן ותופסים אותי ראשון. אבל מה לעשות, היום כולם שיחקו מחבואים, ואם אתה לא רוצה להיות לוזר מוחלט ולשבת על הספסל עם המורות כל ההפסקה, אתה צריך לשחק.
היי. קוראים לי ג'ק פרסלי. כן. יש לי את אותו שם משפחה כמו לאלביס פרסלי. למי איכפת? פרסלי זה לא שם משפחה?
אני לומד בכיתה ה4. אני ילד רגיל: לא חנון מדי ולא מגניב מדי, אוהב כדורגל ופיצה, סולד מבנות, דברים רגילים שמאפיינים ילד בכיתה ה.
או, שכחתי את החשוב מכולם. אני אוהב לקרוא. כן כן, יש ילדים שאוהבים לקרוא, תאמינו או לא. זה לא כל כך נורא כמו שהרבה חושבים. אם יש הרבה תמונות, והספר מעניין ולא ארוך מדי, זה יכול להיות ממש כיף לקרוא. תנסו את זה פעם. אל תחששו רק בגלל הדעה של הרוב.
עכשיו, אחרי שהכרתם אותי, בוא נחזור למציאות - שבה, בפעם המי יודע כמה, אני סופר.
התחלתי לחפש במקומות הרגילים: מתחת לספסל, מאחורי הקירות. שמעתי צחקוקים מאחורי. הסתובבתי במהירות והספקתי לראות קצת שערות בלונדיניות שנעלמו במהירות. ג'סיקה.
חוץ ממני, ג'סיקה הכי גרועה במחבואים. היא תמיד מתחבאת באותו המקום: במדרגות שמובילות לשכבה של כיתה ו. והיא תמיד מצחקקת ומציצה מלמעלה, וכשמסתובבים אליה היא בורחת מהר בצחוק רם, בהזיה שלא מוצאים אותה. ואז כשסופרים אותה היא מתלוננת ומתחילה להתבכיין ועושה לכולם רגשות אשם. ואז מוותרים לה ונותנים לה עשר שניות להתחבא. כמובן שזה לא הוגן, אבל זה עדיף על העניים הענקיות והכחולות שלה שבוהות בך בעצב ואוכלות לך את הנשמה. שימו לב: טקטיקת רגשות האשם עובדת רק אצל ילדות קטנות ומתוקות עם עניים כחולות ענקיות. תאמינו לי,אני מדבר מנסיון.
בכל אופן, ידעתי שאין טעם לספור את ג'סיקה, אז התעלמתי ממנה והלכתי לחפש את שאר הילדים. ברגע שהסתובבתי, שמעתי צעקה מאחורי: "אחת שתיים שלוש ג'ק!"
פרנסיס, כמובן. הבריון של כיתה ה. הוא היה פשוט גוש שרירים ענקי ומיוזע שאהב לסחוט ממך את הכסף לארוחת צהריים. בריון מושלם.
אני יודע שהשם פרנסיס נשמע כמו שם של איזה חנון שברירי שכל הזמן מיישר את המשקפיים וחושב שהוא גאן על. אבל תאמינו לי, הפרנסיס הזה הוא ההפך לגמרי.
פרנסיס כמובן ניצל את הרגע לצחוק עלי. "אתה כל כך גרוע! רק הסתובבת לשנייה וספרתי אותך! אתה פשוט... פשוט... אה..."
כמובן שרמת האינטיליגנציה של פרנסיס לא גבוהה מספיק בשביל למצוא עלבון מוצלח יותר מ "גרוע", אז הוא פשוט הרביץ לי קצת במקום.
אבל הוא נאלץ להפסיק, כי המורה התורנית, גברת מקדאל, התקדמה לעברינו בנקישות עם נעלי העקב שלה.
"ג'ק פרסלי," היא אמרה עם חיוך מרושע של 'אתה בצרות צרורות' שלה. "בוא למשרד המנהל בדחיפות."
או או.
|
|
מוקדש
ל מוקדשלהילי39ולכולם | |
|
|
