קהילה - היצירות של גאיוש242
|
|
|
|
|
רגע של אמת - פרק
|
29/01/2020 |
בבת אחת נעשה חור ענקי ברצפה.
התקרבתי אל החור העמוק ומיששתי אותו.
הוא היה קשה מאוד, זה הרגיש כמו לגעת במשקולת עשויה ברזל.
החור נעשה גדול יותר ויותר, ודופק ליבי דפק במהירות עצומה.
הרגשתי שמישהו מחזיק אותי ונאבקתי חזק חזק ברצפה הקשיחה.
"מי זה?" שאלתי.
"מי את?" חקר הקול המוזר.
"מי אתה ומה אתה עושה כאן?" נאבקתי ברצפה.
"תעני לי קודם, מי את?!" שאל הקול בעקשנות.
"א... אני... אני... אני לא... אני לא יודעת! הרגשתי מין תחושת ביטחון שהוא יאמין לי.
"אוקיי, תשובה מספיק ברורה, אבל עכשיו, הגידי לי את האמת או שאצטרך לשלוח אותך לשתילמאה!" איים הקול.
השתילמאה הייתה בית חוקרים, ואילו היינו מסתפקים בבית חוקרים רגיל, אבל הבית חוקרים לא היה רגיל; היו נכלאים בו נשים וגברים, ילדים וילדות ו... וכולם,
עד אשר לא היו מספרים את האמת. אסור היה שם לשקר וזה היה ברור לכולם, כי מי שהיה אומר משהו מיד היו בודקים את דבריו: אם הם אמת או שקר.
אחרי שהיה אדם אומר משהו היו הולכים ל"קורא אמת"
ה"קורא אמת" היה בן אדם שידע אם הנאמר הוא אמת או שקר. אם היו אומרים אמת, היו משתחררים,
אם היום אומרים שקר, היו הולכים לאי השכחה.
"תבחרי, או לספר לי את האמת עכשיו, או ללכת לשתילמאה" איים הקול.
"אממ... אממ... אממ... תן לי רגע!" השבתי.
"או-קיי" אמר הקול.
היא הרהרה בדבריו ופתאום נזכרה במה שאמרה לי אימה לפני שיצאה למסע:
"אני נותנת לך טלפון, רק למצבי חירום את יכולה להשתמש בו" לכן החלטתי להתקשר אליה ולהתייעץ אליה, התקשרתי אליה אך הטלפון התנתק.
החלטתי לנסות עוד פעם להתקשר אבל הטלפון שוב התנתק, בפעם התשיעית כבר התחלתי לאבד את סבלנותי וחשבתי לבד על משהו מתאים.
"בואו ניראה..." הרהרתי,
"עכשיו אני צריכה למצוא תירוץ מתאים, התירוץ הכי הגיוני הוא להגיד שנאבדתי. ומה אז?
אולי התשובה עדיין לא תשכנע אותו והוא ישאל את ה"קורא אמת"? ואם הוא ישאל אותו, אני אלך לאי השכחה בדיוק כמו שהוא אמר.
אולי פשוט מוטב לומר את האמת? אומנם זה סיכון גבוה, כי בהתחלה אימא אמרה לא לספר את האמת לאף אחד! ואם היא תספר אז אימא תדע את זה ויקרה לי משהו נורא, אז פשוט מוטב לעשות את הדבר הכי אמין; וככה הוא יבוא לעזרתי וגם אוכל לספר את האמת"
"נו כמה זמן?" הוא צעק.
"טוב, תקשיב, אימא שלי אמרה לי לא לספר לאף אחד ואם אספר יקרה לי משהו רע, אז עכשיו אני אספר לך את כל האמת אבל בתנאי שכשיקרה הדבר אתה תבוא לעזרתי, סגור?"
"סגור." קבע.
לחצנו ידיים ואז התחלתי לספר לו את הכל, מהסוף להתחלה. ואחר כך החליט לשאול את ה"קורא אמת" אם זה באמת נכון. הוא שאל וה"קורא אמת" אמר שלא!
כעבור כמה רגעים הוא חזר מאוכזב מאוד.
"מצטער ששיקרת לי, עכשיו את תיכלאי לאולם השכחה לנצח!!!!!" הוא צחק צחוק מרושע ומיד אחר כך נפלתי לאוקיינוס עמוק...
|
|
מוקדש
לכולם, באהבה | |
|
|
|
|
|
|
102
|
|
|
|
|
|
|
|
|
31/01/2020 16:46 |
לירמלכה |
6 |
|
גאיה כול הכבוד את יודעת לצליח |
|
|
|
|
|
31/01/2020 11:19 |
עדי33553 |
5
|
|
מגניב |
|
|
|
|
|
30/01/2020 16:18 |
אילתמטילת |
4 |
אחלה סיפור!!!!!!!
אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש *ממש* לא מבינה איך כל כך קצת קראו את הסיפור המעולה הזה!!!
אני אפרסם בעולם של מיקמק שכתבת סיפור מושלם ושיבואו לראות.
אגב, אשמח אם תעקבו אחריי. |
|
|
|
|
|
30/01/2020 13:57 |
גאיוש242 |
3 |
סליחה, בכותרת היה אמור להיות כתוב:
רגע של אמת - פרק 3
אז תתעלמו מהכותרת. |
|
|
|
|
|
30/01/2020 13:22 |
אוראל4225 |
2 |
|
אוראלהמלך |
|
|
|
|
|
30/01/2020 10:04 |
זואי4הבובה |
1
|
|
ואוו!! את כותבת ממש יפה ועמוק :) |
|
|
|
|
|
|
|
