|
לא הביישן למד
|
19/02/2020 |
שם הסיפור: לא הביישן למד
כותבת: סגוליXיפה4
מיכל ילדה קטנה וחמודה שלא במיוחד אוהבת את הכיתה,
כשאבא ואמא שואלים למה - מיכל שותקת ואינה עונה,
את שיעורי הבית בקושי מבינה,
אך לאמא ואבא אינה פונה,
בישנית היא מיכל בכל,
ועדין לא למדה לשאול,
לכיתה ביום רביעי לא הלכה כי חלתה ולא יכלה,
ירון ישב במקומה וצעק למורה: "אירית מסתירה לי!"
מיכל לכיתה חזרה ובמקומה ישבה,
המורה כתבה, ומיכל לא ראתה,
ואז ירון צעק לעברה:"איך את כך יכולה?"
מיכל כופפה ראשה והסמיקה מרוב בושה,
לעצמה חשבה וחשבה,
איך תוכל להוציא את המילה
המורה הביטה והילדה הצביע לחשה מיכל שאירית מסתירה,
סוף - סוף עשתה זאת
ודבר לא קרה,
אפילו האדמה לא רעדה!
המורה חייכה והמשיכה לעודד,
הרי כידוע: "לא הבישן למד"
שם הסיפור: שני הבישנית
כותבת: oגוליXיפה4
שני הייתה ביישנית כל כך בישנית
שלחייה הפכו אדומות כשברכו אותה
לשלום עינה היו מושפלות עת מישהו
דיבר עליה טובות כשבאו אורחים
לבקר,
הסתתרה מעבר לדלת ולא יצאה אליהם
ברחוב הלכה צמוד מאחורי אמא,
שחס וחלילה לא יביטו עליה
בכיתה לחשה למורה שהילדים לא ילעגו עליה בקול רם
במסיבות והצגות ישבה בצד,
מחכה שהאדמה את פיה תיפתח ואותה יבלע ,
כל כך ביישנית שהייתה שותקת רב הזמן ורק מדברת עם עצמה,
כל כך בישנית שהייתה חולמת להתהלך בתחפושת , להרכיב משקפים,
לכסות את פניה בצעיף,
יום אחד אמר אבא:" זוכרת שני שבקרנו בסניף הדואר האם תוכלי ללכת לשם וליקנות לי 20 בולים!"
שלוש פעמים לקח אבא את שני לסניף - פעם קנה אסימונים ,
פעם הזמין טלפונים ופעם שלח חבילות לדודים,
שני אומנם בקרה בסניף , אך לא כל כך זכרה איך מגיעים ומה אומרים לפקיד,
אמא הביטה באבא בתמיהה:
"שימעון אתה חושב שאיפשר לשלוח את הילדה לבד?!"
ושני התבישה לסרב למרות שידע שיהיה לה קשה בחשש ובהסוס לחשה בגמגום :
"בסדר, טוב, אנסה"
אבא שם לה כסף בכיס והסביר:"כשתצאי מהבית תפני לימין אין צורך לחצות את הכביש,תלכי ישר,
וברמזור השלישי , ליד החנות הצעצועים תראי את הסניף תיכנסי ותבקשי מהפקיד בולים תני לו את הכסף הוא יחזיר לך עודף שקל ושלושים הבנת? אם אל הבנת - הגידי, אסביר שנית לפני שתיצאי!"
שני הבישנית הייתה מודאגת ולא מרוכזת היא בקושי הקשיבה ובהתרגשות ראשה נע לצדדים והלשון מהירה ואמרה:"לא , מה פתאום הכל הבנתי ומיד!"
כשיצאה מהבית עלו מהרחוב קריאות רוכלים וצפירות האוטובוסים , עד מהרה התבלבלו אצלה הכיוונים
לאן לפנות: לימין או לשמאול? אולי לחזור הביתה
ולשאול שני התבישה במה תתרץ ומה תגיד: איפה היה הראש שאבא הסביר
אבא בוטח בי, אני חייבת להוכיח את עצמי , חשבה בדאגה אולי תיגש לסנדלר השכן,
שאמא מתקנת אצלו נעלים וקונה שרוכים : הוא ודאיי יודע זמן רב הססה
ולבסוף נחשה כיון והלכה ראתה מרחוק את עדן תלמיד מהכיתה חום רב הציף את פניה והאדם צבע את לחייה שני סובבה ראשה כמי שאינה רואה עמדה ליד החלון ראוה וחכתה אבל חשבה אילו שאלתי היה עדן יכול לעזור לי, אבל מחרת בכיתה יספר לפני כולם איך לסניף הדואר אין היא יודעת להגיע אולי לבושה!
לאחר כשעדן הלך החלה לרוץ כעכבר בתוך מבוך לא זכרה מאין באה והלכה והרמזור שניצב לפניה האם הוא הרמזור השלישי?
שני נעמדה לפני הקיוסק המוכר נגב במטלית את הדלפק הלב דפק חזק עכשיו תשאל - ויהיה מה
כן? מה לתת לך ילדה ? רטן בעל הקיוסק לעברה אולי...
אולי... תוכל...
גמגמה שני בלחישה .
לא די! קטע אותה, אני אל מחלק לילדות סוכריות בחינם!
לכי מהר לאמא ילדה!
הפטיר בזעף והמשיך להבריק את השולחן שני התרחקה בבושת פנים איזה יאוש,
הוא לא הבין אפילו לא רצה לשמוע היכן הוא סניף הדואר?
הזמן חלף שני יתעייפה ישבה על ספסל וחכתה איזו אכזבה.
לא הרחק עמד שם שוטר
לפתע קמה שני על רגליה ונגשה אליו.
בבקשה עמדו דמעות גדולות בעיניה והבכי אים לפרוץ. אני לא יודעת אני... אבא... בולים... בסניף... מעטפות...
השוטר לא המתין ותכף הוציא מכיסו מכשיר אלחוט וקרא "הודאה חשובה לכל הנידות! ילדה הלכה לאיבוד!" מה שמך? התכופף לשאול שני?
איזו שני ? הבישנית?
איזה שם נחמד!
והכתובת?
בתוך שניות הגיעיו נידת ועימה עשרות שוטרים
הם הקיפו את שני ומשהו הלך לקנות לה בקיוסק
ממתקים.
המלה רבה והמון קולות.
וכך בעודם עומדים והאנשים שואלים- אולי משהו מכיר- בא משהו בריצה איש גבוהה ורם
"אבא" התפרצה שני ונפלה בזרועותיו "כל כך דאגתי!"
מלמל אבא ואחר - כך פנה לשוטרים ואמר:"תודה זו ביתי היתה אי הבנה".
לאחר שכולם התפזרו, השפילה שני ראשה ואבא לחש בדאגה:"מה קרה?"
"הלכתי והתבלבלתי ולא מצאתי את הסניף"
השיבה בבושה.
צחק אבא. "הביטי שני, הרימי אתת ראושך הינה הסניף לידיך ממש מולך!"
שני הסתקלה ולא האמינה אומנם כן הסניף הדואר עמד שם מולה
והיא אפילו לא ידע שהלכה בדרך הנכונה כל כך קרובה הייתה - וכל כך רחוקה אלו בקשה מאבא שיסביר לה שנית או את עדן אבל הבישנות האיומה מקלקלת ומרגיזה מעתה הבטיחה לעצמה תעשה הכל כדי להתגבר עליה "איזו טיפשה" מלמלה לעצמה שני אבא נגב במפיון את עינה והחזיק בכף ידה כמה חמה ובטוחה הייתה ידיה של שני הם ניכנסו לסניף בשתיקה הפקיד חיך אבא ביקש בולים ושני הוציאה את הכסף מהכיס כל כך פשוט כל כך נחמד איך קרה שהסתבכה כשיצאו משם אר אבא :"ראי מה מוזר, כל זה היה נמנע אלו בקשת שיראו לך היכן הסניף . לא הבישן למד שני!"
וכמה שהוא צודק, חשבה שני ומהרה להתביש
למחרת כשיצאה בדרך לבית- הספר פנתה אליה ברחוב
אישה קשישה ושאלה :" אולי את יודעת היכן סניף הדואר?
שני הביטה בה מופתעת היא נראתה קשישה טובה וחמודה איך זה שהקשישה שאלה דווקא רק אותה?
אולי היא פיה חשבה לעצמה
אמרה שני:"בודאי אני יודעת איפה הדואר בואי אחרי הראה לך שתהן הכלו ללכת צעדו צעדו עד שהגיעו
לדואר ושני הייתה ממש גאה בעצמה
באותו יום בקשה מהמורה שלוש פעמים שתספיר את התרגיל בחשבון שלא הבינה
ומאז שני כבר לא בישנית!
הסוף...
|
|
מוקדש
הבישנים, ולצותמיקמק, ושהסיפור, יהיה, בכתב, אורח, ובסיפריהף, אמן | |
|
|
