|
סיפור לכתב אורח
|
21/02/2020 |
אז הנה הסיפור שלי.. מקווה שתאהבו.. הוא נקרא "החיים הלא כל כך סודיים שלי"
הקדמה:
שלום! אני אביאל ואני גר בשדה יעקב. אני גר בפנימייה. ההורים שלי נפגעו בתאונת דרכים. עכשיו קרב החג ראש השנה, ואני מאוד אוהב חגים.. אני חושב שאני אוהב חגים בגלל החופ... טוב, אני חושב שגיליתי יותר מדי. כדי לדעת עלי תקראו את הסיפור. קדימה! אין לנו את כל היום!
פרק1- איך הכל התחיל
הכל התחיל כשהכנתי את הדברים לראש השנה. דניאל וחבורתו שיחקו כדורגל בחוץ ואני עזרתי בהכנות ובהכנת האוכל והבישולים לרותי. רותי היא בעצם מנהלת הפנימייה שלנו, היא מאוד נחמדה.
אבל, יש משהו אחד שהיא לא יכולה לא לכעוס בגללו. זה קורה כשאחד הילדים שובר לה את אחד מפרטי האספנות שלה. לרותי יש פרטי אספנות שקיימים רק אצלה בעולם כמו חרסים מתקופת 1345 לפני הספירה (נראה לי כי אני לא מבין בתקופות האלו, אז סתם זרקתי תקופה לפני מלא זמן), תמונות וציורים מהשואה של ילדים, ועוד הרבה דברים. אני אף פעם לא הרסתי לה את אחד הדברים האלו. אבל מישהו אחר שבר. דניאל. המקובל שלנו. אבל, דניאל תמיד מתייחס אל רותי ממש יפה כדי שלא יכעסו עליו. אוקיי, בואו נחזור לדניאל. אז, דניאל שבוע שעבר שבר את כלי החרס הכי יפה והכי עתיק ושהכי אהוב על רותי כשהוא שיחק כדורגל. לפתע, כולם השתתקו. על הפנים של רותי לא נראה שום סימן של כעס, או עצב. התפלאתי מאוד. אפילו דניאל התפלא! אחד הבנים שאל את רותי: "את לא כועסת?" רותי ענתה: "לא. דניאל תמיד יודע להתנהג יפה לאחרים, הוא אחראי, בוגר ומה עוד אפשר להגיד עליו. ואני גם יודעת שהוא עשה את זה בטעות". אני לעומת רותי, כעסתי. נעצור רגע. אתם בטח שואלים: למה אתה כועס על דניאל? הוא ממש ילד טוב והוא לא עשה לך כלום! אז זהו שלא.
רוצים עוד פרק? אז תעזרו לי להגיע ל-400 לייקים ועוד קצת עוקבים...
|
|
