|
מעשה בענק - סיפור לכתב אורח
|
01/03/2020 |
הקדמה - הכפר הנהדר
היה היה פעם, לפני שנים רבות, כפר אחד קטן, שאיש לא ידע על קיומו. היו בו רחובות ארוכים ורחבים, וחנויות צבעוניות וססגוניות. היו בו אגמים עם מים בצבע טורקיז, וסירות מפרש לבנות.
יום אחד יצאה נערה, כבת 14 מפתח ביתה. היה לה שיער בלונדיני שופע עם תלתלים שקיפצו על כתפיה ושמלה ירוקה ארוכה כמפל. בידה הייתה סלסילה חומה והיא חייכה חיוך רחב.
היא הלכה ליער, שמחה ומאושרת, כדי לקטוף פטריות לאימה. בדרך פגשה בגברת דרייק, השכנה. היא לבשה שמלה ורודה עם כתפיות רחבות וכובע רחב שוליים בצבע שמנת.
"שלום לך, נייה!" אמרה גברת דרייק. "שלום גם לך, גברת דרייק! אני הולכת לקטוף פטריות ביער!" קראה נייה בשמחה. "תהני! ואם את יכולה תשמרי לי קצת פטריות!" קראה גברת דרייק בלכתה של נייה.
פרק 1 - טיול ביער
נייה הגיעה ליער והחלה לאסוף פטריות. תוך 5 דקות התמלאה הסלסילה פטריות טריות. לפתע שמעה צעקות מחרישות אוזניים. ככל שעבר הזמן, הצעקות התגברו ואליהן התלוו רעידות גדולות. אם כל צעקה הגיעה רעידה חזקה יותר ויותר, ונייה חשבה לעצמה: מה זה יכול להיות? האם זוהי מציאות או שרק הדמיון מתעתע בי? הצעקות התגברו והתגברו, ואיתן גם הרעידות, עד שבסופו של דבר הקולות היו ממש מעליה. היא הרימה את ראשה וראתה יצור אנושי, עצום מימדים, שנראה כמו דמות מספר פנטזיה. הוא היה קירח, עם עיניים גדולות, מכנסיים אדומות וחולצה לבנה קצרה.
"בתים... כפר... הריסות..." הוא מלמל. הוא התקדם בצעדים ענקיים לעבר הכפר. ואז נפל לנייה האסימון. היא הבינה מה קורה: הענק מתחנן להרוס את הכפר!
פרק 2 - תוכנית מלחמה
היא רצה מהר ככל שרגליה נשאו אותה, כל הדרך אל הכפר, כדי להזהיר את כולם מהענק המתקרב כל רגע. כשהגיעה לכפר, סלסילתה הייתה ריקה מפטריות, אך לנייה לא היה אכפת. היא ראתה שכולם עוסקים בענייניהם, רגועים, שלווים. לא היה להם מושג מה עומד לקרות.
"תקשיבו כולם! יש לי משהו להגיד!" צעקה נייה. כל הכפר שמע זאת והצטופף סביבה כדי לשמוע את דבריה. נייה הייתה ילדה חסרת ביטחון. היא פחדה שאולי לא יאמינו לה, הרי מי יאמין לילדה בת 14 שתזהיר את הכפר מיצור בדיוני המתקרב בכל רגע?
"יש ענק גדול מאוד שעושה את דרכו לכפר ברגעים אלו ממש! הוא מתכנן להרוס אותו! אם אנחנו לא רוצים שכל מה שאנחנו אוהבים ייעלם כלא היה, אנחנו חייבים להילחם בענק ולהגן על הכפר!" אמרה נייה. שקט השתרר בקהל. אף אחד לא הוציא הגה. נייה פחדה שאמרה משהו מביך או מוזר, אך לאחר כמה שניות כולם הריעו ומחאו כפיים. כולם תמכו בה, וזה מילא את נייה ביטחון. כולם רצו לבתיהם וחזרו תוך כמה דקות חזרו עם קלשונים, לפידים, מעדרים ואפילו היו כמה ילדים עם מצקות וכלי מטבח אחרים. כולם התגייסו למשימה.
פרק 3 - הענק
הצעקות נשמעו שוב והכפריים ידעו שזהו הענק. הם נשאו את ראשיהם מעלה וראו שהענק ממש מעליהם. הם החלו לזרוק עליו את קלשוניהם ואת כל הכלים האחרים, אך הוא נשאר דומם כפסל. לכפריים כבר לא היה מה לזרוק עליו. הענק עמד להביס אותם. כולם החלו לפחד, לצרוח וחלק מהאנשים ברחו לבתיהם. גם נייה פחדה אך היא לא הראתה זאת. היא עקפה את כולם והגיעה את הענק.
"היי, אתה!" היא צעקה אליו אך הוא לא ענה.
"אתה מוכן להקשיב לי לרגע?" צעקה אליו שנית, אך גם הפעם הוא לא ענה. היא זרקה אליו אבן גדולה וכבדה מאוד. תשומת ליבו של הענק עברה בין רגע מהכפר לנייה.
"מה את רוצה?" שאל בקולו הכבד ובפנים זעופות. נייה ידעה שאין לה הרבה זמן עד שהענק יאבד את סבלנותו, לכן דיברה במהירות. "למה אתה רוצה להרוס את הכפר שלנו?" שאלה נייה. "את כל מה שבנינו במו ידינו, את כל מה שאנחנו אוהבים, את הבית שלנו?" המבט על פרצופו של הענק התחלף מכעס לרחמים, הוא ריחם על הכפר המופלא ועל תושביו הקטנים.
"אני מצטער!" פרץ הענק בבכי וירד על ברכיו. נייה הייתה צריכה לזוז מהר כדי לא להימחץ על ידו. "אני לא רוצה להרוס לכם את הכפר, באמת שלא!" הוא בכה. "אז למה אתה עושה את זה?" שאלה נייה. "בגלל ש... בגלל ש... טריקסי מכריחה אותי להרוס כל מקום שהיא רוצה" אמר הענק. "טריקסי? מי זו טריקסי?" שאלה נייה. "טריקסי היא מכשפה איומה ונוראית. כשהייתי קטן היא הצילה אותי משריפה שהייתה בכפר שלי. הייתי אסיר תודה והבטחתי לה שאני אעשה בשבילה הכל. היא הפכה אותי לענק כדי שאוכל להרוס כל מקום שתרצה. היא רוצה לשלוט בעולם!" הענק אמר. "אנחנו חייבים ללכת לטריקסי! אנחנו חייבים למנוע ממה להשתלט על הכל! אדון ענק, אנחנו צריכים שתבוא איתנו. מי איתי?" קראה נייה. "אנחנו!" קרא הכפר. "וגם אני! את יכולה לקרוא לי ג'ייק" אמר הענק. ואז כולם, נחושים ומתרגשים, יצאו לביתם של טריקסי, כדי שמזימתה תיכשל.
פרק 4 - טריקסי
בקצה ההר, לא רחוק מהכפר, הייתה בקתה קטנה, עשויה קש ועץ. לא היה לה גג, וגם לא דלת ובתוכה גרה, בשקט ושלווה, טריקסי המכשפה האיומה והנוראה. היו לה שיערות לבנות ועליו נח כובע שחור מחודד. היא לבשה שמלה קרועה בצבע סגול והיא ישבה על כורסת עור בפינת ביתה. היא ציפתה לענק הגדול שישוב כל רגע. לפתע, נכנס הענק לביתה של טריקסי וטריקסי קיבלה אותו בזרועות פתוחות.
"הו, ג'ייק שלי! חזרת!האם הרסת את הכפר, כמו שביקשתי ממך?" שאלה בקול גבוה אך צרוד. "כן, גבירתי, לא נשאר ממנו דבר" שיקר ג'ייק. טריקסי לא ידעה שהוא משתף פעולה עם הכפריים שהמתינו מדיי הבקתה ושמעו כל מילה משיחתם.
"נהדר! עכשיו לך ותהרוס את הכפר השכן" אמרה טריקסי. "לא" ענה ג'ייק. טריקסי המופתעת מהתגובה הלא צפויה, קמה מהכורסה והתקרבה לג'ייק. "מה זאת אומרת לא?" שאלה בטון כועס. "אני לא עובד בשבילך יותר. הכרתי מישהי שהראתה לי כמה רעה את, וכמה שפלות מזימותייך!" אמר ג'ייק בטון כועס לא פחות. "ובכן, מי זאת?" שאלה טריקסי. נייה הציצה מאחורי גבו של ג'ייק. "אני" קראה נייה. "טוב. אם את הראת לג'ייקוב שלי כמה שפלה ומרושעת אני, כמו שהוא טוען, כנראה שאצטרך להרוס לא רק את הכפרים" אמרה טריקסי.
"זה לא משנה כמה כפרים תהרסי, או כמה יערות תרמסי, הנשמה שלך, תהיה נשמה רעה, וליבך יהיה רמוס ושבור לעד! ושוב דבר שתוכלי לעשות לא יתקן את זה. זה לא יעזור לך להחזיר לאחרים, מה שאת צריכה לעשות זה להפסיק!" קראה נייה. המכשפה שקלה את דבריה לרגע קט ולבסוף החליטה: "אולי את צודקת, אולי קצת הגזמתי". כל האנשים נשמו לרווחה. היא לא תהרוס את כפרם בסופו של דבר. "אבל רק אולי" היא אמרה והתקרבה לנייה. היא אחזה בידה הקטנה של נייה ואמרה: "אם הלב של מישהי פה יהיה רמוס זה הלב שלך. תכף לא יישאר ממך דבר!". נייה עצמה את עיניה מתכוננת לגרוע מכל. ולפתע נשמע בום חזק. נייה פקחה את עיניה וראתה שטריקסי כבר לא שם. היא ראתה את ג'ייק מחזיקה בטריקסי בידו הגדולה. הוא יצא מביתה של טריקסי והלך לקצה ההר. כל הכפר בא אחריו, וכשהאנשים הסתכלו למטה, הם ראו רק חושך ואפר. ג'ייק פתח את ידו, וטריקסי נפלה אל תוך החושך. היא זעקה במשך כל נפילתה עד שלבסוף לא שמעו אותה יורת. כל הכפריים הריעו על חיסולה של טריקסי. כעת הכפר ניצל וכל אנשיו יכול לנשום לרווחה. ג'ייק חבט בבקתת המכשפה עד שלא נותר ממנה זכר. עכשיו לא יהיה שום דבר שיזכיר את טריקסי. כל אנשיי הכפר צהלו כל הדרך עד כפרם, בידיעה שמחר זהו יום חדש.
סוף דבר - אחרי הכל
אומנם טריקסי חוסלה, אך הכפר בחיים לא יחזור להיות אותו הדבר.
כולם הפכו להיות הרבה יותר נחמדים אחד לשני, ג'ייק עבר לגור איתנו ואף אחד לא מאיים על הכפר שלנו!
הייתי אומרת שכל הסיפור הזה, עשה לכפר שלנו רק טוב!
ומי יודע, אולי זה יהיה תחילתו של סיפור גבורה גדול!
|
|
