|
מקווה ליהיות כתבת אורחת
|
02/03/2020 |
החברות הכי טובות:::::
פרק א'
אני ישבתי על ענן וספרתי כוכבים,
אחד...שתיים...שלוש...
אף אחד לא קורא לי,
אף אחד לא שומע אותי,
ורק אני לבדי, יושבת על ענן וסופרת כוכבים...
פתאום אני שומעת רחש, מסתכלת לצדדים ולא רואה אף אחד, אני מתרכזת ברחש, "לא" אני חושבת "זו רק הרוח, אל תכניסי לעצמך מחשבות" .
אני שוב: מסתכלת לצדדים, ולא רואה אף אחד.
אני חושבת, "אלה האנשים למטה, אני, לבדי בעננים"
וכשאני ממשיכה ליספור אני שומעת רחש אחר,
ואז....
פרק ב'
הענן שלי מתחיל להעלם בהדרגה, ואני נופלת.
"הצילו!" צעקתי, אבל זה לא עוזר, אני ממשיכה ליפול.
ואז כשאני נוחתת, אני רואה ילדה קטנה, בערך בגילי...
שאלתי אותה "איך קוראים לך?" והיא ענתה לי "אין לי שם, אני נולדתי בעננים"
אני, בפה פעור, התחלתי למצמץ במרץ. ושאלתי אותה "זה אמיתי מה שאת אומרת לי עכשיו?"
"כן כן. נפלתי מהשמיים ואני לא יודעת איך לחזור לעננים.."
"מצד שני,: את רוצה לחזור לעננים?"
"ובכן, אולי לא. מאיפה לך כל דבריי החכמה?"
"כי הייתי ילדה בעננים, ואני לא יודעת איך לחזור למעלה."
פרק ג'
"OMAYGASH" הילדה צרחה "אולי נעזור אחת לשניה?"
"יאלה!" עניתי
"רוצה טעמי?" היא שאלה
"מה זה?" שאלתי
"חחח... מידע שרכשתי במהלך השנים בכדור הארץ"
"אז...."
פרק ד'
"אז מה?" שאלה הילדה
"זה אבא שלך?" אמרתי והצבעתי על גבר שעמד מאחוריה
"האבא החורג שלי, מכיוון שאני ילדה מהעננים"
"אתן רוצות לחזור?" הגבר שאל
"לגמריי" ענינו פה אחד
הו לקח לנו את הידיים, וכעבור שניות הרגשתי דיגדוג,
ואז הבנתי!
חזרתי לעננים!
וספרתי כוכבים
סוף!
|
|
