|
ארץ מלדוביה
|
09/03/2020 |
פרק אחד -איך הכול התחיל:
--------------------------------
יום אחד הלכה יערונת ברחוב שליד ביתה והגיעה לגן השעשועים הנטוש של העיר. היא התגלשה במגלשה וכשהגיעה אל הסוף ראתה שהיא בגן שעשועים בוהק וטוב. "כמה זמן! רדי כבר!" אמר אחד הילדים. היא ירדה מהמגלשה ופתאום היא ראתה שכל הילדים שהיו על המגלשה לבשו חלוקים שצוירו עליהם כוכבים. גם כל שאר האנשים שם היו עם כאלה. "הצילו," אמרה יערונת. "אני בטח חולמת." "כנראה שאת לא," שמעה יערונת קול לצידה. "אם את חולמת אז אני כנראה בחלום שלך, ואני לא. אני נוגיוני, איך קוראים לך? ולמה את לא עם חלוק?" "אני יערונת, ואין לי חלוק כזה." ענתה לה יערונת. "איך? לכולם פה יש חלוק כזה!" "אני לא חושבת שאני מפה." ענתה לה יערונת. "את יודעת לעשות ככה?" שאלה נוגיוני, נקשה באצבעה, העיפה את כובעה באוויר והנחיתה אותו על אחד הילדים. "לא." ענתה יערונת. "סופארי והנלונה! בואו!" קראה נוגיוני ובאו לשם ילד וילדה. "יש פה ילדה בת אדמית, צריך להסתיר אותה מוולהרה." אמרה להם נוגיוני. "מי זאת? היא חמודה?" שאלה יערונת. "לא, היא היצור הכי נורא עלי אדמות. בדקת אם היא לא מרושעת?" שאל סופארי. "כן, איפה נחביא אותה?" שאלה נוגיוני. "נחביא אותה אצלנו, היא נראית נחמדה." אמרה הנלונה. יום אחד הגיעה אל ביתם של נוגיוני, הנלונה וסופארי (כשרק יערונת הייתה שם) זקנה מסכנה שהייתה בעצם וולהרה בתחפושת, אבל יערונת לא ידעה זאת. "שלום קוסמתי הצעירה," אמרה הזקנה. "שלום וברכה." ענתה יערונת. "אני זקוקה במעט אוכל, היש לך?" שאלה הזקנה. היש לי, אך את יכולה לכשף לך אוכל, קוסמתי הזקנה!" "נכון." ענתה הזקנה וחטפה את יערונת. "הצילו!" צעקה יערונת. נוגיוני, שהייתה בשוקוסמי, חשה פתאום בסכנה ויחד עם סופארי והנלונה השתגרה לשם. "חשמל לפרצוף!" צעק סופארי ותקף את וולהרה. היא בכתה מהתרגשות. "למה את בוכה?" שאלה הנלונה. "גם ההורים שלי היו בני אדמים, הם מתו כשהייתי בת שלוש, בגלל זה אני נהפכתי לרעה, ואף פעם כשחטפתי בן או בת אדמים, קוסמים ניסו להציל אותם." ענתה וולהרה. "תוכלי לגור איתנו אם תרצי." אמרה נוגיוני. "אוקיי." אמרה וולהרה. "אני מצטערת להפריע לרגע המרגש, אבל אני צריכה לחזור הביתה." אמרה יערונת "אה, כן." אמרה וולהרה. "לוקאס!" קראה וזימנה לשם חתול חמוד. "זה יהיה חתול המחמד הקסום שלך. כשתגידי לו 'אני רוצה לחזור', תלטפי אותו שלוש פעמים, ותחזרי הביתה, כשאת בבית, ככה תוכלי גם לחזור אלינו כשתרצי. החתול גם מדבר והוא ימסור לך דברים מאיתנו." אמרה וולהרה. "ביי!" אמרה יערונת. "אני רוצה לחזור." וליטפה את לוקאס שלוש פעמים ובין רגע חזרה הביתה. "אמא! אבא! כמה התגעגעתי אליכם!" אמרה וחיבקה אותם. כך, כל יום שבת הייתה חוזרת לעולם הקוסמים ומבקרת את כולם.
פרק שתיים – התחלה טובה וסוף קצת פחות:
--------------------------------------------------
---------------------------------------------------
יערונת הייתה בגן השעשועים הנטוש לאחר ששיפצה אותו. "היום יום שבת, אני רוצה לחזור." אמרה יערונת וליטפה את חתולה שלוש פעמים. "שלום נוגיוני, הנלונה, וולהרה וסופארי, אני מתכרבל!" אמר לוקאס והלך למיטתו הקבועה. "היי!" אמרה יערונת. "יש לנו בעיה," אמרה נוגיוני בקול דרמטי. "שכחנו לחגוג לך יום הולדת!" יום ההולדת של יערונת היה ב- 14 לפברואר, היום. אבל מה שהם לא ידעו זה שבאמת הייתה להם בעיה. "מה השרשרת הזאת?" שאלה נוגיוני את יערונת. "אמא שלי נתנה לי אותה, היא אמרה שבשעת הצורך השרשרת תעזור לי." אמרה יערונת. "וואו! או, נראה לי שראיתי משהו כזה!" אמרה הנלונה, לקחה ספר מהמדף, והראתה ליערונת תמונה שנראתה בדיוק כמו השרשרת שלה. "בואו נראה: 'שרשרת האלינבר מסוגלת לעזור רק לבעלי קסם האלינבר בשעת הצורך.'" אמרה יערונת. "וואו, וואו, וואו! מה אני רואה כאן!" אמר רבילינדר, שרצה לגנוב את השרשרת, ושראה אותם בכדור הבדולח שלו. "לא משנה אם הילדונת הטיפשה הזאת יודעת מה השרשרת צריכה לעשות, היא לא תדע מה היא מסוגלת לעשות!" אמר וצחק צחוק מרושע. "אתם יודעים אולי אם יש מישהו שיוכל להסביר לי על זה?" שאלה יערונת. "האמת שכן." אמר מאחוריה איש שהיה רבילינדר בתחפושת. "איך הגעת לפה?" שאלה נוגיוני. "הגעתי איך שהגעתי!" אמר רבילינדר. "אני לא יודעת מיהו אבל השרשרת שלי לא מרגישה בטוב." אמרה יערונת. פתאום פקע אור מהשרשרת שהעלים את רבילינדר ואת ארמונו הגדול. "יש!" "את אלופה!" אמרו הנלונה וסופארי, וכל ארץ מלדוביה חגגה לכבוד יערונת, הקוסמת הכי מיוחדת בכל העולם ומעבר לו.
פרק שלוש – קצת קשה להיכנס:
------------------------------------
הסיפור שלנו מתחיל עוד הפעם ביום שבת. יערונת, כמו תמיד בשבת, אמרה ללוקאס: "אני רוצה לחזור." "אוקיי," אמר לוקאס. הוא ניסה לחזור אבל הוא לא הצליח לעשות כלום. אני לא מצליח לחזור." אמר לוקאס. "אבל יערונת שמעה רק "מיאו!" "מה?" שאלה יערונת. "מיאו! מיאו!" ענה לה לוקאס. "אני לא יודעת מה אתה אומר!" אמרה יערונת. "היי!" אמרה נוגיוני, שעכשיו הגיעה לשם. "כל הקסמים נעלמו מעולם האדמים! הילדים כבר לא מאמינים בקסמים!" אמרה הנלונה, שגם באה. "זה נורא!" אמרה יערונת. "בואו ננסה לשנות את זה!" אמר סופארי. "איך? נעשה הפגנה?" שאלה יערונת. "אצלנו אומרים: 'צדקנה'." אמרה נוגיוני ליערונת. "אבל בואו, אולי נחלק ספרי קסמים." אמרה יערונת. "רעיון מצוין!" אמרה נוגיוני. "קנו ספרים! קנו קסמים! ספרי קסם מקסימים!" צעקו כולם. מיד הצטרפו עוד ילדים לצעקותיהם. עוד ועוד ילדים קנו ספרים עד שכל הספרים שהיו להם אזלו. "היי! אני שוב מדבר!" אמר לוקאס. "יש!" אמרה יערונת וחיבקה את לוקאס. "הקסם חזר לעולם הבני אדמים!" אמרה נוגיוני וכולם התחבקו וחגגו. "אני מעניק לך את אות הגבורה, הקסם, והחוכמה!" אמר ראש הקסם של ארץ מלדוביה. "מעכשיו את ראשת הקסם של ארץ מלדוביה!" המשיך. "אבל מה עם הוריי?" שאלה יערונת. היי, יערונת!" שמעה יערונת פתאום קול. "אמא! אבא!" אמרה יערונת. "אנחנו נשארים פה, יערונת!" אמרה אמה של יערונת. "יש!" אמרה יערונת. "יש!" אמרה יערונת וחיבקה את חבריה.
פרק ארבע – תחילתו של סיפור חדש:
------------------------------------------
הסיפור שלנו מתחיל בפעם השלישית ביום שבת. עכשיו נחזור אחורה לזמן שבו הגיעו הוריה של יערונת לארץ מלדוביה והפעם נדבר על אחותה של יערונת, יעלין. "מה זה? איפה אני?" שאלה יעלין. "שלום בת אדמית חמודה! אני הנלונה ואת בארץ מלדוביה! אמרה הנלונה. "מה זה ארץ מלדוביה? מה זה הבגד הזה? ולמה אני פה?" שאלה יעלין. "שאלה אחת: הארץ שאת בה. שאלה שתיים: כולם פה לובשים את זה. שאלה שלוש: כי אחותך יערונת הייתה פה." ענתה לה הנלונה. "היי הנלונה! איפה נוגיוני?" שאלה יערונת. "אני אעיר אותה." אמרה הנלונה, נקשה באצבעה, ופתאום היה רעש שהרעיד את כל ארץ מלדוביה. "הנלונה!!!" צעקו כולם בכעס. "אופס, עדיין לא למדתי את הכישוף הזה... או שכן?" אמרה הנלונה. "טוב, אתם חושבים שיש לנו עוד בעיה?" שאלה הנלונה. "בתור ראשת הקסם זוהי חובתי לשלוט בזה." אמרה יערונת. "מה? את באמת ראשת הקסם של ארץ בלבוביה?" שאלה יעלין. "ארץ מלדוביה, וכן." ענתה לה יערונת. אבל הייתה להם בעיה עם אוויונרה, אם כל הרשע. "אני אוויונרה! אם כל הרשע! אולי את משרתיי יכלה היא לעצור, אך אותי לא תוכל היא לעצור כלל וכלל!" אמרה קווטינק וצחקה צחוק מרושע. "אני חשה באוויונרה." אמרה וולהרה. "מי זאת?" שאלה נוגיוני. "המנהלת שהייתה לי." ענתה לה וולהרה. "אני מרגישה שכוח האלינבר שלי מתעורר!" אמרה יערונת ובהבזק של אור כחול הפכה יערונת לציפור כחולה גדולה ועפה לארמונה של אוויונרה.
פרק חמש - ה"אני האמיתית"
--------------------------------
הדרך לארמונה של אוויונרה הייתה קשה. הרבה נשרים וניצים הגיעו כדי לנקר לה את הראש. ("היי! תפסיקו! די כבר!" צעקה יערונת.) כשהגיעה יערונת לארמונה של אוויונרה הייתה יערונת חיוורת כמו סיד. "מה זה? הגיבורה הקטנה מעיזה לטוס לארמוני ועוד מפחדת לראותי? חה! חה! חה!" אמרה אוויונרה בבוז. "אני לא מפחדת לראותך, האמת היא שבאתי לעצור אותך לפני שתעשי משהו רע." אמרה יערונת. "אבל כבר עשיתי משהו רע!" ענתה לה אוויונרה והראתה לה בכדור הבדולח את חבריה בכלוב עם שומרים. "לא!" צעקה יערונת, אבל פתאום ראתה אותם מוציאים שרשראות שנראות בדיוק כמו שלה רק בצבעים שונים. לנוגיוני סגול, להנלונה ורוד, לסופארי ירוק, ולוולהרה צהוב. פתאום הפכו כולם גם לציפורים ועפו לעזור ליערונת לעצור את אוויונרה. כשהגיעו לשם אוויונרה ניסתה לקחת ליערונת את הכוח עד שיערונת נפלה על הריצפה. "אני ל- לא א- אכנע." אמרה יערונת בהתנשפות. "את חלשה! כמעט לקחתי לך את כל הכוחות!" אמרה אוויונרה. "יערונת, אל תוותרי! את חזקה! את יכולה להצליח!" אמרו כל חבריה. "לא! את חלשה! תפסיקי להילחם!" אמרה אוויונרה. זה המשיך אבל יערונת הקשיבה רק לקול שבליבה. היא שמעה קול המגיע מחדר כלשהו בטירה. היא הלכה אחרי הקול וגילתה שזהו חדר של המון מגילות. יערונת המשיכה אחרי הקול והוא לקח מגילה אחת ופתח אותה. יערונת ראתה שבמגילה כתוב את שמה. "יערונת נולדה למשפחת סגל בארץ מלדוביה, להורים יעלרה וזפלוג. לאחר נעלמו, משפחת בראון אימצה אותה, והיא גדלה בלי להכיר את משפחתה האמיתית." אמר הקול. יערונת הופתעה מאוד וטסה מהחלון הפתוח. "אני חייבת למצוא את הוריי האמיתיים. אמרו שהם נעלמו אבל אני אחפש אותם." אמרה יערונת לעצמה. "אבל לאן אני אטוס?" פתאום ראתה בית קברות גדול. "מצאתי!" אמרה יערונת. היא הסתובבה הרבה זמן בין הקברים מצאה את הוריה. "מחפשת משהו?" ראתה יערונת איש ואישה שדיברו אליה. "כן." ענתה להם יערונת.
פרק שש - יחד, אפשר לעשות הכול!
-----------------------------------------
"שלום, אני יעלרה וזה זפלוג, איך קוראים לך?" שאלה הבת מביניהם. "קוראים לי יערונת, והשמות שלכם הם בדיוק כמו השמות של ההורים שלי, באתי לחפש אותם." ענתה לה יערונת. "בבית הקברות? האמת שגם לנו הייתה ילדה שקוראים לה יערונת ובאנו לחפש אותה פה." ענה לה זפלוג. "באמת? אז יכול להיות ש... רגע, זה לא יאומן!" אמרה יערונת. "הו יערונת, בתינו האבודה!" אמרו יעלרה וזפלוג וחיבקו את יערונת. "אמא ואבא! עבר כל כך הרבה זמן!" אמרה יערונת. "מה קרה? למה עזבתם אותי כשהייתי תינוקת?" שאלה. "זו לא הייתה החלטתנו, יערונת. אוויונרה כלאה אותנו כדי שלא נוכל לעזור לך לגלות את הקסם שלך, ואת זה שאת קוסמת מיוחדת. את השרשרת נתנו לאליס בראון ואמרנו לה שהיא תעזור לך בשעת הצורך." אמרה יעלרה. "וואו! זה סיפור ממש ארוך, היית יכולה לקצר." אמרה יערונת. "זו הייתה הגרסה הכי קצרה." ענתה לה יעלרה והיא וזפלוג הפכו לציפורים כחולות. "גם לחברים שלי יש את הקסם הזה... אוי! בואו נלך להציל אותם!" אמרה יערונת. "הצילו! יערונת! אנחנו בכלוב! עוד הפעם!" קראו חבריה של יערונת. "לפחות אתם בכלוב גדול, אני בכלוב אוגרים! זה נוראי! אח!" צעקה וולהרה. "את בגדת בי ולא סיפרת לי על הקסם שלך! מגיע לך! חשבתי שהיינו החברות הכי טובות!" אמרה לה אוויונרה. "החברות הכי טובות! באמת! את בטח צוחקת עלי!" אמרה וולהרה בבוז. "את אמרת לי שזה למטרה טובה והסתרת ממני את מטרתך האמיתית! לזה את קוראת חברות הכי טובות?" שאלה וולהרה. "היי חברים! מצאתי את הוריי וגיליתי שאני יכולה לדבר איתכם דרך המחשבה! אתם יכולים לצאת, פשוט תאמינו בעצמכם! או שאני יכולה פשוט להביא לכם מפתח." אמרה יערונת ובזמן שאוויונרה ישנה העיפה את המפתח ישר לידיה של נוגיוני, ואת אוויונרה הכניסה לכלוב. "ברע ובפשע, בטוב לב גדול, בו ברגע העלם את הכול!" דקלמה נוגיוני כישוף והעלימה את אוויונרה ואת ארמונה. "במים קדושים, בפיל או קופה, החזר אותנו אל ארצנו היפה!" דקלם סופארי והם חזרו הביתה וראו את יערונת עם הוריה. "אני מקדם אותך מראשת הקסם למלכה הגדולה של ארץ מלדוביה!" אמר ראש הקסם הקודם. "באמת? אני לא מאמינה! אבל מה עם הוריי?" שאלה יערונת. "הוריך יהיו העוזרים המנוסים והגדולים שלך. אם זה בסדר מצידם, כמובן." אמר ראש הקסם הקודם. "ברור." אמרו הוריה של יערונת. מאז הייתה יערונת מלכה וקוסמת מיוחדת במינה והרבה נסיכים ביקשו את ידה.
פרק שש - יחד, אפשר לעשות הכול!
"שלום, אני יעלרה וזה זפלוג, איך קוראים לך?" שאלה הבת מביניהם. "קוראים לי יערונת, והשמות שלכם הם בדיוק כמו השמות של ההורים שלי, באתי לחפש אותם." ענתה לה יערונת. "בבית הקברות? האמת שגם לנו הייתה ילדה שקוראים לה יערונת ובאנו לחפש אותה פה." ענה לה זפלוג. "באמת? אז יכול להיות ש... רגע, זה לא יאומן!" אמרה יערונת. "הו יערונת, בתינו האבודה!" אמרו יעלרה וזפלוג וחיבקו את יערונת. "אמא ואבא! עבר כל כך הרבה זמן!" אמרה יערונת. "מה קרה? למה עזבתם אותי כשהייתי תינוקת?" שאלה. "זו לא הייתה החלטתנו, יערונת. אוויונרה כלאה אותנו כדי שלא נוכל לעזור לך לגלות את הקסם שלך, ואת זה שאת קוסמת מיוחדת. את השרשרת נתנו לאליס בראון ואמרנו לה שהיא תעזור לך בשעת הצורך." אמרה יעלרה. "וואו! זה סיפור ממש ארוך, היית יכולה לקצר." אמרה יערונת. "זו הייתה הגרסה הכי קצרה." ענתה לה יעלרה והיא וזפלוג הפכו לציפורים כחולות. "גם לחברים שלי יש את הקסם הזה... אוי! בואו נלך להציל אותם!" אמרה יערונת. "הצילו! יערונת! אנחנו בכלוב! עוד הפעם!" קראו חבריה של יערונת. "לפחות אתם בכלוב גדול, אני בכלוב אוגרים! זה נוראי! אח!" צעקה וולהרה. "את בגדת בי ולא סיפרת לי על הקסם שלך! מגיע לך! חשבתי שהיינו החברות הכי טובות!" אמרה לה אוויונרה. "החברות הכי טובות! באמת! את בטח צוחקת עלי!" אמרה וולהרה בבוז. "את אמרת לי שזה למטרה טובה והסתרת ממני את מטרתך האמיתית! לזה את קוראת חברות הכי טובות?" שאלה וולהרה. "היי חברים! מצאתי את הוריי וגיליתי שאני יכולה לדבר איתכם דרך המחשבה! אתם יכולים לצאת, פשוט תאמינו בעצמכם! או שאני יכולה פשוט להביא לכם מפתח." אמרה יערונת ובזמן שאוויונרה ישנה העיפה את המפתח ישר לידיה של נוגיוני, ואת אוויונרה הכניסה לכלוב. "ברע ובפשע, בטוב לב גדול, בו ברגע העלם את הכול!" דקלמה נוגיוני כישוף והעלימה את אוויונרה ואת ארמונה. "במים קדושים, בפיל או קופה, החזר אותנו אל ארצנו היפה!" דקלם סופארי והם חזרו הביתה וראו את יערונת עם הוריה. "אני מקדם אותך מראשת הקסם למלכה הגדולה של ארץ מלדוביה!" אמר ראש הקסם הקודם. "באמת? אני לא מאמינה! אבל מה עם הוריי?" שאלה יערונת. "הוריך יהיו העוזרים המנוסים והגדולים שלך. אם זה בסדר מצידם, כמובן." אמר ראש הקסם הקודם. "ברור." אמרו הוריה של יערונת. מאז הייתה יערונת מלכה וקוסמת מיוחדת במינה והרבה נסיכים ביקשו את ידה.
פרק 7: מחויבות וחיי המלכות
---------------------------------
הפעם יערונת הייתה בישיבה חשובה עם יועציה. "מלכתי יערונת, מצוין שהינך כאן. חשבנו לשפר את בית הספר וגן השעשועים לחינוך והנאה של ילדינו." אמרה נוגיוני. "אני חושבת שכדאי להוסיף ספרייה לבית הספר ולהוסיף עוד מדרגות לכיתות הבוגרים." אמרה יערונת. "זה רעיון מצוין! אך חשבתי להעביר את כיתות הצעירים ליד כיתות הבוגרים." אמרה הנלונה. "רעיונות מצוינים אחיותיי ומלכתי! אך ברשותכן אוסיף מוזיאון ליד הארמון." אמר סופארי. "אני דווקא חולקת על דעה זו. מכיוון שכדאי להכניס מבקרים לארמוננו, נכניס את המוזיאון לתוכו. הכניסה תהיה ללא תשלום, כולל פגישת המלכים." אמרה יערונת. "זהו רעיון ממש מצוין! אבל צריך לדבר עם הורייך." אמר סופארי. "זהו באמת רעיון מצוין!" אמרו הוריה של יערונת (בדיוק כשסופארי סיים, הם השתגרו לשם) "אתם יכולים להפסיק להטריד אותי?" שאל סופארי. "לא." ענו. "אתם בטוחים שאוויונרה לא תחזור?" שאלה יערונת. "אנחנו לא בטוחים אבל העלימו אותה המנוסים ביותר." אמרו הוריה של יערונת. לאחר חודש אמרה יערונת להוריה: אני חושבת שיש לי תינוק." (בארץ מלדוביה אפשר להוליד ילדים לבד.) "אז אני הולכת להיות סבתא? ועוד לילדים עם כוח האלינבר?" שאלה אמה של יערונת. "כנראה שכן." אמרה יערונת. עבר זמן ונולדו ליערונת שלושה ילדים.
הגדולה – הרמיוני,
הבינונית – קלואי,
והקטן – הארי.
בלילה, לפני השינה, יערונת תמיד הייתה שרה להם שיר שהולך כך: "אי שם, יש שם, הקסם הנמצא בתוכך, תוכל לגלותו אם תצלול עמוק יותר אל תוך ליבך. ואם לא, לא תצלול, אני אגיד זאת בקול: לא תמצא את קסמך." כך הייתה שרה להם כל לילה. הילדים חשבו שזה סתם שיר, אבל אנחנו יודעים על מה היא שרה, נכון? "אמא, נכון שאת האמא הכי טובה בעולם?" שאל הארי כשהשכיבה אותו במיטתו. "את זה אתה כבר צריך לדעת." ענתה לו יערונת. "אמא, נכון שאת מגנה עלינו מהכול?" שאלה אותה קלואי. "מה את חושבת?" שאלה אותה יערונת. "אני חושבת שאת האמא הכי טובה בעולם ומגינה עלינו מהכול." אמרה הרמיוני. יערונת צחקקה ואמרה להם: "לילה טוב, חמודים!" "לילה טוב אמא!" ענו לה כולם. יערונת יצאה מהחדר ואמרה להוריה: "הם כל כך חמודים!" וליועציה: "צריך לסדר את הכתרתה של הרמיוני." לדעתי נשים את הכיסאות הכתר שם, אנחנו נעמוד פה..." אמרה יערונת אבל הרמיוני באה וקטעה אותה. "אמא, לא הצלחתי להירדם, מה אתם עושים?" שאלה הריוני בקול ישנוני. "מארגנים את הכתרתך, רוצה לעזור?" ענתה יערונת והרמיוני נשארה שם עד שנרדמה. למחרת הכתירו את הרמיוני והיא הייתה למלכה של ארץ מלדוביה.
|
|
