פעם אחת היתה משפחה: זוג הורים אנה וארי. היה להם ילד שקראו לו רני. גם היה להם חתול שקראו לו שמריהו . יום אחד קנו לרני תוכי שידע לחזור אחרי כל מה שאומרים.
יום אחד רני לקח את התוכי לטיול והשאיר את שמריהו בבית. שמריהו הרגיש נורא בודד ועצוב . לפתע עלה לראשו רעיון. “אולי אני אגרום לתוכי הזה לעשות משהו רע ואז רני יחשוב שהוא תוכי רע?”
אז גרמתי לתוכי לעשות משהו רע. אבל רני אמר שזה לא נורא . אז המשכתי לחשוב. פתאום עלתה לראשי מחשבה: אולי רני כבר לא רוצה אותי? כדי שאתחיל לארוז. סיימתי לארוז והלכתי לגינה לחיות כמו חתול רחוב. רני בכלל לא שם לב שהלכתי.
בבית… רני שאל את אמו: “האם ראית את שמריהו?” “לא מתוקי” ענתה אנה. “אולי הוא בחצר ?” “אולי” ענה רני. הוא הלך לבדוק בחצר ולא ראה את שמריהו.
הוא שאל את אבא שלו האם הוא ראה את שמריהו? ארי ענה: “לא ראיתי את שמריהו” “תבדוק במרתף אולי הוא שם” ענה ארי. “טוב” אמר רני. והלך לבדוק במרתף. שמריהו לא היה שם.
לפתע עלה לראשו של רני רעיון. אולי הוא נמצא בגינה, חשב רני. והלך לבדוק בגינה. הוא לא ראה את שמריהו מהקרקע. אז הוא טיפס למתקן גבוה יותר. וראה את שמריהו באזור של הנדנדות
ירד מהמתקן במהירות האור. ורץ אל שמריהו חתולו הטוב. ותפס אותו בידיו ואמר “ייייייייייש”, בקול רם ושמח שמצא את שמריהו חתולו הטוב.
