|
השרשרת של סבתא- לכתב אורח!!
|
23/03/2020 |
פרק ראשון- סבתא אמיליה:
היי, אני אנה ואני בת 13.
יש לי עיניים חומות ותלתלים חומים ואני עונדת שרשרת מיוחד שהייתה של סבתי אמיליה.
סבתא שלי הייתה אישה מאוד טובה,
היא אהבה לעזור ותמיד האמינה שהיה בסדר וגם אם קצת קשה הכל יסתדר.
תמיד האמנתי בדרכה של סבתא והיא הייתה אבן דרך משמעותית בחיי.
סבתי הייתה לא גבוהה אך לא נמוכה והיא תמיד ענדה שרשרת מאימה סלינה.
סבתא רבתא סלינה נפטרה כאשר סבתא שלי אמיליה הייתה בת 6.
היא לא השאירה מאחוריה כלום מלבד השרשרת.
סבתא שלי עצמה נפטרה רק בגיל 81 וחיה חיים ארוכים ארוכים...
פרק שני- ההודעה המצערת:
אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול בבוקר..
מרדיאנו, השכן הספרדי של סבתא הגיע אלינו הביתה.
"טוק! טוק! טוק!" דפק מרדיאנו.
אימא שלי מאריה פתחה, "היי מאריה בוקר טוב.." הוא אמר בלחשוש עצוב.
"הכל בסדר?" שאלה אימא "את האמת? שלא.." ענה מרדיאנו בעצבות "אד פה?" מרדיאנו שאל.
"לא, אד נסע לעבודה" ענתה אימא "יש לך משהו שאתה רוצה להגיד לי?" הוסיפה אימא בחשדנות "כן, אימא של אד. היא בבית החולים" ענה מרדיאנו
שקט סרר על הבית, "אלך להתקשר אל אד, שיצא מהעבודה" אמרה אימא בהיסוס
אימי לקחה את הטלפון והתקשרה לאבי
"אדי?" אמרה אימא
"כן מאריה מה קורה?" ענה לה אבא
"אממ תקשיב.. מרדיאנו השכן של אימא שלך פה, הוא רצה למסור לנו.." השיבה אימא
"מה הוא רצה למסור לנו?? ולמה מרדיאנו כאן??" אמר אבא, הוא כמעט איבד את סבלנותו כי הוא לא כל כך אוהב את מרדיאנו.
"תרגע! הא רק רצה למסור שאימא שלך, היא בבית החולים מיידו" ענתה אימא
"מה? איך אני יכול להרגע? אימא שלי בבית החולים! אני יאסוף אותך את אנה ואת ליזי בדרך.." ענה אבא עצבנות וניתק.
"בנות?" אמרה אימא "כן?" אני ואחותי ליזי ענינו בזמן שצבענו בחוברת הצביעה "תנעלו נעליים חמודות! אנחנו יוצאים לבית החולים, אבא אוסף אותנו עוד מעט" היא הוסיפה
לא שאלנו שאלות. שמתי נעליים לי ולליז אחותי הקטנה ויצאנו.
חיכינו לאבא ליד הסופרמרקט השכונתי.
טויוטה ישנה אפורה הגיעה ובתוכה אבא, "היי בנות!" מר אבא "סבתא בבית החולים, בואו נלך לבקר אותה"
חגרתי אותי ושמתי את ליז בכיסא התינוקות.
נסענו לכיוון בית החולים מיידו שבצפון קליפורניה, כשעה מאיתנו.
"אבא?" שאלתי "כן חמודה?" ענה אבא "למה הולכים לבקר את סבתא בבית החולים?" "כי.." אבא היסס לספר לי "היא חולה" הוא אמר לבסוף.
כשהגענו לבית החולים ראינו את סבתא שוכבת לה על המיטה ומחזיקה קופסה קטנה, היא לא ענדה את השרשרת כמו תמיד.
"אנוש?" סבתא אמרה בקול צרוד "כן סבתא?" עניתי בסבלנות "אני רוצה להעניק לך מתנה שיקרה לי מכל.." אמרה סבתא "השרשרת של אימי סלינה" סבתא הוסיפה
"וואו!" אמרתי בהתפעלות "אני לא מאמינה, זה כבוד גדול!, תודה!!" הוספתי.
עזבנו את בית החולים ונסענו הביתה, אחותי ליזי נרדמה ואני עוד לא.
כשהגענו הביתה ענדתי את השרשרת ועליתי לישון, "חלומות פז אנה" אמרה אימא "לילה טוב אימא" עניתי לה ונתתי לה נשיקה גדולה על המצח.
פרק שלישי-תגובת שרשרת:
"אנה קומי!!" אימי הפצירה בי, "קומי!!, את תאחרי!" היא הוסיפה ברגזנות.
לבסוף, קמתי. הלכתי לצחצח שיניים בחדר הרחצה שליד חדרי, צחצחתי את שיניי והבטתי במראה, ראיתי את השרשרת שעל צווארי. הכל פתאום הטשטש לי במוח, נזכרתי באתמול שסבתא נתנה לי את השרשרת, נזכרתי במיטה בבית החולים, נזכרתי בטויוטה האפורה נזכרתי בהכל!!.
"אנה??" צעקה אימא מלמטה "בואי לאכול!" היא המשיכה, "אני באה!!" אמרתי בעייפות וירדתי לחדר האוכל.
"מה קרה אנה מתוקה?, הכל בסדר?" שאלה אימא והניחה את כף ידה על ראשי "אין לה חום אדי, אבל היא קצת מסוחררת" אמרה אימי לאבי אד.
אימא מזגה לי חביתה וירקות לצלחת. לא נגעתי באוכל, פשוט הרמתי את המזלג וחלמתי בהקיץ, "אנה??" אימי צעקה "תאכלי, אחרת תפספסי את ההסעה!" היא הוסיפה "אני ממש לא מוכנה להסיע אותך!", אכלתי בזריזות ועליתי למעלה לקחת את התיק שלי, נכנסתי לחדר והבטתי במראה שליד המגירות בחדר. שוב הפעם.. נזכרתי בכל מה שקרה אתמול "אנה!!!" אימא צעקה בעצבנות, "ההסעה כאן! קחי את התיק ורדי!" היא הוסיפה ירדתי. "ביי אימא!, ביי אבא!" אמרתי ונתתי לשניהם נשיקה גדולה במצח.
כשהגעתי לבית הספר ראיתי את לורי, מאדלין, סיינה וקימברלי עומדות בכניסה לבית הספר. "היי בנות" אמרתי "היי.." כולן ענו בקול נחות, "מה יש לך על הצוואר? זה שרשרת או צעצוע מיושן שאף אחד לא רוצה להשתמש בו?" אמרה סיינה, כולם צחקקו הן הניפו את היד והלכו.
במסדרון פגשתי את מרי וג'יינס בדרך לכיתה, "שרשרת יפה" אמר ג'יינס "נכון.." אמרה מרי "את באה לכיתה?" הם שאלו "כן" מלמלתי "מעולה! רוצים להתנסות במשחק החדש שהמצאתי?" שאל ג'יינס. תמיד ידעתי שהוא חנון, אבל הוא החנון הכי נחמד שהכרתי "בשמחה!" ענתה מרי "יהיה כיף" הוספתי לדברייה והלכנו.
בקצה המסדרון השני, הזה שקרוב לכיתות הגבוהות פגשנו את איילה, ליינה וקייטי מפטפטות להן, הן מיד נעצו מבט בשרשרת שלי "המממ.. יפה" אמרה איילה בהיסוס "כן, היא צודקת! זה באמת מושלם" אמרה קייטי בהתלהבות, מה שאופייני לה במיוחד, ליינה שתקה. היא נעצה את המבט הכי מוזר מכולן, אף פעם לא הסתדרנו אבל המבטים שלנו כבר דברו במקומינו "חייבים לרוץ!" אמרתי בנמרצות ועפתי מהמקום.
ליד הכיתה ראיתי את פאם, היא עמדה לה בשקט וברכה בבוקר טוב את כל העובר ושב. "היי אנה!" אמרה פאם "שרשרת חדשה?" היא שאלה "כן.." אמרתי בבישנות.
"אה.." אמרה פאם "היא יפה מאוד!" היא הוסיפה.
הפעמון צלצל, "אנחנו צריכות להיכנס לכיתה" אמרה פאם "נכון.." ענית לה ונכנסתי.
התיישבתי ליד סטייסי, כמו כל יום רגיל, המורה נכנסה "בוקר טוב תלמידים!!" היא אמרה, "בוקר טוב" השיבה הכיתה. כולם ישבו במקומותיהם בשקט, המורה עמדה ולקחה גיר מהקופסה. זה היה נראה כאילו היא מתחילה להסביר משהו, צדקנו. "היום תלמידים" אמרה המורה "נתחיל בפרויקט" היא הוסיפה התלמידים נאנחו, פתאום קפץ טוד על שולחנו: "המשימות של גברת מ' תמיד משעממות" הוא אמר "טוד היוון!" המורה צעקה. כל הכיתה שתקה ואפילו טוד "לך למשרד המנהל!!" היא אמרה והצביעה על הדלת.
טוד הלך והמורה המשיכה להסביר, היא ציירה טבעת על הלוח וכתבה old שמשמעותו ישן באנגלית.
"ביום שלישי הבא, אתם תצטרכו להביא לכיתה חפץ ישן ולהסביר עליו" הסבירה המורה,
לא ידעתי מה להביא.. "כל דבר שאביא היה מביך מדי!!" חשבתי לעצמי.
כל היום חשבתי על זה, ממש לא יכולתי להתרכז בשיעורים. ניהלתי רשימות כל היום של חפצים יפים וגם כאלו שלא, חפצים משכילים וגם שטותיים, חפצים ישנים וגם חדשים. בחנתי הכל! אבל לא ידעתי מה באמת מחכה לי.
פרק רביעי- הרעיון
סוף היום הגיע, לקחתי את התיק ויצאתי מהשער של בית הספר, תכננתי ללכת ברגל אבל פתאום! ראיתי את אימא מנופפת לי מהמכונית "אימא?" אמרתי תוך כדי פתיחת הדלת "אנוש! מה שלומך? איך עבר היום?" שאלה אימא בנמרצות, "אאאני בסדר.." עניתי לה בגמגום וחייכתי חיוך מזויף, היא לא חשדה. נכנסתי וסגרתי את הדלת, "אז אנה" אמרה אימא "גברת מ' התקשרה היום, היא אמרה שלא היית מפוקסת.." "אממ.." חשבתי לעצמי "אולי לא כדאי לספר לה? אולי כן? ואולי בכלל?" חשבתי לעצמי "כן אימא, היתי לא מפוקסת היום בשיעור" עניתי "בגלל מה?" אמרה אימא "אממ.. גברת ג' נתנה לנו שיעורים ממש קשים באלגברה!" אמרתי בשקר. את זה אימא ישר זיהיתה, "איני חושבת שזה נכון.." אמרה אימא "לא היה לכם אלגברה בכלל היום.." היא הוסיפה "מאמי את רוצה לספר לי מה באמת קורה?" היא שאלה "כן.." עניתי "נתנו לנו היום משימה הביא ליום שלישי הבא חפץ ישן לכיתה, ואני לא יודעת מה לקחת" אמרתי "למה? יש לנו המון דברים בבית.." ענתה אימא "אז זהו שלא, הכל יביך אותי!!" "אני יעזור לך" אמרה אימא.
הגענו הביתה, אימא עלתה לעליית הגג והביאה קופסה מלאה אבק. פתחתי אותה וראיתי ממש גן עדן! קלטות ישנות, תיבת נגינה, טלפון עם חוגה, דוגמה של מכונית ישנה ועוד.. "אימא?, יש פה בעיה" אמרתי "מה? מה הבעיה?" שאלה אימא "אין לאף אחד מהם סיפור.." אמרתי בביישנות "יודעת מה.. יש לי רעיון אחר.." אמרה אימא. היא הצביעה על השרשרת שלי ואמרה: "לשרשרת יש סיפור" "אבל!! צחקו עליי בגללו היום.." עניתי "תתעלמי מהצחקוקים!" אמרה אימא "השרשרת הזאת הכי מיוחדת!!" היא הוסיפה "אני יביא אותה.." אמרתי והפעם באמת התכוונתי לזאת.
פרק חמישי- יום ההצגה:
היום הזה הגיע, היום בו אני מציגה את השרשרת שלי!.
הגעתי לבית הספר מלאה בביטחון אבל! תפנית.. ראיתי את החבורה של סיינה "הו! תראו מי חזרה! גברת שרשרת.." אמרה סיינה כל החבורה שלה צחקה, כבר לא היה לי ביטחון לא רציתי להציג את השרשרת יותר..
הלכתי לכיתה והלכתי לספר לגברת מ' "היי אנה" אמרה גברת מ' "אימא שלך אמרה לי שאת רוצה להיות ראשונה!" היא הוסיפה "אז ש.." אמרתי "אנחנו כבר מתחילים!" היא קטעה את דבריי "חזרי למקום.."
"טוב תלמידים, הפרויקט היום!, הראשונה היא: אנה טרנר" אמרה גברת מ',
"אז אני בחרתי להציג את שרשרת של סבתי אמיליה.." אמרתי
הצגתי את השרשרת ונמלאתי ביטחון..
בסוף היום באה אליי סיינה "אנה?" היא אמרה "אני מצטערת שצחקתי עליך, לא הבחנתי בכמה שהשרשרת הזאת ייחודית ויפה! סליחה שמיהרתי לשפוט אותה.." היא הוסיפה "תודה.." עניתי בביישנות והלכתי משם בחיוך..
מאותו היום למדתי להעריך את יופיים של הדברים מחדש..
סוף!
|
|
