קהילה - היצירות של דוקי16443
|
|
|
|
|
המסע לאפיקומן- לכתב אורח.
|
02/04/2020 |
*פרק 1- בדרך שלנו...*
אבא נעל את דלת הבית, הוא הוציא בעדינות את המפתח מהמנעול, יצאנו לבחוץ, לאוויר הפתוח, ברוח חג מרגשת במיוחד!
ברחובות ראו בתים רבים מוארים באורות חגיגיים וחלק מהמשפחות שרו שירים.
משפחתי ואני, שהיינו בבגדי חג מהודרים ולבנים היינו בדרך לסבתי, אשר חיכתה לנו בביתה, נרגשת לארח אותי ואת כל משפחתי המורחבת, על מנת לחגוג את ערב הפסח.
אבא הסתכל עליי במראת המכונית בזמן שאני הסתכלתי בחלון, כעבור זמן שאלתי אותו: "אבא, אתה יודע איפה מוחבא האפיקומן?, אני מחכה לו בקוצר רוח".
אבא חייך אליי וענה: "לא ולא! אני לא אספר לך! אני אהרוס לך את החוויה!" שנינו צחקנו, גם אמי ואחותי הקטנה שני, אשר ישבה בכיסאה שמותאם לקטנים, צחקו.
*פרק 2- ההתרגשות שהשתוררה בכל בני המשפחה*
הגענו לסבתא, כמו כל המשפחה, כעבור זמן מה התיישבנו בשולחן המהודר, אשר היה בו הגדות, שתי קערות פסח, מצות היושבות על צלחת, תירוש ועוד כמה דברים.
סבי החל בהקראת ההגדה, "מה שכן אמרנו הרבה "אמן" ביום הזה" אמרתי לבת דודתי שישבה לידי, היא לחשה לי: "שששש תיהיה בשקט!"
ישבתי בשקט בצד השולחן וחיכיתי לאוכל, הייתי ממש רעב!
הסתכלתי על דודי ופניו היו מלאות בהתרגשות רבה, וככה גם שאר דודי ודודותי, לא הבנתי למה כולם מתרגשים כל כך, אבל אני המשכתי לשבת בשקט.
*פרק 3- כשהגיע הזמן לאפיקומן..*
אחרי סיום קריאת ההגדה כל בני דודיי ובנות דודיי, התקבצנו בסלון, היה שם ספות, תמונות קיר, שטיחים, שידות ועוד, כולנו היינו מוכנים לצאת במהרה לחפש את האפיקומן.
אני זוכר ששנה שעברה, כאשר בן דודי, נועם, מצא את האפיקומן, בדרך חזרה הביתה, אבא אמר שהשנה יהיה פרס שווה במיוחד! כל כך רציתי לזכות!
דודי, בני, הכריז בהתרגשות ובעיינים מקובצות: "מתחילים לחפש את האפיקומן ע....כ...שיו!"
כל בני ובנות דודי התחילו לרוץ במהרה בבית של סבתא וסבא, הפכו כריות, פתחו מגירות, הציצו מתחת לשטיחים, אבל עדיין לא שמעתי "מצאתי!" זה אומר שיש לי עוד סיכוי!
*פרק 4- המסע שלי*
כעבור כמה דקות אשר כולנו חיפשנו במהירות רבה את האפיקומן קצת התחלתי להתייאש, אבל בראשי אמרתי "אסור לוותר! לא לוותר!" והמשכתי במהרה לחפש.
התעייפתי נורא, עצמתי את עייני לרגע וראיתי יער ענק אשר הכיל עצים אשר מגיעים לגבהות, שיחים, שתילים, ועוד...
לא הבנתי איפה אני.. צעקתי: "מישהו?" בקולי קולות אבל השתוררה דממה ביער, קראתי:" אבא?" אבל השקט חזר שוב.
אמרתי לעצמי: "חייבים למצוא את האפיקומן! באש ובמים!" והתחלתי לצעוד לעבר תוך היער.
ככול שהתקדמתי יותר קדימה התחיל להיות יותר חשוך ואפלולי, אני מודה, קצת פחדתי, השקט הזה, אני לא רגיל אליו.
ניסיתי לפקוח את עייני אך מצאתי את עצמי באותו מקום, באותו יער, באותו מצב, מיצמצתי חזק, ונזלה לי דמעה, כבר הבנתי שהלכתי לאיבוד, איך אני יוצא מהמקום הזה? לחשתי לעצמי ממש בשקט.
*פרק 5- מזל*
התיישבתי על ברכיי וחשבתי: "מה יקרה לי?"
לפתע משום מקום ראיתי אור קטן, אור צהבהב שמגיע מתוך החושך האפלולי,
קמתי מברכיי, נעמדתי, הרמתי את ראשי וצעדתי בתמיהה אל עבר האור הקטן.
פתאום ראיתי בית, ביתן קטן, אשר ממנו מגיע האור,
הלכתי בשקט לחלון הבית, הצצתי וראיתי רהיטים, ספות, שידות, ועוד כמה דברים אבל לא היה שם אף אחד, הסתכלתי ימינה לעבר דלת הבית, היא הייתה חומה אם עיינית, הסתכלתי שמאלה וראיתי דלת, דלת מסתורית שהיא לא של כניסה ולא יציאה, דלת שכנראה מובילה לחדר כל שהוא...
הרגשתי חסר עונים, הבית היה בודד בלי נפש, פתאום ראיתי תוכי ירוק, אשר הכלוב שלו ישב על שידה, היה לו מים באחד התאים, ישר הבנתי אם יש לו מים זאת אומרת שמישהו שם לו שם מים, ואם מישהו שם לו מים זה אומר שיש שם מישהו! חייכתי חיוך גדול מאוד! התוכי יסתכל לעברי והניד את הראש ימינה.
דקה אחרי זה באתי לדלת הכניסה החומה והשוממת, ישר באתי לדפוק ולפתע הרגשתי עקצוץ קטן בכתף, החיוך שלי נפל בזהירות, סובבתי את ראשי באיטיות רבה אחורה, וגיליתי שאני לא לבד, צרחתי באימה! נבהלתי נורא ופחדתי בו זמנית, הייתה שם אישה, עליה היו סחבות, היא הייתה נראת כועסת, ישר הבנתי למה...
זה היה הבית שלה... היא הייתה נראת מבוגרת קצת, חייכתי הצידה בפרצוץ תמים וניסיתי להוריד פרופיל.. זה לא עבד...
היא שאלה בכעס: "מה אתה עושה פה, ילד?!"
לחשתי: "אני לא יודע..."
היא שמה ידיים על מותנייה ואמרה: "איך הגעת לפה?!"
השבתי שוב: "אני לא יודע..." בלחש
"לא יודע?" היא שאלה בעקצנות, "בוא תיכנס" היא עקפה את הדלת וצעדה לעבר המטבח, היא הביטה אליי ושאלה: "אממ רוצה מרק?"
כיווצתי את פרצופי ואמרתי: "לא תודה אני שבע"
היא פנתה לעבר הכיור ושאלה אותי: "מה קרה?"
סיפרתי:" הייתי בחיפוש האפיקומן עם כל משפחתי, עצמתי את עייני ולפתע הגעתי לכאן, ליער האפרורי הזה..."
דמעה נזלה על פניי והאישה נתנה לי כוס מים, ואמרה: "תשמע סיפור".
*פרק 6- סיפור על חמשת הכבשים ורעה הצאן העני*
"פעם במקום קטן ויפה, ירוק ואביבי, היה רעה צאן אחד, שמו רמי, את רמי כולם הכירו אך לעולם לא דיברו איתו או ידעו באמת מיהו" הקשבתי בדממה" זו הייתה עייריה, עיירת רמלינג, רמלינג סיטי, במקום הזה היו אנשים רבים, מגדול ועד צעיר, מצעיר ועד פעוט, מפעוט ועד זקן, בין כל האנשים הללו היה גם רמי.
העייריה הייתה סוג של מנותקת מחדשות, טליוויזיה ורדיו, איש לא ידע למה לא היה להם טלוויזיות וחדשות...
יום אחד בהיר הגיעה שמועה לעייריה, שעומדת לקרות סופת חול, ברקים ורוחות חזקות אשר יעיפו את כל העייריה, העייריה התחילה לארוז את חפציהם ולנטוש את העייריה הקטנה..
העייריה הייתה כמעט נטושה, נטושה מלבד איש אחד, רמי, וכמובן הצאן שלו, רמי לא שמע לשמועה הזו ונשאר במקום שלו, בלי לזוז כלל וכלל.
ביום אשר אמרו שהסופה תגיעה השמיים היו בהירים, בלי שום טיפת סימן לחול או רוחות.
רמי יצא אל האוויר הפתוח, וחייך לעבר השמש אשר הבזיקה עליו. מאז רמי המשיך לחיות חיים מאושרים, לבד"
סוף"
אני פערתי את פי ולא ידעתי עם לצחוק או לבכות,
שאלתי את האישה: " איך הסיפור קשור אליי?"
"איך הוא אמור לעזור?"
האישה חייכה אליי והגיבה: "הסיפור לא קשור אלייך אבל הוא קשור למצב שלך, אתה לא צריך להאמין לכל דבר, עכשיו אתה בתוך חלום! אני בדמיון שלך! עכשיו תעשה מה שאני אומר לך!"
הסתכלתי עליה בבילבול.
"תעצום עיינים, תחלום על הבית של סבתא, על האפיקומן, על החפצים והרהיטים שנמצאים בבית של סבתא, על התמונות, על השטיחים, ותלך לשם" אמרה האישה בקול רוחני.
עצמתי את עייני ותהיתי לעצמי: "איך היא ידעה מה יש בבית של סבתא?? מה קורה פה?" פקחתי את עייני וגילית שאני בבית של סבתא, במטבח בדיוק איפה שהייתי לפני שהגעתי ליער.
חייכתי והבנתי שמה שהאישה אמרה הוא נכון.
* פרק 7- בסופו של יום הכל טוב, אפילו יותר מטוב!*
נזכרתי שאני צריך לחפש את האפיקומן במהרה! רצתי לעבר הכיור שממוקם במטבח, נזכרתי באישה שהייתה ליד הכיור, נזכרתי שגם היא פתחה דלת, את הדלת המסתורית, היא הייתה בצבע תכלת בהיר, והיא יצאה משם אם מצות אשר הניחה על שולחנה, הסתכלתי לכל עבר במהירות והבחנתי, גם אני, בדלת בצבע תכלת, קטנה יותר ממה שהיה בבית של האישה, אבל באותו צבע בדיוק, פתחתי בזהירות את הדלת וראיתי מגירה משום מקום, פתחתי את המגירה וגיליתי, שאני, זה שמצא את האפיקומן!! צרחתי בקולי קולות: "מצאתי!!!!!" בחיוך מרוח על פניי ובשיא ההתרגשות! הרגשתי הקלה רבה!
צעדתי במהרה לעבר הסלון של סבתא כדי שכולם יראו, כאשר אבא הסתכל לעברי הוא חייך וחיבק אותי, הוא ידע שחיכיתי לזה. כולם אמרו לי מזל טוב ואיחלו לי ברכות, סבתא קראה לי ואמרה לי בלחש: "מזל טוב! ההפתעה שלך היא....."
עצמתי את עייני, לא באמת שמעתי מה היא אמרה אבל בכל זאת חייכתי ואמרתי תודה.
זה היה היום הכי מיוחד בחיי!
"לילה טוב" אמרתי לאבא אשר היה גאה בי! הוא סגר את אור החדר, סגר את הדלת והלך.
אני נשארתי מחויך כל הלילה עד שעצמתי את עייני ונרדמתי.
|
|
|
|
|
|
158
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16/04/2020 10:40 |
מנהמנה130 |
10 |
|
יש מצב שהאישה מבית המסתורי זאת סבתא שלו? חחח סיפור מדהים! |
|
|
|
|
|
05/04/2020 12:55 |
סימבהX |
9 |
איזה סיפור מהמם!
תיאורים מעולים עלילה סוחפת!
מאד אהבתי! |
|
|
|
|
|
05/04/2020 08:48 |
דוקי16443 |
8 |
תודה לכם!!
כל תגובה מרגשת!
אני מודה לכם!!
אוהבת ומקווה לטוב!
❤❤❤ |
|
|
|
|
|
04/04/2020 10:56 |
צותמיקמק76 |
7 |
סיפור מרתק! ממש מותח ומעניין
כל הכבוד |
|
|
|
|
|
04/04/2020 10:45 |
דוקי16443 |
6 |
למי שלא הבין.. הסיפור מספר ילד, לא ילדה.
מקווה שתאהבו |
|
|
|
|
|
03/04/2020 17:06 |
ראצתה |
5
|
דוקיייייייייייי
אעעע
כמה זמן לא ראיתי יצירה של
אהבה שליייייי ❤
מתי ניפגש במיק? |
|
|
|
|
|
03/04/2020 13:18 |
מורנוש1001 |
4
|
ואיי זה כל כך יפה ושפה גבוהה!!!!!
כל הכבוד!!
והלוואי וזה יהיה בכתב אורח.
תודה רבה על ההקדשה :) |
|
|
|
|
|
03/04/2020 12:45 |
לינהשמי |
3
|
|
סיפור מושלםם הלוואי שיהיה כתב אורח |
|
|
|
|
|
03/04/2020 11:38 |
זואי4הבובה |
2
|
|
ואוו זה ממש יפה!! זה סיפור ממש מרגש :) |
|
|
|
|
|
03/04/2020 09:04 |
snowfox1 |
1 |
קראתי הכל.
הכתיבה מעולה, התיאורים מובילים אותנו אל תוך ההרפתקה, הרגשתי ממש שם.
מקווה שאת תהיי זאת שתחליפי אותי בכתב אורח, לגמרי מגיע לך שיקראו את הסיפור הזה :) |
|
|
|
|
|
|
|
