תמיד הייתי בצד,אף פעם לא היה לי מישהו שיאהב אותי אליפות פעם אחת! אומרים שאני שונה, אומרים שאני מוזר ולפעמים צועקים לי ברחוב שמות גנאי.אני לא יודע איך להיות מיקמק רגיל/נורמלי זה מי שאני ואני לא יכול לשנות את עצמי ואת המראה שלי. מישהו סיפר לי פעם שהוריי הזדעזעו מהרגע שבאתי לעולם והם נישאו אותי כשהייתי קטן. אני לא יודע אם זה נכון או לא אבל אם זה נכון אני פשוט לא אתגאה בעצמי בכלל. אני מעסיק את עצמי באותה שאלה פילוסופית כל פעם מחדש "למה בגלל המראה שלי אנשים מזלזלים בי?" עוברות בי מחשבות מעצבנות שאני לא יודע איך להתמודד מולן, למה אני שונה?, למה אני במצב כזה?, למה לא מקבלים אותי כפי שאני?, האם משהו בי לא בסדר האם זה אני הגורם המפריע? כבר 12 שנה ברצף אני תקוע ככה הלוואי שהייתה פעם אחת בכל 12 השנה האלו שהייתי מעז להגיד את מה שאני מרגיש, את מה שאני חובה בכל יום. אבל אני יודע שאין לי זכות להתבטא בגלל מי שאני, בעיקר בגלל איך שאני נראה.
תגידו לי אם זה מצא חן בעיניכם ואני אמשיך את הפרק הבא (סוף סוף אני כותבת סיפור ראשון, אני קצת התפזרתי)
מוקדש
לכולם
17
3
119
אנא המתן..
תודה, תגובתך התקבלה ותפורסם בהתאם לשיקולי המערכת
19/05/2020 07:11
תאו13
3
תמי הפרק השני??
12/05/2020 12:54
נועהW1
2
סימבה צודק
18/04/2020 23:59
סימבהX
1
תשמעי, הסיפור הזה מהמם!!
את חייבת להמשיך אותו!
יש לך סיגנון כתיבה מאד יפה!
