|
חובתי אליך
|
22/04/2020 |
פרק ראשון.
פתאום כל החיים עברו אל מול עניי, הרגשתי כאילו אני חולם.
זה היה ביום שבת בצהריים שהלכתי עם אימי לפארק.
אני מעוד אהבתי את הפארק לפחות אז כשהייתי באזור גיל 3 או 4 כל יום שבת הייתי הולך עם אימי לשם.
באחת השבתות קרה משהו מפתיע, אח שלי שלא היה אוהב לצאת בשבת מהבית בא איתנו לפארק.
הייתי בהלם אבל לא היה לי כל כך איכפת.
אכלנו ושתינו, שיחקנו, צחקנו ובעיקר נהנינו.
עד שאמא שלי אמרה לאחי שיקח את הדברים לפח שממול לפארק.
אח שלי הסכים והתחיל ללכת.
ואז הרגשתי כאילו הוא זה אני, הוא הלך וחצה את הכביש זרק את הזבל ובא לחזור.
אך פתאום מכונית נסעה ופגעה בוא בחוזקה.
אימי הייתה בשוק ואני עוד יותר.
אנשים התחילו להתאסף סביבו אך אף אחד לא שם לב אילנו.
אימי התחילה לבכות ואני ניסיתי להרגיע אותה.
קמנו לאט לעבר הכביש וצפינו באחי הפגוע.
אנשים התחילו לצעוק על הנהג ואנשים התחילו לבכות ולצרוח.
אבל אני לא הבנתי אותם.
למה אתם בוכים?
למה אתם צורחים?
למה זה אח שלכם, או שזה הבן שלכם?
לא, ממש לא.
הוא אח שלי והבן של אימי, אז למה?
אנחנו ישבנו ליד הכביש ובכינו בשקט.
לקחתי את הטלפון של אימי והתקשרתי לאבא שלי מהר ככל האפשר.
הוא ענה ולא הבין כלום.
אמרתי לו בבכי בטלפון בוא לפארק מהר.
הוא הגיע ולא הבין מה קרה.
עד שראה מה היה.
הוא התחיל לבכות גם אך לא ישב, בא אל אמא שלי ואלי וחיבק אותנו החוזקה.
אישה ניגשה אלינו ושאלה בצעקה.
למה אתם מתחבקים?
אתם לא רואים מה קרה?
מיד קמתי וצעקתי עליה.
איך את מעיזה לצעוק עלינו?
הילד הזה שניפגע הוא אחי הגדול והבן של הורי.
ואת באה וצועקת עלינו?
היא מיד התנצלה והלכה.
לאחר עשר דקות האמבולנס הגיע ואמר שאין כל תקווה הילד לא יחזור אלינו.
אימי התחילה לבכות וצעקה על המנהל של בית החולים.
איך?
למה אתם לא עושים את העבודה שלכם?
אתם אמורים להציל חיים אז למה אתם עושים את זה?
אני יסביר לך גברת ג'קסון.
אנחנו יכולים להציל חיים אבל לא תמיד יש מצבים כמו של בנכם יונתן שמהפיגוע הוא ניפטר אני מצטער מאוד אך הילד לא יחזור.
אימי התחילה לבכות במרירות גוברת היא נפלה על הרצפה בוכה.
אבי הרים אותה ולקח אותה לכסאות שבחוץ.
ואז הוא אמר לי איתי, יש דבר אחד שאתה לא יודע על אחיך וכדי שתדע.
חמוד שלי אחיך היה חולה במחלה קשה מאוד שאם הוא נפגע ממשהו אין לו כל דרך חזרה.
ואז אמרתי....
המשך יבוא...
|
|
מוקדש
ל, כל המיקמקים ,. | |
|
|
