|
מיקי חבריו והדרגה הסודית- סיפור לכתב אורח
|
23/04/2020 |
פרק א- מסתורי ביותר
אני הולך ברחוב עם חברי. אנחנו במיקמק סיטי. השמש קורנת מהשמיים ואני צועד בנעליי היקרות עם בגדי הנדירים. יש לי הכול. כל מה שאני צריך. בית מדהים, בגדים נדירים, אני מנוי וראיתי את כל המקומות. יש לי חברים נפלאים ואני מסודר לגמרי. אני כבר התרגלתי לסדר היום שלי בתור מיקמק ותיק. והאמת... אני כבר משועמם. אני חושב שההרגשה הזאת רגילה מידי. אני בדרגה הכי גבוהה והכסף ממני רק זורם. "מה קורה אחי?" שואל חברי הוותיק דור. "אתה קצת חולם" מצטרפת נעמה חברתי הטובה לדבריו. "אני... הכול בסדר". "מיקי... אנחנו יודעים שאתה מוטרד" אומרת עומר מהצד. "אתם לא חושבים שקצת...רגיל מידי?". "זה מיקמק סיטי בן אדם" אומר דור. "אף פעם לא משעמם פה". אני מוותר ואנחנו ממשיכים בסדר היום הרגיל שלנו וחותכים דרך הסמטה ליד לוח המודעות, מוציאים את הכרטיסים מהתיק ומתחילים לרקוד לפי המוזיקה. זה המקום הקבוע שלנו. אולי עדיף ככה אני חושב ומצטרף. בוקר. אני בבית האחוזה שלי. אני קם, לובש חולצה וג'ינס ויוצא. אני מסתובב קצת לבד ורוצה ללכת להסתובב קצת ביער. אני מנקה שם את הראש ממחשבות. אני מגיע למקום ונעמד ליד המבנה למנויים בלבד. אני מציץ אל שלט הכניסה: "יערות מיקמק" אני נכנס ולמרבה הפתעתי רואה מיקמק לבוש שחור ללא שם נכנס ליער. אני מקליק על חלונית פרטיו ורואה שהוא ברמה... 12! "זה לא הגיוני!" אני חושב. "אין רמה 12!" אני צועק ללא כוונתי והמשתמש מבחין בי ובורח אל תוך מבוך היער.
פרק ב- מרדף
לאחר כמה דקות אני וחברי רצים ביער ומחפשים את המיקמק המסתורי. "חכו לי!" נעמה צועקת. היא מאחורינו בפער. היא מותשת. "אני לא... ב... כושר...." היא אומרת תוך כדי התנשפות. היא נופלת על הקרקע. "אח! נראה לי שעיקמתי את הקרסול!" היא נאנקת. "דור, אתה תהיה עם עומר ותרוצו קדימה" אני פוקד. "אני אעזור לנעמה". וכך הם מתקדמים קדימה ופונים בעיקול. "בואי, אני אעזור לך". אני אומר. "חייבים להחזיר אותך הביתה". אני מקים אותה ואנחנו מתחילים ללכת לכיוון שחשבתי שהוא הדרך. אנחנו ממשיכים ללכת בזמן שהיא משעינה את ידה הימנית על כתפי לכדי תמיכה. "הנה זה אמור להיות ממש..." אבל אני עוצר את דברי. זו לא הדרך. זה לא המקום. "מה קרה?" היא שואלת. היא מבוהלת. "אני חושב ש..." אבל גם את המשפט הזה אני לא מספיק לסיים כי אני שומע צעקה. היער הוא מפותל ושביליו מתחברים אחד לשני. אני מסתכל אל עבר המקום ממנו הגיע הקול. זהו לא אחר מאשר המיקמק המסתורי! הוא נתקע בי ובנעמה ושלושתנו נופלים. אנחנו על הקרקע והמיקמק המסתורי כבר התעלף כשעומר ודור מגיעים ישר אחריו. אחרי המיקמק המסתורי. "מצאנו אותו" אומר דור. "אבל נראה שאתם כבר יודעים את זה".
פרק ג- זהות מוסתרת
"אני חושבת שלא כדאי לנו להתעסק איתו" אומרת עומר בקול שקט. "אין ברירה" אני אומר. "אם כבר עשינו את כל הדרך, מה נוותר עכשיו?" "זה באמת מסוכן" אומר דור". "אולי כדאי שנלך מפה ולא נתקשר איתו?" מציעה נעמה בקול תקווה. אך למרבה הצער המיקמק מתעורר ולוקח מאיתנו את אפשרות הבחירה. "אה, חברה..." אומר דור. אני מסתובב ורואה את המיקמק המסתורי על הרגליים מאיים בקסם. זה קסם של העולם של מיקמק. אבל קסם שכמוהו לא ראינו. "מה אתם רוצים ממני?" הוא שואל. "בתור התחלה, מי אתה ומאיפה הגעת לדרגה 12. אנחנו חשבנו שהיא לא קיימת". "כך זה אמור להיות מבחינכם" הוא אומר באיום. "הדרגה הזאת. היא הסיוט הכי גדול שלי. אתם לא רוצים לדעת". "אנחנו כן רוצים!" נעמה דורשת. "וזו זכותנו בתור מיקמק בעיר מיקמק סיטי!". הוא מוותר. "בואו לכאן" הוא מפנה את ראשו אל עבר הקרקע. "אספר לכם".
פרק ד- העסקה
"זה התרחש לפני שנה" הוא אמר. ארבעתנו ישבנו לידו באור הירח והדלקנו מדורה". "התחלתי... לפקפק במיקמק. התחלתי להשתעמם מהמשחק החוזר. רציתי משהו חדש... מרגש!, אבל לא היה מה. מיקמק סיטי מוכרת לי מאוד ומתחילה למצות את עצמה. אז, החלטתי לפנות לראש העיר". "ראש העיר?!" שאלנו ארבעתנו בהפתעה. "לא זה שאתם מכירים היום. באותה תקופה אביו היה ראש העיר מיקמק סיטי. חזרה לסיפורנו. יום אחד, הלכתי לבית ראש העיר וביקשתי ממנו שימציא משהו חדש. שיגרום למיקמק סיטי להיות יותר מעניינת. לבסוף, הוא הסכים אך אמר שאסור יהיה לי לספר על זה. בתמורה לדרגה, הייתי צריך למכור את זהותי. הייתי צריך להיות אף אחד. ועכשיו, כבר אין לי שם וזהות ואסור לי להיות בקשר עם אף אחד". "אז למה הסכמת לזה?" אני שואל. "הייתי תמים. רק חיפשתי אחרי ריגושים". "ועכשיו אני מתחרט על זה". "איזו רשעות!" אומרת נעמה בכעס. "ראש העיר הזה לא הוגן" אומרת עומר. אבל חמישתנו ידענו שאין מה לעשות בנידון. "איפה חדר הדרגה?" שאלתי. "מתחת למכונת המוזיקה בסמטה". השיב האיש". הופתעתי. גם חברי הופתעו. "אנחנו חייבים לחזור..." אמר דור. וכך היה. בדרך דיברנו וסיכמנו את היום. היום הזה היה מטורף. כשהגעתי לביתי אבל החלטתי לעשות משהו בנידון. למצוא את חדר הדרגה הסודית.
פרק ה- יום השנה
קמנו ונפגשנו ברחוב. אני וחברי. הלכנו שוב לחפש את המיקמק ומצאנו אותו. סיפרנו לו את מזימתנו. תוכניתנו ליום השנה. בשיירה התהלכנו אל עבר כיכר העיר. נכנסנו אל בית ראש העיר וניהלנו איתו שיחה. הסברנו לו הכול מהכול. וגם הוא הפך לשותף בתוכניתנו. אני חושב שלא ידענו כמה מביך זה יהיה עד שהגענו לחגיגות יום השנה החמישים למיקמק סיטי. הכיתוב: "בואו לחגוג איתנו!" נכתב על שלט צבעוני בכיכר העיר. קישוטים הדרו את המקום. שלל מיקמקים עמדו אל ממול לבמה גדולה. ג'ימבו ביצע עליה שיר רוק. התקדמנו בין ההמון הגועש והגענו למאוחרים של הבמה. ראש העיר עמד שם והתהדר, עומד לנשוא נאום. "אתם מוכנים?" הוא שאל בקול טיפה לחוץ. הנהנו וג'ימבו ירד מהבמה. עלינו יחדיו. מחזיקים ידיים. "שלום לכם מיקמקים. חגיגות יום השנה שמח". כולם מחאו כפיים. "ישנה שערורייה גדולה שהתחבאה מתחת לאף של כולנו". פתחתי. ואז, התחלתי בדברי. סיפרתי להם הכול מההתחלה עד הסוף והזמנתי את המיקמק המסתורי לשעבר לבמה. "אז. אני אומר שכדאי ללכת לראות מה קורה בחדר הדרגה המיוחד. מה אתם אומרים?" "כן!" כל המקמקים שאגו. צעדנו כולנו. מין העיר אל הסמטה במצעד גדול. "פססט.." לחש לי דור מין הצד. "מה?" שאלתי. "הוא נעלם". "מי?" "המסתורי". אמרה נעמה פתאום. ואז הבנתי. אם הוא לא פה, לא נוכל לפתוח את החדר. זה אומר, שהתעלומה של חדר דרגה 12, תישאר בתוכו. לעוד זמן מה.
|
|
מוקדש
ל תפוזון26ול, כל המיקמקים | |
|
|
