|
לבלוג הפרס-זיכרון ישן
|
26/04/2020 |
הזיכרון הישן שלי הוא:
אני זוכרת את השנה הזאת. שנה עצובה, שנה שמחה,שנה כיפית,שנת בדידות...
בשנה הראשונה שלי בגן, אח שלי היה איתי בת דודה שלי הייתה איתי,וקרובת משפחה שלי הייתה איתי.
תמיד היה לי עם מי לשחק ולהנות ולחייך ולשמוח.
אבל הזיכרון שלי הוא מהשנה השנייה בגן.
בשנה השנייה כולם עזבו לכיתה א' . ואני נשארתי לבד.
חשכו עיניי כי זכרתי כמה כיף היה בשנה הראשונה שכולם היו. ועכשיו אין אפילו מישהו אחד. אני תמיד אזכור כשבאותו היום בכיתי כאשר הגעתי הביתה. ושאלתי את אבי: "אבא למה השנה אף אחד לא איתי בגן?" ואבי השיב:" בגלל שהם התבגרו ועלו לכיתה א' גם את תעלי יום אחד לכיתה א' ותצטרכי לעזוב את הגן."
כאשר אבי אמר לי שאצטרך יום אחד לעזוב את הגן חשכו עיניי. וקיבלתי החלטה, ההחלטה היא: " אם יום אחד אצטרך לעזוב את הגן אני רוצה לנצל כל שנייה ושנייה שאני בו גם אם זה אומר שאצטרך לרכוש חברים בדרכים קלות וקשות אעשה זאת."
וזהו, הנה אני היום בכיתה ד' עדיין עם אותן החברות מהגן.
|
|
