|
יום הזיכרון
|
27/04/2020 |
סיפור ליום הזיכרון
"כל מלחמה אדם מת"כך אמא אמרה לי
בזמן שאנחנו עולים לקבר
ואחי הקטן שואל:"אמא למה הוא בתוך אבן? אנחנו מחכים לו פה שיצא החוצה"
ואמא אמא שותקת לא עונה בוכה בצד בשקט פתאום הייתה דממה.
ואחותי הקטנה לא מבינה למה אנחנו פה
ואני אני בשקט מדברת איתו שואלת מה איתו מנסה לדבר איתו מגן עדן
כל יום ביום הזיכרון אני עולה לקבר ומדברת איתו בשקט. היום היום זה יום עצוב בו מציינים את המוות של כל החיילים אבל מכולם הכי אכפת לי מאחד אחי,אחי הגדול שמת והשאיר אחריו את הכל. לפעמיים הוא בא אלי בחלומות ואנחנו מדברים,והוא לא מת הוא פה בחיים ואז שאני מתעוררת לחדר שלו אני הולכת לבדוק אם הוא באמת פה או שזה סתם חלום, זה קורה לי ממש כל יום. כשהוא הלך השאיר אחריו חלל ריק. חלק בלב נעלם פתאום,ההורים ניסו דברים כדי שנחזור להיות מאושרים,זה לא עבד בהחלה,ועכשיו זה יותר,אך לא כמו שהיה זה נגמר כל כך מהר.
אחותי ואחי ישנים אצלו בחדר ושומרים כל דבר שנתן. והוא ניגן בגיטרה רוב הזמן,מדי פעם הייתי לוקחת לו ומנסה ללמוד לנגן. שהוא הבטיח לי שילמד אותי אחרי הצבא שסיים,את הצבא לא סיים ואת המשך החיים לא קיבל
כל יום יוצא לי להתאבל
כך סבתא שלי לי סיפרה
ואני והיא בוכות יחד על אובדן של אדם שחשוב לליבה
עבר זמן מאז המקרה אבל בלב נשאר חלל ריק כזה לא משנה מי נכנס לה לחיים סבא שלי הילדים שלה אנחנו הנכדים.
תמיד יהיה את החלק הריק הזה שבלב ישאר
האובדן הזה המלחמות האלה לקחו למיליונים את החיים
והמשפחה הכי מנסים להישאר חזקים אבל זה קשה זה עצב בילתי נשלט מתפללים שיפסק להגיד בי למלחמות בגלל שכולנו צריכים לחיות בשלום ככה בשקט בשלווה ובכיף שאם כבר נמות נדע שהיה לנו כיף
|
|
