×

   
קהילה - היצירות של איביגי135
איביגי135
27
250

עולם מקביל-סיפור לכתב אורח ( סיפור אמיתי ) 05/08/2020

פרק 1-ארוחה כהרגלה
"ואז סטפני פשוט השפילה אותי מול כל הכיתה!" אמרה מאדי בעצבנות! "אל תתייחסי אליה , בקצב הזה היא לא תגיע לשום מקום" אמרה אימה ברוך וניסתה לעודד אותה . "זה לא משנה , תמיד יוצא שאני הרעה בסיפור" אמרה מאדי בעצב . "אז אולי את צריכה להסתכל על הסיפור מנקודת מבט שונה - שלה , למשל" הציעה אימה . "כל מה שאמצא זה ילדה שמציקה וצועקת ופוגעת בי!" . "אם לא תנסי אף לא תדעי" רמזה אימה . "אני הייתי שולח אותה לכלא! ילדה חוצפנית! מציקה לביתי!" . "שון לורדוס! נראה לך שככה אתה תעודד את הילדה? רק בגלל שאתה עובד בתור שוטר לא אומר שאתה יכול להעניש כל אחד!" צעקה אימה על אביה , "אני צריך להזכיר לך , סופי! שהילדה הזאת משפילה את מאדי כבר חודש? והיא לא מעזה להתקרב אליה!" . "אני לפחות מנסה לעודד אותה , שון!" אמרה בלגלוג . "תודה שאתם מנסים לעזור לי , באמת! אבל לא נראה לי שזה ישנה כבר משהו , תודה על הארוחה - אני כבר לא רעבה כל-כך" אמרה מאדי בעצב והלכה לחדרה , אך עדיין שמעה את צעקות הוריה מהשולחן אוכל , כל מה שרצתה זה לחזור בזמן ולהבין למה כולם כועסים עליה - אולי החלום שלה יתגשם מי יודע... מאדי התארגנה לשינה , ציפתה וציפתה להבין... אבל כל מה ששמעה זה את צעקות הוריה , פעימות ליבה וכמה חלקים אחדים של תקווה...
פרק 2-יומני היקר
( ביום הולדתה של מאדי )
"-עד מאה ועשרים שנה!" אמרו משפחתה בשמחה . אבל היא הייתה היחידה שלא שמחה .
היא הייתה מאוכזבת עד סוף יום הולדתה וכשהמשפחה המורחבת הלכה - כל מה שעשתה זה לרוץ לחדר ולבכות... כעבור זמן מה באו אחיה לחדרה לבדוק מה מצבה ומצבה לא היה טוב כלל וכלל!... "נו באמת , מאדי! אני כבר בת שלוש-עשרה" אמר דילן אחיה הגדול
"עוד מעט יש לך בת-מצווה - תצטרכי להזמין את כל החברים!" אמר סקוט וניסה לעודד אותה . "אילו חברים?" אמרה מאדי בעצב . "כל בית הספר נגדי , אילו חברים כבר יש לי?!" אמרה ובכתה בכי מר . "אני מאמין שתרכשי חברים מהר מאוד!" אמר דילן "נכון , סקוט?" שאל אותו . "מובן שכן!" אמר בחיוך מאולץ - אבל עמוק בפנים ריחם על אחותו . "תודה על העלאת הביטחון" אמרה מאדי בציניות מאולצת . אחרי המשפט הזה הבינו שכדאי שילכו... הם הלכו באכזבה לדלת וסגרו אותה בשתיקה - זמן רב הייתה כלואה בחדרה - עד הערב...
"מאדי בואי למטה , פותחים את המתנות!" צעקה אימה בהתרגשות! למאדי לא הייתה ברירה אחרת - ירדה בעצב לסלון ובאכזבה והתחילה לפתוח את המתנות...
בני משפחתה הביאו לה דברים שישפרו את מצבה כמו ערכת טיפוח , בובת כלבלב קטן ועוד - אבל שום דבר לא שיפר את מצבה . עד עכשיו... המתנה האחרונה הייתה עטופה בעטיפה מנצנצת ומרהיבה! כאילו שהיא מובילה ליקום כוכבים אין סופי! ריח של עוגיות זנגביל ובושם ורד משגע! אז מאדי הבינה שזאת מתנה מסבתה - סבתה אף לא אכזבה אותה! גם כשמדובר באירועים פחות חשובים . מיד פתחה את העטיפה בעדינות ופתחה את הסרט . היא ציפתה לראות מה סבתה תביא! היא הוציאה בעדינות מהקופסה בעיצוב פרחוני יומן אישי עם כותרת שעשויה מעלי כותרת : "למאדי מסבתה לנה!" . היה משהו במתנה ששימח אותה - למרות העצב . משהו מסתורי.... לאחר שהקדישה זמן למחשבה - כל מה שעשתה זה לרוץ לחדרה ולהתחיל לכתוב ולשרבט ביומנה האישי . היה משהו קסום ביומן , משהו מנצנץ ומשהו לא מעולם הזה...
פרק 3-שפנית הנסיונות
מאז שבוע שעבר - לא הפסיקה מאדי לכתוב ולשרבט מיני דברים ביומנה החדש! סיפרה לו את הסודות הכי כמוסים ואפלים שלה... הכל! כי ידעה שתוכל לסמוך עליו . היא הבריזה מארוחות ואפילו מהזמן המשפחתי שכל כך אהבה! הם נקשרו כל-כך - כאילו חשבה שהוא חברה החדש - ואולי כן... היומן הפך לחלק מחייה של מאדי - חלק גדול מאוד . היא הרגישה כאילו שהיא בעולם משלה! עולם שאף אחד לא יכול להפרי- "מאדי , מותק - אני מודעת לזה שאת נרגשת מאוד מהיומן אבל זה חייב להיפסק! בקושי דיברנו בימים האחרונים!" אמרה אימה בעצב . "אבל אני מדברת עם היומן! אני כבר לא צריכה אותך! ומה שהכי טוב - היומן אף פעם לא ישפוט אותי או ישיב לי!" אמרה מאדי בהתרגשות! כשהמילים הדהדו באוזניה של אימה הרגישה כאילו היא לא טובה בלדאוג לה כלל! וכל מה שעשתה זה לצאת מהחדר בסערה!
מאדי גם הרגישה שהיא מתנתקת ממשפחתה והחליטה לפצות על כך בכך שהיא לא תיהיה יום שלם עם היומן! היא שמה את היומן במגירה ונתנה לאימה את מפתח היומן כך שלו תכתוב בו עד למחרת! למאדי היה קשה כל-כך בלי היומן! וחלומותיה היו מטורפים! כל בית-ספר צוחק ולועג לה! אחיה מעליבים אותה ופוגעים בה! היא תיכננה לגנוב את מפתח היומן מחדרה של אימה בלי שתשים לב! בסך הכל הלך לה די חלק , היא התגנבה לחדר הוריה בלי שישימו לב , אחר כך גנבה את המפתח ופתחה את היומן! אבל היא ראתה מה שהיא לא הייתה צריכה לראות עד יומה האחרון... ביקורת!
פרק 4-המשיבה
"אתם חושבים שזה מצחיק?!" אמרה מאדי לשני אחיה בעצבנות! "בכלל לא נגענו ביומן הטיפשי שלך! מה יש לנו לעשות איתו בכלל?" שאלו שני אחיה בעצבנות! "לחשוף את כל סודותי לגביכם ולגבי חברי , לצחוק עליי וללעוג לי!" צעקה מאדי באימה! "טוב אולי זה נכון , אבל לא נגענו בו בכלל!" אמרו שני אחיה במקהלה , "נראה לגבי זה!" צעקה מאדי באיום! "אני שמה אליכם עין!" אמרה מאדי באיום! ושחררה אותם מהכבלים ופתחה את דלת חדרה והוציאה אותם , עלה לה רעיון! היא תחפש טביעות אצבע על יומנה! מיד התחילה לפזר חול על כריכת היומן , אך למרבה הפתעתה - לא היו שום טביעות אצבע! משהו כאן היה חשוד! חשוד ביותר... מאדי החליטה לארוב בלילה למחרת לפושע שהשיב לה ( אחרי הכל - מאדי שונאת לקבל ביקורת! ) לכן החליטה להתחבא מתחת לסמיכתה בלילה לראות מי המשיב המסתורי! מאדי נרדמה מהר מאוד , היא הייתה עייפה ותשושה עד עכשיו... העיר אותה אור! אור מסתורי! אור שבקע מהיומן! מאדי לא האמינה למראה עינייה! ולהפתעתה יצאה יד מתוך היומן! יד מקומטת וזקנה , כמעט כאילו היא חשבה שהיא של אדם מבוגר! היד כתבה משפטים ארוכים ארוכים ולא הפסיקה! עד שפתאום היא עזבה את העט ונעלמה מתוך יומנה של מאדי , מאדי בקושי נשמה! לא האמינה! היא כמעט התעלפה! היא חשבה והגיעה למסקנה : "זה... זה קסם!" אמרה בפחד! היא לא הצליחה לישון בלילה! של מי היד? למה היא כאן? למחרת בבוקר שמה לב לביקורת - ביקורת מהיד המכושפת! כאשר סיפרה למשפחתה הם לא האמינו לה לשום מילה! "אני אומרת לכם! ראיתי יד מתוך היומן שלי!" ניסתה לשכנע , אבל הם לא האמינו לשום מילה! "ראית שדונים ופיות?" שאלו אחייה בבדיחה , "זה לא מצחיק!" התייפחה מאדי! "מותק , אולי זה היה סתם חלום בהקיץ? בכל מקרה - היית עייפה מאוד!" אמרו אימה ואביה , אבל היא סירבה להסכים! , היא לא הייתה מוכנה לעזוב את המקרה כל היום! והמשיכה לדבר ולשכנע אבל לא האמינו לשום מילה שלה! היא כבר לא ידע מה לעשות! "אולי זה באמת חלום? או שאני בכלל ממציאה?" חשבה מאדי , אבל בתוך תוכה ידעה - שראתה בבירור את היד המסתורית לא משנה כמה התווכחה עם עצמה! היא לא הייתה בטוחה בשום דבר! היא לא ישנה כבר כמה ימים בשל ביד המסתורית! משהו בטוח קרה... משהו גדול מאוד!
פרק 5-סדר יום קבוע-או שלא...
מאדי התחילה לשכוח מהיד כי הייתה כל-כך עייפה עד כדי כך שלא הצליחה ללכת לבית-הספר , לכן איחרה לבית הספר ביותר מחצי שעה! "כן , העלמה לורדוס! למה אירחת הפעם?" צעקה מיס מקול המורה של מאדי! "היד מכושפת... לארוב... קסם..." אמרה מאדי בעייפות ( בהתחשב בכך שלא ישנה , בקושי הצליחה לומר מילים בסיסיות! ) "כמובן" אמרה מיס מקול בתסכול , מאדי פתאום התעוררה מהחלום בהקיץ וקפצה למקומה! הייתה מבוישת ופגועה מכיתתה-כמו תמיד... "טוב ויפה , לאחר שהאסטרונאוטית שלנו הגיעה בחזרה לכדור הארץ!" כחכחה בגרונה והביטה לעבר מאדי המבוישת! "נא לפתוח את ספר חשבון בעמוד שמונים ושלוש , חלק ב' , משפט ראשון!" הודיעה מיס מקול , "סטפני , התואילי בטובך לקרוא?" שאלה מיס מקול את סטפני בחייכנות מאולצת , "כמובן , מיס מקול " חייכה סטפני , סטפני תמיד הייתה חנפנית למיס מקול , מה שאומר שקיבלה מאה ברוב המבחנים רק מפני רחמים או מחמאות מאולצות , מאדי שנאה אותה מהרגע הראשון שהכירה אותה! כל-כך צומי , כל-כך חנפנית , כל-כך מכשפה! "כדי לחשב אחוזים צריך ראשית כל-" התחילה סטפני בגאווה! ומיד מאדי התחילה להדק את אוזניה לקול הצפצפני של סטפני! כל השיעור לא התרכזה בכלל! כל מה שחשבה זה על היד המכושפת ההיא... למזלה הרב התחילה ההפסקה! היא רצתה לצאת אך סטפני חסמה את דרכה - "אני מתארת לעצמי שאת ינשוף במסווה" צחקקה סטפני עם חברותיה "לא רק שאת ישנה ביום ומתעוררת בלילה! אני מתארת לעצמי שאת ישנה בכל שעות היום! אני צודקת?" אמרה סטפני בלגלוג! מאדי התרגזה והשיבה "אם אני ינשופית , אני חכמה יותר ממך זה בטוח!" אמרה מאדי בביטחון! "זה אומר שאת גם משקפופרית!" השיבה סטפני בחיוך מאולץ! כעסה מאדי והעיפה אותה מהדרך ויצאה החוצה! לסטפני היו כמה תכסיסים בשרוול כמו להשפיל אותה מול כיתתה! אבל הפעם זה לא יעזור כי היא לא ידעה איך? אז היא תיכננה לחטט בתיקה של מאדי! ולמרבה הפתעתה מצאה את יומנה האישי שלא הייתה מודעת אליו בכלל! אז החליטה לפתוח אותו אך הוא היה נעול! המפתח היה אצל מאדי! אבל זה לא עצר אותה! היא השתמשה בסיכתה האדומה לפתיחת היומן! כאשר פתחה אותו קראה כמעט את כולו! היא צחקקה כל כך חזק שמאדי שמעה אותה מהחצר! היא עלתה להבין מה המהומה? ואז ראתה שסטפני קוראת ביומנה! מאותו הרגע הייתה שבורת לב! מרוסקת! ופגיעה כל-כך שבקושי יכלה לדבר! היא רצתה לדבר אך נחנקה מהעצב! היא הושפלה השפלה מוחלטת! לאחר שנרגעה היא כעסה כל-כך שרדפה אחרי סטפני בכל בית הספר! בסוף שתיהן הגיעו למבוי סתום - שירותי הבנות! לא היה לסטפני לאן לברוח! היא נבהלה כל-כך! רעדה ומעדה! והפילה את היומן על הרצפה! "את חושבת שזה מצחיק? את חושבת שכיף לי? את חושבת שנעים לי?" שאלה את סטפני שאלה רטורית , "גם ככה לא אכפת לי ממך" סטפני צעקה עליה וגיחחה! "אני סבלתי כבר כמה חודשים רבים! הפעם הגעת לקצה גבול הכעס שלי!" צרחה מאדי! "אוי אוי אוי , מה תעשי לי? תבכי?" צחקקה סטפני! פתאום היומן התחיל לזהור , לרתוח לרעוד! "אומר את זה פעם אחת שתבני" אמרה מאדי בכעס! היומן רטט ורעד על הרצפה וזהר באור בוהק! "אני שונאת אותך!" צרחה מאדי שכל בית-הספר ישמע! היומן התחיל להתפורר ולרעוד , להתפתל ולזהור! ענייה של מאדי אדומות מכעס , צרחה צעקה מקפיאת דם!!!
ואז...
בביס אחד-היומן בלע את שתיהן!
ומאז לא שמעו מהן יותר! כמעט כאילו... מעולם לא היו קיימות!
פרק 6-עולם מקביל
"לא רק שהבגדים שלי נרהסו לגמרי! עכשיו אני גם תקועה פה איתך?" צעקה סטפני על מאדי ך היא התעלמה ממנה , "את מתקשרת לאבוש שיבוא לקחת רק אותי! לא מגיע לך לצאת מכאן!" צעקה על מאדי , אבל שוב לא הקשיבה לה . "יואו , אין קליטה!" התעצבנה סטפני! "הכל באשמתך!" צעקה על מאדי! ואז סוף סוף היא הגיבה . "להזכיר לך שחיטטת לי ביומן והשפלת אותי?" צרחה מאדי! "לא אכפת לי! בגללך אנחנו כלואים בעולם המוזר הזה!" צעקה סטפני . "בגללי? איך אני תמיד יוצאת הרעה בסיפור?" צעקה מאדי . "בגלל שאת כזאת!" צרחה סטפני! "את תמיד כזאת דביקי!" צעקה סטפני . "אני דביקי?! את תמיד מתחנפת למיס מקול! כזאת מלאך!" צרחה מאדי! "אני לא דביקי! את צריכה להשלים אם העובדה שאת טובה ממך בכל! העירה סטפני . "כן בטח!" לחשה מאדי וגלגלה עיניים! "מה אמרת?!" צרחה סטפני! "אמרתי 'כן בטח'!" צעקה מאדי כך שיכלה לשמוע את ההד מתפזר . "למה אני מזבזבת את זמני על ילדת הדביקי? פשוט פתטי" העירה סטפני! "כי אני לעומתך , יכולה להועיל במשהו ולהוציא אותנו מכאן!" צעקה מאדי! "בהצלחה לך!" אמרה סטפני בלגלוג! "אני כבר מצפה בקוצר רוח שתוציאי אותנו מכאן!" צרחה סטפני "אם גישה כזאת , בטח שלא!" לחשה מאדי . "אני מחכה!" צעקה סטפני! אך מאדי לא באמת ידעה איך להוציא אותן . "בואי אחרי" פלטה מאדי בלי לחשוב . "אחריך?! למה שאבוא אחרי ילדה שתמיד הורסת לי ת'חיים" צעקה סטפני "את הורסת לי את החיים!" צרחה מאדי . "טוב , אם המריבות האלה לא נגיע לשום מקום!" נרגעה מאדי . "אומרת ילדת הדביקי..." העירה סטפני . "אוי תשכחי מזה! את לא מביאה שום תועלת!" צרחה מאדי . "פה את טועה , יקירתי!" איימה סטפני . "כל השנים האלה את היית חלשלושה וחסרת ישע! את לא מועילה , אני מועילה! צרחה סטפני "את סתם ביישנית מפונקת" צעקה סטפני . "אני מפונקת?!" הזדעזעה מאדי , "אם כבר את מפונקת , חנפנית ודביקי!" צרחה מאדי! "החיים שלי היו יותר טובים בלעדיך!" צרחו שתיהן! "חבל שאני כבר קיימת" צרחו שתיהן שוב במקהלה! סטפני המשיכה לקטר ומאדי שמה לב מרחוק לדמות בברדס שחור מתקרבת לעברם! "ששש , תהיי בשקט רגע!" לחשה מאדי . "למה כדי שאת תעליבי אותי עוד יותר?" צרחה סטפני! "אמרתי , תהיי בשקט רגע!" צרחה מאדי , בשל הצרחות הגדולות , הדמות בברדס רצה עליהן! , מאדי רצה ודחפה את סטפני , "מה נראה לך שאת עושה?!" צרחה סטפני! מאדי הביאה אותן למקום מסתור , "ששש , זה..." לחשה והצביעה על הדמות בברדס . שתיהן פחדו נורא! הדמות התקרבה והתקרבה ועוד ועוד... עד שמצאה אותן... הייתה דממה... כל מה ששמעו את דפיקות ליבן ואת נשימות הדמות המסתורית....
פרק 7-דז'ה וו
"סבתא?" הופתעה מאדי . "מי זאת הזקנה הבלה הזאת? הבייביסיטר שלך?" צחקקה סטפני . "זאת סבתא שלי! חכמולוגית! היא רוצה לעזור לנו לצאת מכאן!" אמרה מאדי וגלגלה עיניים . "אז את אומרת שהזקנה הבלה הזאת תעזור לנו לצאת מפה? לא נראה לי!" אמרה סטפני בדרמטיות מאולצת ושייפה ציפורניים במקל חלק מאיזשהו עץ . מאדי כבר התרגזה , וגם סבתה! "אתה ילדתי , צריכה ללמוד נימוסין דחוף!" העירה סבתה של מאדי . "מה את כבר יודעת? חוץ מזה , את נראית כמו המכשפה מעמי ואיך שלא קוראים לה" אמרה ספטני בשעמום והמשיכה בשיוף פתאום סטפני מצאה את עצמה הפוכה וצרחה "אההה , מה עשית לי? אין משהו יותר גרוע מיום שיער רע!" ייללה סטפני וצרחה , "אני מסוגלת ליותר משאת יכולה לדמיין , ילדתי" אמרה לנה ברוך
"תורידי אותי או שאני אקרא למשטרה! אבא שלי שוטר! הוא יעזוק אותך ואת תלכי לכלא!" איימה סטפני! , "אבא שלך לא נראה בסביבה" אמרה לנה בערמומיות , "מה את זוממת מכשפה אחת?" חשדה סטפני , "אני מתכוונת להוציא אתכן מכאן" אמרה לנה , "ואז אוכל לראות את אבוש עוזק אותך?" שמחה סטפני , "את תוכלי לראות את ה'אבוש' היקר שלך , אבל אני לא בטוחה שהוא יעזוק אותי" אמרה לנה בערמומיות "כמו שאמרתי : אני מסוגלת יותר משאת יכולה לדמ-" אמרה לנה וסטפני קטעה אותה "טוב , מה שתגידי , רק תורידי אותי!" צרחה סטפני . לנה לא יכלה לסבול את הקיטורים אז הורידה אותה , "או שיער יפה שלי , חשבתי שאאבד אותך!" נרגעה סטפני . "עוד קיטור אחד וסבתא שלי תוריד לך את כל השיער!" צרחה מאדי , "מצחיק מאוד" אמרה סטפני באילוץ , ולנה הורידה את כל שערה . "לאאאאאא , את מפלצת!" צרחה וייללה סטפני! , "רואה?" העירה מאדי בשמחה! "אוקיי בסדר! רק תגידי לנו איך לצאת מפה!" צעקה סטפני , "ברוכות הבאות , חמודות-" התחילה לנה וסטפני שוב קטעה את דבריה , "אל תקריאי לי 'מתוקה'!" צעקה סטפני , ולנה התחילה להוריד את שערה- , "אוקיי בסדר , סליחה , יופי?" אמרה באילוץ . "כמו שאמרתי : ברוכות הבאות ל'היכל הזכרונות של מאדי'!" זרחה מאושר לנה . מאדי לא האמינה למשמע אוזניה! , "את אומרת שאנחנו... בתוך היומן שלי!?" הופתעה מאדי , "בהחלט כן , יקירתי... בהחלט כן..." השיבה לנה ( "איי , נכנס לי קוץ לאצבע! זה לא קורא לי!" התייפחה סטפני! , "בהחלט כן , יקירתי... בהחלט כן..." צחקקה לנה )
פרק 8-גבולות השכחה
"מה זה המקום המלוכלך הזה? צריך לעשות פה סידור דחוף!" העירה סטפני אבל לנה סגרה את פיה . "מה זה המקום הזה סבתא?" שאלה מאדי בפחד . "רבים אומרים שזה המקום הכי שכוח ביומן , רבים אומרים שאלה השוליים – אך אם לשפוט לפי הסידור והפחד , ברוכות הבאות לגבולות השכחה!" אמרה לנה ושמעו את ההד שלה מרוב שקט . "כל הזכרונות הרעים והלא טובים באים לכאן , אחרי הכל – לכל אחד ואחת היה משהו שהוא העדיף לשכוח והמשהו הזה הגיע לכאן" אמרה לנה ברוך , מאדי הופתעה לגלות את המקום הזה , מקום מוזנח כל-כך וחשוך.... אפילו סטפני התפעלה . "אבל סבתא , למה המקום הזה גדול בהרבה מהזכרונות האחרים?" שאלה מאדי בדאגה . "שלושתנו יודעות שאת עברת הרבה בחיים שלך , והחלק ממהרבה זה לא טוב כלל וכלל" אמרה לנה באימה ובדאגה . "אז את אומרת שהמקום הזה הוא הזכרונות הישנים שלי?" שאלה מאדי שאלה רטורית , "לכל אחד היה משהו שהוא מעדיף לשכוח" חזרה על המשפט שעיקצץ בגופן של סטפני ומאדי , "וכאן הוא שמור" אמרה לנה שוב . "ועכשיו חמודות , אני רוצה להראות לכן משהו" אמרה לנה ודחפה אותן לתוך קיר שקוף . "חסר לך שאת מקמטת לי את הבגדים!" העירה סטפני . "אה סבתא , זה סתם קיר" העירה מאדי . "באמת?" אמרה לנה בערמומיות ודחפה אותן מהר יותר . "מה נראה לה שהיא עושה?! נראה לי היא השתכרה יותר מדי!" לחשה סטפני למאדי . "היא יודעת מה היא עושה! לעומתך!" לחשה מאדי לסטפני . פתאום הם התנגשו בקיר , אך למרבה הפתעתם לא נגעו בו - כל מה שהרגישו זה עקצוץ קל בגופן , הם ראו מיני צבעים ומילים – עד שהתגבשו לקרקע גשמית ומוצקה , יותר נכון - לעולם שלם! "חזרנו הביתה?!" סטפני צעקה והתקדמה לעבר הדלת הפתוחה של החדר - אך למרבה הפתעתה , לא יכלה לעבור! "אוי ילדה מצחיקה , זהו רק זיכרון מהיומן של מאדי , זה לא באמת" אמרה לנה ברוך , "סטפני עצרה את נשימותיה , לא יכלה לדבר מרוב כעס , ופשוט שתקה.... "סבתא? אם זה הזיכרון שלי , באיזה זכרון אני נמצאת?" שאלה מאדי בדאגה . "תראי בעצמך!" צחקקה לנה , נעלמה והשאירה אותן לבדן... "לאט לאט מאדי זיהתה את החדר זו הייתה.... כיתתן! מהר מאוד הבינה איפה הן , הזיכרון שנגע לליבה יותר מכל - לקיחת היומן של מאדי . בסוף אותו יום מאדי כתבה את הרגשתה על המקרה , והוא התגבש לעולם שלם! מיד ראתה את סטפני מהזיכרון לוקחת את יומנה , וסטפני האמיתית עמדה לידה וצחקקה... , הן עקבו אחרי מאדי מהזיכרון אשר רדפה אחרי סטפני מהזיכרון גם כן.... עד שהן הגיעו למבוי סתום – שירותי הבנות.... מאדי וסטפני ידעו שלא יכול להיות הם שוב יכנסו ליומנה של מאדי כי הן כבר שם – למרבה הפתעתן : היומן לא רטט וזהר , לא התפתל וזז - לא כלום... מאותו רגע ידעו מה הולך לקרות – אבל למרבה הפתעתן , הן טעו... טעות גדולה...
פרק 9-ציפייה צפויה
"אין לך לאן לברוח יותר" איימה עליה מאדי , "לכל תקופה יש סוף – והסוף הגיע היום..." לחשה בשריקה צורמת . מאותו רגע מצאו את עצמן מסתובבות סביב היומן בשירותי הבנות – ממש כמו משחק כיסאות מוזיקלי , מי תתפוס את ה'כיסא' ראשונה? המתח גבר , וכך גם הכעס של מאדי והפחד של סטפני... כמו שועל שאורב בשיחים לטלה קטן וחסר ישע , מי תתקוף ראשונה? "מה תעשי לי? תבכי?! גיחחה סטפני , "לך אין לאן לברוח! את המבוי סתום , מאדי!" צחקקה צחוק מאיים , "אף אחד לא יעזור לך! כי אני תמיד אזכור את הרגע שבוא השפלתי את הילדה הממורמרת סופית! תמיד אזכור אותך ואת המעשים הטיפשיים שלך! תמיד אזכור כל דבר בנוגע אליך – כי ככה אדע שלעולם לא ניהיה חברות!" לחשה סטפני באימה , מאותו רגע סדר הדברים התהפך ומאדי נצמדה לקיר באימה כך שיכלה לשמוע את נשימותיה של סטפני , "זה רק מראה את כמה את נבזית וחסרת לב!" השיבה לה מאדי – אבל שום דבר לא עזר.... "אני אומרת לאנשים רק מה שהם רוצים לשמוע" גיחחה סטפני מולה
"הם לא רוצים לשמוע את תגובותיך – כי כל מה שישמעו זה איומים ושקרים" צרחה מאדי , "בטוחה? כי במשך כל השנים האלה כל בית הספר האמין ל'שקרים' שלי ולא היה לו אכפת!" אמרה סטפני באיום , "זה בגלל שאיימת אליהם שיאהבו אותך!" אמרה מאדי בלגלוג! "אהבה צריך לקבל מרצון ולא משוחד! גם אם תקבלי את כל האהבה של העולם משוחד ומרמה זה לא ישנה כלום! כי עדיין תרגישי את רגשות האשמה בליבך ותדעי שזה לא המעשה הנכון לעשות! את לא יכולה להכריח אנשים לאהוב אותך! רק אם תראי להם את כמה את מיוחדת מבפנים! גם אם תנסי כל דבר – עדיין הכל ישאר אותו הדבר! אומנם הם אוהבים אותך אבל אני בטוח ה ב-100% שהם מעמידים פנים! אז הגיעה הזמן ששתינו נוריד את המסכה ונשתנה – כי זה מה שחברים טובים עושים , לא?" אמרה מאדי ברוך , התנשמה והתנשפה למשמע הדברים שהיא אמרה בעצמה! מקווה שהם יהיו משמעותיים עבור סטפני – שתהפוך לילדה יותר טובה – מי יודע... צריך רק לחכות ולראות...
פרק 10-החברות הכי אויבות
דממה – שרר שקט.... מתנשמות ומתנשפות , מיוזעות ומבולבלות . הזיכרון הפך לענן מתפורר ושכוח לעד.... שתיהן לא הוציאו הגה בפיותיהן – חושבות על אותו דבר , כמעט כאילו מתקשרות טלפתית בלי לדעת.... עד שקול מתנגן שבר את הדממה "נו? איך היה?" שאלה לנה בערמומיות , שתיהן לא ידעו מה לומר , לא הצליחו לפרש את הסבל שהשנייה עברה , הרגישו כל-כך הרבה רגשות באותו הזמן – מבולבלות , מלאות רגשות אשם או אפילו התנצלות... כל מה שראו הוא את פניה של השנייה – דוממות לחלוטין , מופתעות ושותקות , עד שלמאדי היה אומץ להתחיל את השיחה , "אני... אני לא יודעת מה לומר? אני מרגישה כל-כך אשמה לסבל שלך! כל-כך נורא!-" "לא , זאת אשמתי , אני התנהגתי בצורה נוראית כל-כך שאי אפשר לדמיין! כל-כך סבלת ואפילו לא אמרת כלום! התאפקת כי כבר היית רגילה לנוראיות הזאת! אני פשוט כישלון!" התייפחה סטפני , "היי , אנחנו שתינו כישלונות" מאדי אמרה ברוך...

"איפה אנחנו? חזרנו הביתה?!" שמחה מאדי! אך סטפני נשארה מצוברחת ועצובה.... "אני פשוט לא מאמינה שהתנהגתי אליך ככה!" הופתעה סטפני , "אני פשוט צריכה להתבייש בעצמי!" אמרה סטפני בעצב , "היי , הכל בסדר אני סולחת! הדבר החשוב הוא שאת בטוחה!" שמחה מאדי , בלי לחשוב פעמים התנפלה סטפני על מאדי ונתנה לה חיבוק מתוק ועז כך שיפצה על כל המעשים הרעים שגרמה במהלך השנים.... "חשבתי שאאבד אותך!" התייפחה סטפני! "היי , הכל בסדר...." שמחה מאדי "הכל בסדר...." לחשה...

"מאדי קומי! סבתא באה לבקר!" צעקה אימה מלמעלה , היא התעוררה בתחושה נפלאה ושמחה , כל הדברים הרעים נשכחו... כאשר הלכה לבית הספר פגשה את סטפני , נופפה לה לשלום והיא השיבה לה! היא לא ידעה מה קרה.... כמעט כאילו – הכל היה חלום....

סוף דבר –
אני רוצה להודות לחברתי סטפני! איתך כל רגע הוא בלתי נשכח!
אני רוצה להודות לאחיי הנהדרים , אשר תמיד תמכו בי לא משנה מה!

"דמיינו שאתם בעולם מקביל , עולם שהוא שונה מהעולם שלנו – אתם לא צריכים לדמיין כי אתם כבר נמצאים שם"
לנה לורדוס

מוקדש ל סטפני_הנהדרת_ולכולם!
48
35
309


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
23/10/2020   13:40 ניצן5678 35
סיפור מרגש יפה מהמם מופלא ועוד יותר מרגש!
23/10/2020   09:53 סטפני2346 34
זה הסיפור הכי יפה ששמעתי עצרתי רק כדי לכתוב תגובה אני מהופנטת למסך כרגע ברצינות את חייבת להוציא את זה לאור אני אהיה אחת הקונות הראשונות!
23/10/2020   02:50 לוקה1197 33
מושלם ממש יפה עם מסר לחיים
22/10/2020   20:11 מריון100 32
ואו הסיפור סחף אותי לגמרי מתח אקשן שמחה וממש מדהים אני לא יודעת איך הצלחת לכתוב אותו פשוט מהמם מדהים ומושלםםםם
22/10/2020   19:53 ALoSh87 31
אמאאאאא אני לא יכולה לתאר במילים מה זה הסיפור הזהההה
איזה רמה גבוהה יש לך!
קראתי את הסיפור, כולי נשאבתי לתוכו ודמיינתי את הכתוב בדמיוני, את פשוט מרתקת! אני בטוחה שכל מי שקרא את הסיפור נשאב לתןכו כמוני!!!
אמאלהה את אחת הטובותתת והמסר של הסיפור גם מדהיםםם
מסכימה עם כל מיחה ומילה של סימבה, את תותחית יאווו
12/10/2020   09:32 קסםשלנסיכה 30
ואוו !!! את אלופה!
01/09/2020   16:13 איביגי135 29
וואו! וואו! ואוווו!
אני פשוט לא יכולה לתאר עד כמה אני שמחה ומאושרת! כל דקה השמחה מתעצמת! זה פשוט מופלא לראות את התגובות הנהדרות וכל קרנבל השמחה הגדל מרגע לרגע! אני באמת מעריכה כל אחת ואחד מכם! אין לי איך להודות על כל האכפתיות והכבוד! אני מקווה שביחד כולנו ניצור עתיד טוב יותר! אחרי הכל - "החיים יכולים להשתנות , אתם אלה שתשנו אותם" XD! תודה רבה לכולםםם! מצפה בקוצר שתשתפו את היצירה ותפיצו את האור שטמון בכל אחד מכם! כמו שהסיפור שינה את החיים שלי , הוא ישנה גם את שלכם!
01/09/2020   14:49 שיק1084 28
וואוו
29/08/2020   12:47 ורדית755 27
אווווו כל כך אהבתי !!
מרתק ומעניין בטירוף
המשיכי כך
17/08/2020   13:39 א5אפרת 26
וואו ואו !
איזו כתיבה!
את מוכשרת ברמות!
שקעתי לתוך הסיפור:)
תמשיכי לכתוב סיפורים כאלה מדהימים❤
12/08/2020   11:16 איביגי135 25
וואי! תודה רבה לכולם על התגובות המרגשות! אתם לא מבינים עד כמה אני בוכה משמחה! זה פשוט מרגש לראות את האכפתיות והשוני בין כולם! המטרה של הסיפור הייתה לעודד כבוד ושוויון בין כולם! אם תקדישו רגע של מחשבה לילדים ה"שקופים" והלא מוכרים , תוכלו לגלות דברים מופלאים שיפתיעו אתכם שכלא תצפו לזה , יכול להיות שאפילו תמצאו תחומים משותפים! זה באמת משמח לראות את הכבוד בין כולם!
11/08/2020   19:24 snowfox1 24
ממש מעניין, היה ממש כיף לקרוא הכל :)
11/08/2020   13:43 דובישושים 23
ואייייייייייייייי מכיר מלא סיפורים בסיגנון...

ואיי איזה סיפור מרגש!!
11/08/2020   10:40 מלכה6330 22
ואוו פשות מושלם
10/08/2020   21:48 לירוןמלפפו 21
לא הספקתי לבכות מסיפור שלך כל פעם מחדש אני בוכה זה סיפור אם מסר לחיים ואיביגי עשיתי יצרה ואני ממש רוצה שתכבי תגובה (:
10/08/2020   12:20 פלפל5007 20
היי סיפור יפה
10/08/2020   11:36 המלכה14294 19
ואוו קראתי וזה פשוט מ-ו-ש-ל-ם
09/08/2020   20:12 איביגי135 18
אשמח אם תתנו לייק!
09/08/2020   19:20 איביגי135 17
היי לכולם , תודה רבה על התגובות הנהדרות!
עברתי תקופה לא קלה במהלך שנותיי כתלמידה , הייתי הכי פחות מקובלת בכיתה , באיזשהו שלב הגיע למצב מסוים שהנזק הלך וגבר ובסוף הגיע למצב שניסיתי לעבור בית ספר :-( אכן סטפני קראה מיומני אך אז שראתה את הרגשותיי ומחשבותיי - ריחמה עליי והנצלה בפניי וכך גם כל בית הספר :-)
כפי שאתם שמים לב טיבלתי את הסיפור שלי עם קצת פנטזיה!
תודה לכל התגובות המשמחות! מצפה לכתב אורח!
זכרו : כל אחד שונה וייחודי בדרך שלו!

באהבה , נאמנות ותקווה!
מאיה לורדוס ( איביגי135 )
09/08/2020   10:48 תותיסיוון 16
סיפור מושלםםםםם
08/08/2020   21:33 חתלתולה333 15
סיפור מרגש מאוד! גמרתי ליקרוא אותו עם דמעות בעניים!
07/08/2020   16:45 מלחמה752 14
מושלם
07/08/2020   12:13 סימבהX 13
זה הסיפור הכי מיוחד שקראתי בקהילה חד- משמעית!
הסגנון כתיבה שלך מהמם והעלילה כל-כך סוחפת ומהנה! והמסר שהעברת כל כך חשוב!
בהצלחה! :)
07/08/2020   08:01 תבונים 12
איזה סיפור מושקע!
07/08/2020   08:00 ריצירץ 11
יפה מאוד
07/08/2020   07:52 פלפל5007 10
פצצה
06/08/2020   21:49 גיסטיק  9
מושששש
06/08/2020   21:38 גיסטיק  8
מהמםםם!!!!! אני ממש הרגשתי שאני בתוך הסיפור, וכשסטפני התעללה במאדי, ראציתי פשוט להיתנפל עליה, איך את עושה את זה???
06/08/2020   21:29 מנהמנה130  7
כתבת שזה סיפור אמיתי. זה באמת קרה?
סיפור מקסים!
06/08/2020   10:37 שתיחברות  6
אמאא אחת היפיםםם!
06/08/2020   09:59 לירוןמלפפו  5
אימלה איזה סיפור מושלם תודה רבה על מסר לחיים(:
אני בטוחה שזה היה בכתב אורח (: את מלכה!
אוהבת לירון!
06/08/2020   09:40 איביגי135  4
תודה רבה לכולם! מקווה לזכות!
05/08/2020   22:13 נומיס3  3
וואוו סיפור ממש מרגש ויפה.
מקווה שתזכי
05/08/2020   19:16 פנקיק667  2
וואו איזה סיפור!!!!!!
כל הכבוד!!
מפנקיק667
05/08/2020   18:33 אמלי45639  1
וואו
זה

מהמםםםםםםםםם
אודות החברה           נגישות מדיניות פרטיות תנאי שימוש צור קשר