|
בית וחצי- סיפור לכתב אורח
|
07/09/2020 |
בית וחצי- סיפור לכתב אורח
-פרק 1 מה קרה לאבא?-
זה היה יום רגיל, בדיוק נגמר שיעור אנגלית והלכתי לכיוון עץ הברוש הזקן שבקצה חניית הבית ספר ששם אבא תמיד מחכה לי בתוך הטויוטה הכחולה שלו כדי לאסוף אותי הביתה. אבל הפעם הוא לא היה שם טוב, חשבתי לעצמי, אולי הוא מאחר. אבל אז ראיתי את אמא מנופפת לי לשלום מתוך ההונדה הלבנה שלה קפצתי ונכנסתי לאוטו. אחרי שחגרתי שאלתי את אמא-אמא, מה קרה לאבא? היא ענתה לי שהוא בעבודה. זה מוזר כי לאבא יש נגרייה סמוך לבית ובדרך כלל הוא עובד רק בלילות.
-פרק 2 ההודעה-
אחרי שהתקלחתי וצחצחתי שיניים נכנסתי למיטה אבל לא לפני ששאלתי את אמא בערך מאה פעמים למה אבא לא חוזר אבל תמיד התשובה הייתה "הוא קיבל הזמנה גדולה וחשוב לו לסיים הכל בזמן קצר" אבל חשדתי במשהו כי אבא תמיד אומר שחשוב "לקחת את הזמן"
ידעתי שאמא מסתירה משהו. נכנסתי למיטה כשמלא מחשבות מציפות את ראשי. הלכתי לסלון ואמא שאלה אותי " עדי, למה את לא ישנה? רון ושיר(אה, שכחתי לספר לכם שרון הוא האח התאום שלי ושיר היא אחותי הקטנה) ישנים כבר מזמן" השבתי לה שאני לחוצה כי רק עכשיו נזכרתי שיש מחר מבחן, ולא עברתי על החומר. אמא, נכון את מסכימה שאני אקח את הפלאפון שלך כדי שאני אהיה יותר רגועה? שאלתי קבעתי. כן, אמא השיבה לקחתי מידיה את הפלאפון נכנסתי לוואטספ שלה והקלדתי הודעה מהירה לאבא: לאבא היקר, מה קורה איתך? למה אתה לא חוזר הביתה? מחכה (ומקווה) לראות אותך מחר בבוקר אוהבת, עדי.
אחרי חצי דקה אבא השיב: עדידוש המתוקה, נדבר על זה מחר. לילה טוב, אוהב אבא.
-פרק 3 נפרדים-
בעודי מלקקת בהתלהבות את הקרטיב לימון שאבא קנה לי הוא התחיל לדבר: עדי, את ילדה גדולה ולכן אני אספר לך מה קורה פה, אבא הנמיך את קולו, אני ואמא נפרדים..... ניסיתי לעכל את זה אבל רק מה שיצא לי מהפה זה: למה?! נראה לי ששמעו את הצעקה הזאת עד ירושלים ואולי אפילו יותר אבא אמר: עדי, לא חשבתי שתיקחי את זה כלכך קשה אבל די, בואי אני אסיע אותך לבית ספר ותמשיכי את היום כרגיל והכי חשוב: אל תגלי את זה לרון ושיר אני או אמא נספר להם את זה בהמשך.
יואו! חשבתי לעצמי בזמן שאבא הסיע אותי בחזרה לכיתה איזו טמבלית אני הרי אבא ואמא רבו הרבה בתקופה האחרונה איך לא חשבתי על זה?!
-פרק 4 מיליון שאלות-
אחרי הצהרים נכנסתי לחדרו של רון שבדיוק באמצע לזרוק את הכדורסל שלו לעבר הקיר הוא עושה את זה במיוחד כשהוא כועס. תגיד רון, התחלתי לדבר אבל הוא רק צעק "עופי לי מהחדר!" לא עפתי. המשכתי לשאול תגיד רון, גם לך אבא ואמא אמרו ש...ש...שהם נפרדים? רון הפסיק לכדרר ורק הביט בי בעצב מיד הבנתי שגם לו הם סיפרו. הייתי כבר כמעט ביציאה אבל רון אמר לי: בואי, נדבר, הנושא הזה נורא יושב לי על הלב.... התיישבתי על מיטתו והוא התחיל לדבר-כשאבא סיפר לי את זה הייתי בהלם! איך אני יכול להסתדר בלי אבא בבית? עניתי לו: רון, תקשיב הכל עניין של התרגלות בסוף נתרגל, אתה יודע? יש לי בת בכיתה שגם ההורים שלה גרושים פניתי אליה ושאלתי אותה-איך את חיה? ענתה לי-מה זאת אומרת? כמו כל ילדה רגילה... שאלתי אותה-כן, ברור, אבל איך את מסתדרת בלי אבא בבית? היא ענתה - אהה, עכשיו הבנתי, פשוט מתרגלים... בסוף זה כבר לא כל כך קשה... גמרתי את הסיפור ויצאתי מהחדר. נכנסתי לסלון אמא בדיוק חתכה ירקות לסלט נו, חמודה, איך היה לך היום? בטח יש לך מיליון על זה שאני ואבא נפרדנו פתחה אמא, נכון באמת יש לי מיליון שאלות אבל אני לא רוצה תשובה עניתי, בכלל, אני עדיין כועסת על זה מהבוקר. שיר ישבה בסלון וצבעה תמונות של הלו קיטי. שיר אפשר גם לצבוע? שאלתי אותה, כן, היא השיבה "אבל תצבעי יפה כי אני מביאה את זה לאבא". שאלתי אותה: שיר, את יודעת אפה אבא? כן, ענתה "הוא בעבודה, זה קרוב". אולי אני צריכה להסתכל על זה כמו שיר, לראות את זה כאילו אבא קרוב בעבודה ולא גר בלעדינו.
-פרק 5 ברווזות ברברניות-
אמא הקפיצה אותי לבית הספר. בהפסקה השנייה הלכתי לברזייה ולידה עמדו טל, שי, יעל ורוני שמעתי אותן מדברות: "מסכנה! איך היא הייתה קשורה אליו" אמרה טל, "נכון, גם אני ראיתי אותה בוכה בספסל בגינה היא ממש מסכנה" אמרה שי. חייבים לעזור לה! אמרו יעל ורוני פה אחד. פתאום יצאתי ממחבואי שהיה מאחורי הקיר, נעמדתי עם ידיים על המותניים ואמרתי בקול תקיף: אף אחד לא עוזר לי! אני מסתדרת מצוין עם העובדה שההורים שלי גרושים (משהו שלא היה נכון בכלל) אז די! יעל התחילה לדבר "אבל... דיברנו על נועה כי הכלב שלה מת....." וארבעתן התרחקו ממני בריצה. אוף! חשבתי לעצמי, למה יצאתי עליהן? למה חשבתי שהן אשמות? עכשיו הם "ברוגז" איתי. מחר, החלטתי, אני גומרת עם העניין הזה אחת ולתמיד. אחר הצהריים הכנתי לכל אחת פתק התנצלות וגם אני אגש אל כל אחת בהפסקה ואבקש סליחה הנוסח של הפתק היה כזה: לחברתי היקרה. אני נורא מצטערת על אתמול, פשוט.... נורא הייתי צריכה לצאת על מישהו ותאמיני לי, ממש לא רציתי שאת תהיי ה"קרבן" שלי... שוב, אני נורא מצטערת.
מקווה שתביני, ממני.
-פרק 6 בית וחצי-
למחרת הלכנו לבקר את אבא בנגרייה שלו, ששם הוא בינתיים גר. שיר כמובן הביאה את דפי הצביעה של ה'הלו קיטי' שצבענו אתמול. הלכנו בקושי דקה והגענו (אבא עדיין גר בנגרייה שלו שמתחת לבית). שנכנסנו פנימה רון מיד התחיל לתכנן מה צריך לשפץ פה: שם, הוא אמר, "נתקן את הברז הדולף, ומתחתיו נשים כיור אמיתי ולא גיגית כביסה ושם, נסדר מטבחון כי סבתא רבקה לא תאהב את זה שהוא חי על פלאפל בפיתה ושם, נשים מיטה אמיתית ולא מזרן" סיכם רון והעביר מבט אחרון על כל החדר. "תירגע, תירגע, שיפוצניק, אני חי פה רק עוד שבוע ואחרי זה אני אעבור לגור בשכונה אחרת" אמר אבא, שהופיע פתאום מבין הקרשים "מה? אז אז... לא נוכל לבקר אותך מתי שנרצה?" שאלתי את אבא, "כן, אבל תזכרי, שאת לא תעברי לגור איתי את גרה עם אמא" אמר אבא, "אולי באמת צריך לדאוג לזה שתבקרו אותי יותר מפעם בשבוע" "רגע, אז לא יהיה לי שני בתים?" שאלתי, "לא, לא יהיה לך שתי בתים" ענה אבא "אז מה יהיה לנו?" שאל רון "אממ.... בית וחצי!"
זה היה הסיפור שלי לכתב אורח. מקווה שנהנתם!! |
|
