|
שבט משני הצורה פרק שלישי
|
07/09/2020 |
שלום חברימים, כאן קקלויי!
והיום כתבתי פרק חדש לשבט משני הצורה!
מקווה שתוהבו^_^
~שבט משני הצורה פרק שלישי~
נ.מ. ניקי
-----------
אחרי ששמענו על הבריחה של החוטפים ערכנו ישיבה בעץ של לוק. אנחנו מודעים לזה שהתבצעה שם חטיפה. אנחנו גם מודעים לזה שגם קייטי וגם יולי השתנו שם בפעם הראשונה. אז כרגע, התמקמנו שם. בפנים יש חמש כריות שמסודרות במעגל מסביב לשולחן קטנטן. על השולחן יש עוגיות, יאמי....
אם תסתכלו למעלה תוכלו לראות כמה ארונות קטנים צמודים לדפנות העץ.
ברגע שהצ'יף הודיעה על הבריחה מיהרנו לעץ של לוק. "אז… מה עושים?" שאלה יולי, היא נשמעה כאילו בא לה כבר להתחיל לחקור. "כן," הינהנתי. "מי אמר שבכלל עושים משהו?" התמרמר נייט, "כאילו, מה יקרה אם… לא יודע, ניתן לצ'יף לטפל בזה?!" הוא קצת צעק בסוף. נענעתי בראשי, "לא נראה לי שהצ'יף תעשה משהו. מה אם היא אחראית לזה?" קייטי עשתה תנועת ביטול בידה. למרות שראיתי שהיא היססה. "אין סיכוי," אמרה יולי, "היא הצ'יף, התפקיד שלה הוא להגן עלינו. היא לא תעשה את זה." היא הפסיקה לרגע ואז לחשה: "נכון?" "צודקת." אמרה קייטי בביטחון, ואני הינהנתי בהסכמה. היא לא תעשה את זה. לא.
"נלך למערת הכלא." הציע דניאל, שעד עכשיו שתק. "רעיון טוב." אמרתי, "מעשי." נייט רטן אבל בא איתנו כשיצאנו מהעץ של לוק וחצינו את השבט לכיוון המערה.
אבל אז ראיתי ילדה, כבת שמונה, בעלת עור בהיר כמו שלי אבל שיער שחור, שונה מאוד מהשיער הבלונדיני בהיר שלי. רצה לעברנו, קוראת, "ניקי, ארוחת צהריים מוכנה!" הילדה הזאת ידועה בתור ליילה אוסבורן, אחותי. "דניאל, קוראים גם לך הביתה!" הוסיפה. עם התאריך היום לא היה השלישי בספטמבר, הייתי אומרת שאבוא מאוחר יותר. אבל היום חשוב שכולנו נהיה שם. אתם מבינים, לפני שנתיים בדיוק, מתה אמא שלנו, ממחלה. וזה הוא תאריך יום ההולדת של אבא שלי, שמת כשהייתי בת שמונה. אז נשארנו רק הילדים יש את אחי הגדול, רוי, הוא בן שש-עשרה. יש את אנני, בת העשר. את ליילה, בת השמונה. ואת טאי, בן החמש.
השכנים עוזרים לנו.
כשליילה ואני נכנסנו הביתה טאי קפץ עלי, "ניקי בבית!" הקטנצ'יק מת עליי. אני יכולה להבין אותו. חיבקתי אותו והלכתי למטבח.
(הערת הכותבת: כמו שכבר הזכרתי, באוהל בית יש כל דבר שיש בבית של קומה אחת. רק שהוא קסום ככה שאפשר לקפל אותו עם כל מה שבפנים.)
אנני כבר ישבה וליילה וטאי התיישבו גם הם. על הכיריים התבשל מרק כתום מגרה מאוד. למזלנו, חוץ מהשכנים, גם רוי טוב בבישול והוא מאוד אוהב את זה. רוי התיישב אחרי שכיבה את הכיריים ואני מזגתי לכולנו והגשתי. אף אחד מאיתנו לא ממש חייך. אבל אף אחד עוד לא נשבר עדיין. ואז טאי שאל, בתמימות, "מתי אמא חוזרת? אני מתגעגע." וליילה פרצה בבכי. רוי ניסה להסביר לטאי שוב פעם שאמא כבר לא תחזור ואז טאי התחיל לבכות גם הוא. במהרה, היחיד שנותר בעיניים יבשות היה רוי. אבל אני דעתי שכשיעלה לחדר שלו גם הוא יבכה.
נ.מ. נייט
-----------
אני לא מבין למה שלא ניתן למי שאמור לפתור את התעלומה הזאת לפתור אותה? זה לא שאני רוצה להרוס את הכיף, אני פשוט זהיר. ולא נראה שניקי יודעת מה זה אומר.
אחרי שכולנו אכלנו ארוחת צהריים נפגשנו מול מערת הכלא. ניקי ממש רצתה להיכנס לשם קודם וגם יולי יותר מלא התנגדה. קייטי לא הייתה בטוחה שזה יעזור אבל לא התנגדה ודניאל שתק. זה היה הרעיון שלו. "אני חושב שזה לא יזיק." אמר לי בדרך למערה. (אנחנו שכנים)
המערה עצמה שכנה בקצה השבט. היא לא גדולה במיוחד. יש בה שני תאים שבכל אחד מהם יכולים להיכנס שלושה מבוגרים. היא גם לא מוסתרת בשום צורה.
יולי וקייטי עמדו שם, הן דיברו על איזה משהו ושתקו כשהבחינו שהגענו. "איפה ניקי?" שאלתי אותן. "לא יודעות," משכה קייטי בכתפיה, "חשבנו שהיא איתכן. פתאום היא קפאה במקומה. "אני לא מאמינה ששכחנו. איזה מין חברים אנחנו?" לא הבנתי, למה היא מתכוונת? אבל אז נזכרתי בתאריך: 3.9.
היום זה היום העצוב ביותר בשנה בשביל משפחתה של ניקי.
"היום לפני שנתיים אמא שלה נפטרה ואבא שלה חגג יום הולדת היום." אמרתי.
אז.... איך היה?
זה היה פרק מעבר. זאת אומרת פרק שנועד כדי להכיר את אחת הדמויות או כדי לקדם קצת את העלילה. הפרק הבא יהיה יותר מותח ויהיה בו יותר אקשן.
יש לי גם שאלה: הייתם רוצים תאור של האופי והמראה של הדמויות הראשיות?
בבקשה תגידו. יכול להיות שזה יהיה חשוב בהמשך.
בייייי
^_^
|
|
מוקדש
ל מילשייק185, לים18, בווווםםםם1, ולכל-מי-שקורא! | |
|
|
