|
"מראה חיצוני"- סיפור לכתב אורח
|
10/09/2020 |
פרק 1- מראה חיצוני
למה? למה זה ככה?אמרתי לעצמי בבכי, אני מביטה במראה כבר שעות ובוכה, מה עליי לעשות? עוד יום עובר ואני לא משתנה!
בבוקר קמתי כרגיל, ללא כל כוח, הלוואי שיכולתי לומר שזה יהיה יום טוב.
הפעמון מצלצל ומאות תלמידים רצים במסדרון כאילו שום דבר לא קורה
"תראו תראו את מי מצאתי, זו סיוון הביישנית, תראי כמה מכוערת את, מתי כבר תשתני, אני כבר לא יכולה להסתכל עלייך"
געתה בי שרון, המשכתי לדרכי בוכייה.
פרק 2- גם למכוערים יש חברים
כאשר מגיעה מיה, היחידה שמבינה אותי,
"את נראית מהמם היום!"
"מצחיק מאוד" עניתי לה בחזרה
"לא באמת, מתי תתחילי להבין שאת פשוט מושלמת, מבפנים ומבחוץ" "כנראה שלעולם לא" ופניי האדימו, "טוב אני חייבת לזוז הביתה, מצטערת"
ושוב נשארתי בודדה, אך לפתע לכד את עייני השלט ששינה הכול "עוד היום! ניתוחים פלסטיים בהנחה מטורפת!"
פרק 3- הניתוח
מכירים את זה שיש בתוככם שני צדדים,
האחד אומר לכם לעשות משהו, והשני מתנגד,
כי אני מכירה, משהו בשלט משך אותי אליו ומבלי ששמתי לב רגליי ריחפו, כאילו היו ענן, אל עבר השלט, האישה בכניסה הייתה מפחידה למדי,
אך בכל זאת נכנסתי, אני לא זוכרת בבירור את הפרטים, אבל אני זוכרת שנכנסתי לחדר הניתוח,
ומסביבי אחיות רבות, פקחתי את עיני, והבטתי במראה, לראשונה בחיי, אהבתי את מה שראיתי.
פרק 4- היום שאחרי
הדרך כבר הייתה בחושך גמור,
הגעתי הביתה מזיעה כולי, מפחדת שיעלו עליי,
הרי הוריי תמיד אהבו את איך שאני נראית, למרות שאין לי מושג למה.
הבוקר הגיע ובפעם הראשונה בחיי, חייכתי כשקמתי, והרגשתי שזה יהיה יום מצוין, כשרק הגעתי לבית הספר, שמתי לב לשרון שהתקרבה אליי בצעדים גדולים, חשבתי לעצמי, מה עליי לעשות, לברוח? להתעמת איתה? אך כשהגיעה קראה אליי כאילו הייתי חברתה הטובה "סיוון! סיווני! בואי מתוקה! אז מה איתך היום? הכל טוב?" פניי הלבינו במבוכה, מה קרה פה?
אם להגיד את האמת, די אהבתי את זה. כל היום ביליתי עם שרון, היא דווקא די נחמדה כשמכירים אותה,
"סיוון! היי אני כאן!" קראה מיה, "וואו מה קרה לך?" "השתניתי, אני לא אותה הסיוון המכוערת הישנה, נכון שזה יפה?" חייכתי חיוך רחב וציפיתי לתשובתה של מיה "את נראית כמו בובת חרסינה עם תוספת של פלסטיק" נדהמתי לגלות שהחברה הכי טובה שלי לא תומכת במה שעשיתי "למה עשית את זה? ההורים שלך יודעים מזה?" "אממממ...." "ידעתי! לא סתם הסתובבת כל היום עם שרון!" גערה בי מיה
"לא נכון! שרון היא חברה שלי! והיא חברה שלי כי..."
"כי מה?! כי השתנית?! כי נהיית יפה יותר בשבילה?!" דממה שררה ואף אחת לא העיזה להוציא הגה מהפה "את יכולה לחשוב מה שאת רוצה! שרון היא חברה שלי וכנראה שאת לא!" צעקתי בכל קולי.
פרק 5- או או, ההורים כבר יודעים..
אחר כך כבר הלכתי בכעס הביתה, טרקתי את חדרי ולא יצאתי משם.
שמעתי מישהו מדבר עם הוריי וניסיתי להאזין, אך לא הבנתי דבר.
למחרת בבוקר פקחתי את עייני כאשר הוריי מביטים בי באכזבה "אנחנו לוקחים אותך עכשיו לטפל בזה! למה לעשות דבר כזה לעצמך? מה עשית לבת היפייפיה שלנו?" התחלתי לבכות, ידעתי שזו הייתה מיה שסיפרה להם, עד שסוף סוף התחלתי לאהוב את עצמי, לוקחים את זה ממני.
פרק 6- היום שאחרי.. שוב
כשפקחתי את עייני שוב כבר הייתי בתוך חדר קטן, זכרתי אותו, אבל במטושטש, זה היה חדר הניתוחים! כשאני מביטה שוב במראה, אני רואה את סיוון הישנה, סיוון המכוערת.
מייד אחרי זה הוריי שלחו אותי לבית הספר, וכשראיתי את שרון חשבתי לעצמי, אולי היום הזה לא יהיה כל כך נורא, אבל טעיתי.
"איכס! מי זו?! בואי נתרחק מכאן" גערה בי שרון,
הבנתי שנותרתי ללא חברים, לגמרי לבדי.
פרק 7- השלמנו!
אחרי הלימודים ישבתי על הספסל הקבוע, שהיה שלי ושל מיה, ולפתע ראיתי אותה מתקרבת,
"מיה! אני כל כך מצטערת! אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי!" ציפיתי בתקווה שתסלח לי, מיה התחילה לגחך, ואני לא הבנתי
"אם את לא רוצה להיות חברה שלי, תגידי את זה"
"כל מה שעשיתי היה רק למענך, לא הבנת? מעולם לא הפסקתי להיות חברה שלך, זו את שהחליטה"
"חברות לנצח?" "חברות לנצח!" קראנו ביחד.
פרק 8- הלקח
כשחזרתי הביתה, הבטתי במראה ופתאום ראיתי משהו, משהו שלא ראיתי קודם, היא הייתה יפה, לראשונה ראיתי שמי שעמדה מולי במראה הייתה יפה, וזו הייתי אני, מה שהיה מוזר,
שלא הייתי יפה כמו אחרי הניתוח הראשון, הייתי יפה אפילו יותר.
מהחוויה הזו למדתי שתמיד תאהבו את עצמכם ואל תתנו למישהו להשפיע על היופי שלכם, אתם יפים, גם מבחוץ וגם מבפנים.
|
|
מוקדש
ל תאהבו_את_עצמכם | |
|
|
