קהילה - היצירות של ליעד7412
|
|
|
|
|
הריקוד האחרון II לכתב אורח
|
10/09/2020 |
פרק 1- ההתחלה:
היום הראשון ללימודים,
כיתה ו'.
ההתרגשות בשיאה: ילדים חדשים, מורה חדשה, מקצועות חדשים...
בקיצור,
שנה חדשה- התחלה חדשה.
היי, קוראים לי נועה.
ומאז ומתמיד, חלמתי להיות רקדנית.
אני חושבת שזה בגלל השם שלי: נועה- מלשון המילה נעה.
פרק- 2 כיתה ו':
וואו,
היום זה היום.
היום שבו אהפוך לבוגרת, ואחגוג גיל מצווה.
בוגרת בית הספר, מהווה דוגמה לצעירים ממני.
אני מאוד מתרגשת, והנה אני יוצאת מהבית, בדרכי לבית הספר.
הגעתי לכיתה,
התיישבתי ליד חברתי הטובה, מיכל.
מיכל ואני מכירות מהגן.
אנחנו יודעות הכל אחת על השנייה.
אבל יש משהו אחד שמיכל לא יודעת עליי...
פרק 3- החיזיון:
כשהייתי קטנה, חזיתי חיזיון.
כשאני אהיה יותר בוגרת, יישבר לי הלב.
אבל, לא בן ישבור לי אותו. גם לא בן אדם.
ועד היום, אני לא מבינה את החיזיון.
החיזיון הזה כל יום בלילה חוזר אליי.
אבל זה התחיל רק בחופש הגדול. אז, אולי זה יקרה השנה?
אני מעט חוששת...
פרק 4- הנפילה:
- כעבור חצי שנה:
עברה חצי שנה,
והמופע הראשון מתחיל להתקרב.
התכוננתי כמעט חודשיים למופע. הוא יתקיים בעוד שבועיים.
בסיום הלימודים, מיכל באה אליי.
"את מתרגשת?" היא שאלה. "מתרגשת ממה?" שאלתי. "מתרגשת מהמופע הראשון"
"אהה. כן ברור!" עניתי.
ירדנו לאכול צהריים.
כשסיימנו, הלכנו לחזרות לקראת המופע.
באותו יום, הייתה לי קצת סחרחורת, אבל לא משהו שהפריע לי.
כשהתחלתי לרקוד, הסחרחורת התחזקה. ומצעד לצעד, נהייתי עייפה יותר.
עד שלבסוף...
פרק 5- כיסא גלגלים:
"היא כנראה תצטרך להיות בכיסא גלגלים..."
התחלתי לפקוח עיינים, ופתאום,
התעוררתי בבית חולים. שמעתי את הרופאה אומרת, שאולי אצטרך כיסא גלגלים.
לא הבנתי מה קורה פה.
"את בסדר מתוקה?" אמא שלי שאלה.
"כן, נראה לי.." עניתי.
"אני אסביר הכל בבית" היא השיבה.
נסענו חזרה הביתה, הסתובבתי אחורה, וראיתי כיסא גלגלים.
כשהגענו הביתה, ירדתי מהאוטו, דרכתי על הרגל, ופשוט נפלתי.
"מה קורה לי?! למה אני לא דורכת על הרגל??" שאלתי.
"בואי שבי על כיסא הגלגלים." אמא אמרה.
היא סחבה אותי לסלון, ואמרה: "נועה יפה שלי, התעלפת. כשהלכת לחזרות עם מיכל, התעלפת באמצע.
התקשרו אלינו והגענו מיד. לקחנו אותך לבית החולים, הרופאה אמרה שהרגליים שלך לא מתפקדות.
ושתצטרכי כיסא גלגלים. אני מצטערת מותק, זה גם אומר שלא תוכלי להשתתף במופע."
התחלתי לבכות. לא האמנתי שזה אמיתי...
מה יחשבו הילדים בכיתה? איך אני אתפקד עכשיו? מחשבותיי היו מוצפות בחששות ופחדים.
פרק 6- הילדה:
בעוד כיומיים, המופע.
חזרתי לבית הספר היום.
ממש חששתי מהתגובות של התלמידים.
המורה הכניסה אותי לכיתה עם הכיסא, והסבירה: "בוקר טוב לכולם, אני רוצה להראות לכם מישהי. בואי תיכנסי."
הייתי כל כך נבוכה.
"היי" אמרתי.
"נועה, את רוצה לספר לנו למה את על כיסא גלגלים?" המורה שאלה.
"אממ, אוקיי. אז נפצעתי קשה בשתי הרגליים, ואממ, אני לא יכולה ללכת."
המורה אמרה לי לשבת במקום. כמובן שלא ישבתי על כיסא, תכנית הייתי כבר על כיסא.
התיישבתי ליד מיכל.
מיכל קצת התרחקה. היא לא דיברה איתי כל השיעור.
בהפסקה, הייתי לבד. כולם הסתכלו עליי והתלחששו בניהם.
אף אחד לא ניגש אליי.
הייתי כל כך עצובה.
בצלצול, נסעתי לכיתה , אבל בדרך הכיסא נתקע באבן.
אף אחד לא עזר לי. ניסיתי וניסיתי. ולא הצלחתי. הייתי מתוסכלת ומיואשת.
ואז.
ניגשה אליי הילדה החדשה בכיתה.
"את צריכה עזרה?" הנהנתי בראש להסכמה. היא הרימה את הכיסא וסחבה אותו לכיתה.
"תודה" אמרתי. "בכיף"
בסוף היום, הילדה החדשה ניגשה אליי. "נועה, נכון?" "כן" אמרתי. "רוצה להיות איתי בהפסקה מחר?"
"כן בטח." למחרת הייתי בהפסקה עם עומר, הילדה החדשה.
היה לי כיף איתה מאוד.
היא שיפרה לי את המצב רוח.
בערב, הגעתי למופע, אך לא השתתפתי. עומר אמרה לי: "הי, זה בסדר. אני מבינה אותך".
ובכל יום עומר ואני הפכנו לחברות טובות יותר ויותר.
אחריי חודשיים, באתי לבית של עומר.
"זוכרת את המופע? שלא יכולתי לרקוד?" "כן, אני זוכרת"
"אז הבנתי, שאולי החלום שלי לא התגשם, אבל אני עדיין אגשים חלום אחר." אמרתי.
" אני לא חושבת שאת צריכה לוותר על החלום שלך. יש מופע סוף שנה של בית הספר, ואני חושבת שכדאי לך לנסות." היא אמרה. "איך בדיוק? יש לי כיסא זוכרת?"
"אז מה." היא ענתה. "אחותי הגדולה, נפצעה בצבא, והחלום שלה היה להיות רקדנית. אבל היא נפצעה קשה מדי. והיא יושבת בכיסא גלגלים כמוך. אבל היא לא נתנה למוגבלות למנוע ממנה להגשים אח החלום. היום, היא מורה לריקוד."
באותו הרגע הבנתי, שכלום לא יכול לעצור בעדי.
פרק 7- המופע הגדול: פרק אחרון:
- כעבור חודשיים.
הקשבתי לעצתה של עומר, הלכתי למורה למחול. וביקשתי להשתתף במופע.
התאמנתי מאז כבר חודשיים. השתפרתי מיום ליום. ריקוד עם כיסא גלגלים זה לא כל כך קל.
קיבלתי סולו.
כל כך התרגשתי. אני ועומר התאמנו כל היום. היא עזרה לי בריקוד.
והנה זה קורה, מחר המופע הגדול.
הגעתי לחזרה גנרלית. המורה הציגה לנו את התלבושות ואמרה: "אני רוצה להגיד, כל הכבוד לך נועה. את השראה אמיתית. את מהוה דוגמא עם הנכות שלך. את משתפרת מיום ליום ואני פשוט מתרגשת ממך.
ולכן, את מקבלת סולו."
"באמת??" "אעעעע" נורא התרגשתי, ועומר חיבקה אותי שכמעט נחנקתי.
אחרי אימונים רבים וחזרות. היום הגדול הגיע. המופע התחיל. עומר אמרה לי: "לא משנה מה יקרה, את לא מוותרת על החלום שלך."
זה היה הרגע שלי, עליתי לבמה.
רקדתי והרגשתי כאילו אני בחלום.
זה היה כל כך כיף, בתום המופע כולם קמו ומחאו לי כפיים. ראש העיר הגיע ועמד על הבמה: "אני רוצה להגיד, כל הכבוד לנועה, הילדה עם הנכות שרקדה בדיוק כמו כל הבנות האלו. היא רקדה והגשימה חלום. אני חושב שאת מהווה דוגמה נועה. לימדת אותנו, שלא משנה מה, אסור לוותר על החלום."
הוא נתן לי את המיקרופון.
"זה הכל בזכות חברתי הטובה, עומר. היא עזרה לי כל הדרך. היא חברה אמיתית. ברגעים שהרגשתי כל כך לבד, היא הייתה שם. גם כשלא הכרנו, והכל בזכותה."
היא רצה אליי, וחיבקה אותי.
בכינו שתינו.
בכינו מרוב שמחה.
הגשמתי חלום, רקדתי כמו שלא רקדתי מעולם.
|
|
|
|
|
|
150
|
|
|
|
|
|
|
|
|
30/09/2020 16:40 |
במבי3366 |
15
|
|
ואוו אני עוד שניה בוכה ברצינות |
|
|
|
|
|
14/09/2020 12:37 |
גיסטיק |
14
|
|
מ ו ש ל ם ם ם |
|
|
|
|
|
13/09/2020 12:15 |
איתיפסח256 |
13 |
|
סיפור מהמם!!!!!! |
|
|
|
|
|
13/09/2020 10:47 |
אורוויל |
12
|
מדהים
כל הכבוד לך ילדה מלאכית!
מסר מ ה מ ם |
|
|
|
|
|
12/09/2020 23:39 |
ALoSh87 |
11 |
ואייייי
איזה יפה את כותבת, והסיפור מושלם בכלללל
המסר נורא חזק, באמת לא לא לוותר על חלומות!! |
|
|
|
|
|
12/09/2020 13:07 |
במבי3366 |
10
|
|
ואאאאאאאאאאא! |
|
|
|
|
|
12/09/2020 13:02 |
במבי3366 |
9
|
|
ואוו! |
|
|
|
|
|
11/09/2020 14:25 |
יואן157 |
8
|
מושלם!
אלוףףףףףף |
|
|
|
|
|
11/09/2020 12:13 |
קקלויי |
7 |
|
סופר יפהההההההה |
|
|
|
|
|
11/09/2020 08:37 |
חתלתולה333 |
6 |
|
סיפור מהמם!!!!! |
|
|
|
|
|
11/09/2020 08:03 |
קים1118 |
5
|
|
מהמם :) |
|
|
|
|
|
10/09/2020 23:43 |
גיסטיק |
4
|
|
מושלםםם |
|
|
|
|
|
10/09/2020 23:21 |
אמיגוס0987 |
3 |
|
אפשר עוקב? מהממת |
|
|
|
|
|
10/09/2020 21:26 |
חתלתולה333 |
2 |
|
הסיפור הזה כול כך טוב!!!! יש לך כישרון!!!!!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
10/09/2020 21:06 |
רונסילריה |
1 |
וואו זה מדהים
בתור כותב (למרות שבחיים לא כתבתי לכתב אורח, לדעתי אני כותב דברים עמוקים מידי ולא כל כך לילדים) אני מאוד מעריך את הסיפור.
אני מאוד מאוד מקווה שזה יזכה |
|
|
|
|
|
|
|
