|
סיפור לכתב אורח - היער הקסום
|
16/09/2020 |
~היער הקסום~
---------------------------------------------------------------
פרק 1 - איך הכל התחיל
---------------------------------------------------------------
קוראים לי אנה, אני בכיתה ה', אני לא ארבה בפרטים עכשיו ואתחיל מההתחלה.
הכל התחיל בכיתה א'. לא היו לי חברים. לא עשו עלי חרם או משהו, או צחקו עלי, פשוט הייתי לבד. אף אחד לא התייחס אלי. אפשר להגיד שכל מה שהיה לי היו המשפחה שלי, אבל הורי מאוד עסוקים. לרוב ביליתי את זמני לבד.
יום אחד יצאתי לטייל ונאבדתי בדרך. פחדתי נורא. הלכתי מהר עד שהגעתי ליער. ישבתי בצילו של עץ ונרדמתי מיד.-------------------------------------------------------------
פרק 2 - הפיה
-------------------------------------------------------------התעוררתי מדגדוג באוזניים וראיתי מולי פיה קטנה, בגודל כף ידי, מפזרת עלי מה שנראה כמו אבקה מיוחדת.
"את בסדר?" היא אמרה בקול דקיק. היא לא חיכתה לתשובה ואמרה: "בואי אחרי" נכנסו לתוך עץ שבתוכו היה חור ולא האמנתי למראה עני: מיטות ורודות עם כמאה פיות יושבות עליהן מתפאלות ממה שחברתן הביאה (כנראה ממני חח) "היי לך", אמרה הפיה, " אני פירוניה ואת נמצאת ביער הקסום שלנו."
--------------------------------------------------------------
פרק 3 - הסוד שביער
--------------------------------------------------------------
הייתי ממש מבולבלת. איפה אני? מי זאת פירונה? איפה ההורים שלי? לא יכולתי לשלא לפרוץ בבכי.
"אני אענה לך על כל השאלות" אמרה פירונה. "אני קוראת מחשבות" זה רק בלבל אותי יותר.
"תקשיבי, אני וכל חברותי הפיות גרות ביער הקסום הזה. זה מקום סודי שלנו. את הגעת לפה. כנראה בזכות הקסם אני מצאתי אותך."
אם לא הייתי כל כך תמימה הייתי בורחת בצרחות.
"איפה ההורים שלי?" שאלתי מיד. אם הן כאלה קסומות אולי הן יכולות לעזור לי. "אנחנו מנסות ליצור איתם קשר. בעזרת הקסם של היער. נעשה מה שביכולתנו." אמרה פירונה במהירות.
לתשובה כזאת לא ציפיתי.
-------------------------------------------------------------
פרק 4 - לאחר הבלבול...
-------------------------------------------------------------
למחרת הרגשתי כבעלת הבית. פירונה החליטה לקרוא לי איוונרה. היא אמרה שזה קסם בשפה שלהן והשם הכי נפוץ לפיות.
פירונה הייתה ממש נחמדה. היא הכירה לי את החברות הטובות שלה - אלוקיסה וריינבו (שמות ממש מוזרים, חשבתי ואז נזכרתי שהן יכולות לקרוא מחשבות, כמובן שאלוקיסיה עשתה לי פרצוף.
------------------------------------------------------------
פרק 5 - השלט
------------------------------------------------------------
היום, כעבור 4 שנים, אני עדיין חיה ביער עם פירונה וחברותיה הפיות.
הן מספקות לי אוכל, מים, לא חסר לי דבר!
בעוד שאני ופירונה מטיילות ביער ופירונה מראה לי את משפחת הסנאים (וכמה שהם חמודים!) אני שמה לב לשלט מוזר ובו כתוב:
"תושבי העיר שלום,
ברצוננו להודיע לכם על הריסתו של יער זה בתאריך 17.9 בשל בניית שכונה חדשה.
אנא תפנו כל רכוש אישי שלכם מיער זה!
תודה,
העריה"
ה-17.9... עוד יומיים!
פירונה מביטה בשלט ואומרת: "אני מצטערת, איוונרה, לא אוכל לעזור לך עוד. תצטרכי למצוא מקום חדש."אני לא האמנתי שמי שגידלה אותי, האמיצה והחכמה, הפיה בעלת כוחות הקסם, אומרת דבר כזה!
"את... אני.... אי אפשר לעשות כלום?" גמגמתי בחרדה קלה. "הקסם יעשה את שלו. פיות היער אינן יכולות לעשות דבר. רק את יכולה עם מעט עזרה ממני." פירונה אמרה בסוג של אדישות.
אני. חייבת. לעשות. משהו! אמרתי בראשי. "אני אציל אותך! אני אציל את הפיות האחרות! אני אציל את היער!" אמרתי בנחישות רבה.
----------------------------------------------------------
פרק 6 - המעשה
----------------------------------------------------------
אתמול בלילה לא נרדמתי עד שהגעתי לתוכנית מדוייקת: אני אספר לעריה הכל. למרות שאני לא מרבה בדיבורים.
שיננתי את הטקסט בעזרת פירונה, ויחד (פירונה הייתה בלתי נראית. עוד כוח שלא ידעתי שיש לה חח) הלכנו לעריה.
סיפרתי לראש העיר (שהסכים לפגוש אותי רק אחרי חצי שעה של תחנונים) על הורי שנאבדו בגיל 6, על היער הקסום שבו גרות הפיות (פירונה הראתה את עצמה), על כמה חשוב לי לשמור על היער, ושההודעה הייתה בהתראה קצרה כל כך!
כאחד שנראה כאילו כל דקה הוא עומד להעיף אותי מהמשרד שלו (אחרי הסצנה שלפני) הוא ממש הפתיע אותי כשהוא בכה ואמר שאין סיכוי שהם הורסים את היער!שמחתי כל כך!!
--------------------------------------------------------
פרק 7 - סוף דבר
--------------------------------------------------------
לאחר כיומיים של חגיגות הגיע נציג של העריה ליער.
בפעם הראשונה ראיתי את פירונה מאדימה מפחד.
ופעם ראשונה גם ראיתי בן אדם שכמעט מתעלף. אף אחד לא הודיע לו על המקרה החריג של מאה פיות ביער שעומדות מולו רועדות מפחד. רציתי לצחוק אבל לפי הבעת הפנים של פירונה זה לא היה כדאי.
הוא התאמץ לחייך ואמר: "אנה? יש לי הפתעה בשבילך".פתאום ראיתי שני אנשים באים מאחורי, ולא תאמינו, אלה היו ההורים שלי!שמחתי כל כך, רצתי לחבק אותם עד שכמעט נפלו! כמובן שכולנו בכינו, אפילו פירונה וחברותיה.
חזרנו הביתה שמחים ומאושרים, וסיפרתי להורים שלי הכל! הם הופתעו (וגם לא האמינו אבל הם יודעים שאני אף פעם לא אשקר). הם היו גאים בי.
כמובן שאני ופירונה נשארנו חברות, אני תמיד צחקתי עליה על זה שהיא הייתה אדומה כמו עגבניה כשנציג העריה בא, והיא רק אומרת: "כולנו שמחים בשבילך." עברתי בית ספר והכרתי המון חברים חדשים! המורה לספרות אמרה שיש לי כישרון ודמיון מפותח.
אני לעולם לא אשכח את הרגעים האלו!
~הסוף~
|
|
