|
הבגידה-סיפור לכתב אורח
|
17/09/2020 |
הפרק ראשון-הכרות איתי
שלום אני יעל ואני בת 12 ולומדת בכיתה ו.
רוב הזמן אני מבלה אם החברות שלי אבל אני לא חושבת, שהם חברות אמתיות אבל אתם תיראו מה קרה.
פרק שני-החברות "האמתיות "
כמו בכל יום רגיל אני שירה ותמר (החברות שלי)
ישבות אחת ליד השנייה. כל יום ילדה אחת מהחברות יושבת אם מישהי, אחרת והיום זה תורי. ראיתי אותם מדברות אם ניקול (מלכת הכיתה). לא חשבתי שהיא תביא להם משהו, חשבתי שהיא רק תיקח מהם משהו.
גם לא ישבתי כל כך קרוב אליהם, ישבתי רחוק כי לא היה שולחן פנוי קרוב אליהם.
פרק שלישי-המכתב
ראיתי מרחוק שניקול מלכת הכיתה, מגישה להם דף.
בהפסקת משחקים, ניגשתי אליהם "מה קיבלתם" אז הם הראו לי שקיבלו מכתב למסיבה!!
ואני לא. הם קצת ריחמו אלי והלכו, למחרת באתי אליהם ושאלתי "איך הייתה המסיבה". והם בכלל לא ענו לי, ולא התייחסו אלי. היום תורי לשבת ליד אחת מהן אבל, הן בכלל לא התייחסו וישבו אחת ליד השנייה. לא הבנתי מה קרה, ופתאום כל ילדה שאני שואלת "אם אפשר לשבת לידך", היא לא מתייחסת אלי. למחרת הבנתי כבר מה קרה, עושים עלי חרם. כי הוציאו אותי מכל קבוצות הכיתה, ואף אחד לא רוצה לשבת לידי, ואפילו לא מתייחס אלי. אני לא מאמינה שהחברות שלי, עושות לי דבר כזה. הם אפילו הוציאו אותי מהקבוצה, של החברות הכי טובות. וחסמו אותי!! התחלתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות שמעתי שגם צוחקים עלי.
פרק רביעי-המהפך
לא ידעתי מה לעשות חשבתי שכבר הכול עבוד ופתאום צץ לי רעיון. אני התלבש כמו מקובלת לא התייחסתי לאף אחד, ואני יעשה מסיבה בבית שלי ואז לא יעשו אלי חרם. שאלתי את אמא שלי אם אפשר לעשות את המסיבה והיא הסכימה!! אוקיי, תכננתי לעצמי שלבים בראש קניתי בגדים, הדפסתי הזמנות, והכל מוכן אז הלכתי לבית ספר, וחילקתי את ההזמנות לכולם. אפילו לחברות שהיו לי ואפילו הזמנתי את דוד שלי כי הוא זמר שכולם אוהבים. אז מתחיל הערב ואני רואה, שכולם באים ונהנים. חשבתי כבר איך זה להרגיש, מקובלת והכול היה כיף, עד שמישהי אמרה איזה בגד ים לא יפה יש לך ואז כולם הלכו. ממש ממש ממש התבאסתי שיותר, בחיים לא היו והיה לי חברות. ופתאום אני מבינה איך ילדות אחרות מרגישות, שעושים אליהם חרם.
פרק חמישי-צריך לעשות מה שנכון
בכיתי והרגשתי רע מאד, ואני יודעת מה לעושות.
לספר לאמא שלי כי לא סיפרתי לה, בכלל מה שקרה.
באתי אל אמא שלי והיא, שאלה אותי למה אני בוכה?.
ואמרתי לה את כל מה שקרה, את כל! מה שקרה גם על "החברות שלי" והיא לא ידעה מה להגיד. ואז היא ליטפה אותי, ואמרה "אל תבכי אני יספר לכל האימהות של כולן את מה שקרה ושיספרו לילדות שלהן איזה רע הם יכולים לעושות לילדה" אמרתי לאמא תודה והלכתי הרגשתי הרגשה, קצת טובה וקצת רעה. כי אולי הם יכסו עלי בבית ספר, ולא ירצו להיות חברות שלי. אני קצת מבולבלת.
פרק שישי-הסוף!
למחרת באתי לבית ספר לא ראיתי שום ילדה מהכיתה שלי בחוץ, נכנסתי לכיתה וראיתי את כל הילדות אומרות לי סליחה. נרגשתי מאד אפילו החברות שהיו לי באו להגיד לי סליחה וסלחתי היה מלא בלונים ועוגות, מכל מיני צבעים. ושלט ענק שכתוב עליו סליחה!
המסר
לכולם הסיפור הזה יכול לקראות, שעושים אליהם חרם או משהו בסיגנון. וצירך להימנע מהדברים האלה, ולהגיד סליחה לכולם מקווה שאהבתם את הסיפור אם יש שגיאות כתיב סליחה מראש ויעלה ביוש
|
|
מוקדש
לכולם | |
|
|
