קהילה - היצירות של סטפני2346
|
|
|
|
|
המשך לסיפור נולדה לרקוד!
|
26/09/2020 |
רק מודיעה, לא לכתב אורח הפעם!
פרק ראשון: זוכרים אותי?
היי לכולם! אני בר. זוכרים אותי? אני, שנבחרה להיות הרקדנית של אמה? שיש לי אחות גדולה, אמא ושלוש חברות? אז, זו אני. זוכרים שבסוף הסיפור אמרתי שתמיד היה לי זמן לחברות? ובכן... זה לא היה הכי נכון בעולם. לא תמיד היה לי זמן... והעניינים נהיו עוד יותר מסובכים כש... בקיצור, תקראו על זה למטה.
פרק שני: הזמן מתחיל לפחות
יום אחרי הבחירה שלי לרקדנית של אמה, הלכתי לבית הספר. שיצאתי מהבית, לבושה בטייטס שחורים ובחולצת פסים לבנה אדומה, יצאתי במהרה עם תיק האבטיח שלי תלוי על כתפי. "ביי!" קראתי לעבר אמא. "ביי מתוקה! תהני!" היא ענתה לי. יצאתי מהר מהבית. כשהלכתי למרכז העיר, לפגוש את חברותי וללכת איתן יחד לבית הספר, התגודדו סביבי קהל אנשים שגבר וגבר. אימאל'ה! נבהלתי. מה הם רוצים ממני? להתקשר לאמא? אולי זה פושעים? "היי! זו בר!" "בר אפשר סלפי?" "בר איזו מדהימה את!" אה, בטח מעריצים. רגע מעריצים?! רק נבחרתי וכבר יש לי מעריצים?! כמובן שהצטלמתי אם אנשים. חבורת בנות בגילי השתגעה כשראתה אותי, וקפצה מהתרגשות שעשיתי איתן סלפי. "תודה! ממש תודה! את מדהימה! אומייגאד!" הן צרחו. עד מרכז העיר הספקתי לצלם מלא סלפי. כשהגעתי, החברות שאלו למה איחרתי. "סליחה, אבל עצרו אותי מלא לסלפי!" הן הבינו. "זה בסדר. את כוכבת עכשיו, בכל זאת!" אמרה יסמין. חייכתי. התחלנו לצעוד לעבר בית הספר. כמובן שבדרך עצרו אותי לסלפי. אפילו עשיתי ברכת בת מצווה! בסוף, אחרי הדרך מלאת המכשולים האנושיים, הגענו לבית הספר.
פרק שלישי: חזרה ראשונה
בסוף יום הלימודים, הלכתי הביתה עם יסמין, יהלי ומיה. "אז היום אצלי, ארבע וחצי עד שש?" אמרה יהלי. "סגור." אמרה יסמין. "אני אבוא!" אמרה מיה. עמדתי להגיד שגם אני באה, אבל אז נזכרתי. "אוי!" קראתי. "החזרות שלי עם אמה הן מארבע וחצי עד חמש! אני לא אוכל לבוא!" אמרתי והרגשתי עצובה מאוד. "זה בסדר." נחמה אותי יהלי. "אולי מחר, מחמש עד שש וחצי?" שאלה יהלי. "לי מתאים." אמרה מיה. "גם לי." אמרה יסמין. "הפעם גם לי!" אמרתי בשמחה. הגענו לבתים שלנו והתפצלנו. בבית אמא חיכתה לי. "היי מתוקה!" היא אמרה. "היי!" אמרתי. "איך היה בבית הספר?" שאלה אמא. "בסדר. בדרכים עצרו אותי למלא סלפי חתימות וברכות!" אמרתי. "אני שמחה." אמרה אמא. "מה יש לאכול?" שאלתי. "הכנתי לך פשטידת עוף." אמרה אמא. יש! "תודה!" אמרתי. "הייתי נשארת, אבל אני חייבת לרוץ לעבודה. אני אחזור אחרי שתחזרי מהחזרה." אמרה אמא. "אוקיי! ביי!" אמרתי. "ביי!" אמרה אמא ויצאה. חטפתי ספר מהמדף, לקחתי פרוסת פשטידה והתיישבתי לאכול. אחרי זה נרגעתי לי קצת בחדר. התרגשתי ממש מהחזרות. הבטתי בלבוש שלי. נחמד, אבל לא כזה מתאים לחזרות. בסוף לבשתי את בגד הגוף שלי, כי נזכרתי שאמה בקשה ממני לבוא איתו. ברחוב נסעתי מהר על הרולרבליידס, שלא יזהו אותי. לא היה לי כוח לסלפי. (כמה זיהו אותי כשטסתי כזה מהר, אבל לא הרבה.) בסוף הגעתי. חמש דקות לפני הזמן! הייתי מרוצה מעצמי. אמה כבר היתה שם. "היי בר!" היא אמרה בחיוך. "אני רואה שהגעת! אם את רוצה, נתחיל כבר עכשיו בחזרות." הנהנתי. "אני רק צריכה לשטוף פנים." אמרתי. הזעתי ממש. "אין בעיה." אמרה אמה והראתה לי איפה השירותים. הסטודיו של החזרות היה עצום. בערך החדר שלי כפול עשרים ושלוש. כששטפתי את הפנים, חשבתי מה נעשה היום בחזרה. התשובה הייתה: חזרה לקליפ של שיר חדש. מסתבר שאני עוזרת לה גם לבחור את עיצוב הקליפ! בסוף החלטנו על עיצוב אחד, והתחלנו להתאמן. היא הראתה לי את התנועות, ואיך הן משתלבות עם הקצב של השירה. בסוף חזרתי הביתה, רצוצה אבל מרוצה.
פרק רביעי: מחשבות על קליפים
אחרי החזרה נסעתי ברולרבליידס הביתה. מהר שוב כמובן. כשנכנסתי הביתה, אמא הייתה שם. "נו? אז ספרי! איך היה? מה עשיתן?" הסברתי לה הכל, תוך כדי נשיפות. אחרי שסיימתי להסביר, הלכתי לשטוף פנים ולהתקלח. כשזרם המים החמים שטף את ראשי, חשבתי על כל מה שעשינו אמה ואני בחזרות. בעיקרון, מקום הצילומים שלנו הוא במקום שמחליף סטים. אמה רצתה לעשות לי מחווה מיוחדת, וכתבה שיר על התחלות חדשות (היא כתבה!) והקליפ, הוא דומה לסיפור שלי. בשיר מדמים את ההתחלות החדשות כמו צעדי ריקוד. וגם חשבתי על זה שאני באה מחר ליהלי. בגלל שיהלי אוהבת לערוך, אני אוהבת לרקוד, מיה אוהבת לשיר ויסמין אוהבת לעצב תפאורות, אז החלטנו שנעשה קליפ לשיר של אמה ליוטיוב. מחר נצלם. אני מתרגשת. טוב, היום עם כל המחשבות, לקח לי זמן להתקלח. אני יוצאת מהר, מתנגבת ולובשת פיג'מה. כשאני יורדת, מחכה לי הפתעה. אמא הכינה פאד-תאי! כאילו היום הזה לא מספיק טוב! אנחנו יושבות לאכול. אני לא יכולה לחכות למחר!
פרק חמישי: הצילומים! אבל מה הן עושות?
יום אחרי היו הצילומים. כולנו עצרנו בצהריים במסעדת המבורגר (אמא מבשלת יותר טוב, אבל גם היה טעים.) ומיהרנו משם לבית של יהלי. קרו לנו רק שלוש פשלות:
1. התפאורה נפלה
2. אני נפלתי
3. למיה נשבר הקול
חוץ מזה הכל היה טוב. ואגב, רק חטפתי מכה קטנה. לא משהו רציני. בסוף צילמנו והעלינו ליוטיוב. נתנו אחת לשנייה כיף לפני שהתפצלנו כל אחת לביתה. הימים הבאים עברו כרגיל: בקשות לסלפי, חזרות עם אמה, בית ספר. אבל תמיד הברזתי לחברות שלי. אף פעם לא הרגשתי נעים עם זה, אבל זה היה המצב. בהתחלה הן הבינו, אבל עכשיו הן התחילו להיראות חסרות סבלנות. פעם אחת, כשהלכתי להחזיר ציוד לתא שלי, אז שמעתי את מיה לוחשת לאחרות: "בר כל הזמן מבריזה לנו." ואת יהלי עונה: "נכון. להכל! בילויים בקניון, בבריכה, סתם ביקורים, קולנוע... לשום דבר היא לא באה!" ואת יסמין אומרת: "היא כבר לא יכולה להיות חלק מהחבורה שלנו! אם היא לא באה לפגישות." מיה ויהלי הסכימו איתה. הרגשתי פגועה. טוב, אבל אולי אני אצליח לפייס אותן! תקווה נדלקה בתוכי. החזרתי את הציוד לתא שלי, וניגשתי אליהן כאילו לא שמעתי כלום. דיברתי כרגיל. "אני לא מאמינה שיש לי עוד מלא סלפי וברכות בדרך הביתה!" הן התעלמו. "היי?" ניסיתי. "תגידו, שמעתן איזה מישהו מדבר? או שזו רק הרוח?" אמרה יסמין. "אנחנו בקיץ! אין רוח! כנראה איזה זבוב." אמרה מיה. "כן, או יתוש. רק שלא יעקוץ אותי!" אמרה יהלי. הלכתי משם פגועה לשולחן שלי. הן עושות עלי חרם! אבל אם הן לא רוצות להיות חברות שלי, אז לא צריך ובלי טובות! בשאר היום לא הצלחתי להתרכז. בחזרות עם אמה, היא שמה לב שמשהו לא בסדר איתי ושאלה מה קורה. ככל שהכרתי אותה יותר, ככה הרגשתי יותר נוח איתה. "סתם משהו עם החברות." אמרתי. "בטח יעבור." אמרה אמה. הריקוד הרגיע אותי קצת. אבל כשהגעתי הביתה, כשהבנתי שאני לא יכולה להתקשר לכולן לספר איך היה, נאנחתי. כמה שאני מתגעגעת אליהן... הלכתי לישון עצובה מאוד באותו לילה.
פרק שישי-נהדר, חרם כיתתי
בבוקר קמתי שמחה כרגיל, עד שכל האירוע מאתמול הכה בי. נאנחתי. טוב, אני עדין צריכה ללכת. אמא בימי שלישי יוצאת לעבודה מוקדם, ועמליה כבר הלכה לשעת האפס שלה, אז אני לבד בבית. קמתי והתלבשתי. היום לבשתי חולצה כחולה זוהרת עם קרדיגן צהוב זוהר וג'ינס כחולים. לקחתי את התיק, וירדתי למטה לחטוף קאפקייק שאמא קנתה במאפיה לארוחת בוקר. אכלתי אותו בכמה ביסים, ויצאתי החוצה. קיוויתי שאולי, רק אולי, החברות שלי מחכות לי במקום הקבוע שלנו. טסתי מהר על הגלגיליות, עד למרכז העיר. אין זכר לחברות שלי. ראיתי שהן גם חסמו אותי בוואטסאפ. עצובה הלכתי עד לבית הספר. נו טוב, אולי אני אמצא בכיתה חברות חדשות. כי עם חברים כאלה, מי צריך אויבים? נכנסתי לכיתה, וראיתי את החברות שלי מתלחששות ומסתכלות עלי. התעלמתי וניגשתי לספיר, ילדה נחמדה מהכיתה. היא הייתה עם חברות שלה, שיי ואריאלה. "אממ..." התחלתי. "ספיר, שיי, אריאלה..." לפני שהספקתי לשאול אם הן רוצות לשבת איתי היום, אריאלה אמרה "היי, הנה בר, ברווזונת מכוערת." "לא שמעתי מה היא אמרה. אולי היא רק הזיזה שפתיים." אמרה שיי. "לא, היא רק געגעה שטויות." אמרה ספיר וכולן צחקו. ניסיתי לדבר עם עוד כמה ילדים, אבל כולם התעלמו. התיישבתי בשולחן בודד בחלק האחורי של הכיתה ונאנחתי. כפי שזה נראה, ה"חברות" שלי עשו עלי חרם כיתתי. כל היום לא התרכזתי. בהפסקה הראשונה, אחרי שכולם אכלו, נשארתי בכיתה. לפתע כל הכיתה התחילה להקיף אותי. "היי, הנה הדובה עם הרגליים השמאליות." (bear-דוב באנגלית.) "לא, רגליים שמאליות זה מחמאה בשבילה." "נראה לי בחרו אותה כי ריחמו עליה." מצמצתי פנימה את הדמעות שלי. לפתע שמתי לב שהחברות שלי לא היו שם. ואז שמעתי מישהו צועק "די!" ולהפתעתי, זו לא הייתה אני! זו הייתה יסמין. היא והאחרות באו ועמדו לידי.
פרק שביעי-סוף טוב הכל טוב
כולם השתתקו. "אני יודעת שאנחנו התחלנו את החרם הזה, אבל אני כבר לא יכולה לסבול את זה!" קראה יסמין. "גם אני!" קראו האחרות במקהלה. "מפסיקים את החרם מעכשיו!" יהלי אמרה. "מה זאת אומרת?!" קרא רועי. "נעשה חרם עכשיו גם על בר, גם על יהלי, גם על יסמין, וגם על מיה!" קראה שירן, מלכת הכיתה. "אתם לא עושים עליהן חרם!" צעקתי. לא הבנתי מאיפה בא לי האומץ הזה. "ואם כן, אתם תשמעו מהדובה..." אמרתי. כולם, כולל שירן, הלכו למקומם בראשים מורכנים. החברות שלי חיבקו אותי. "תודה." לחשה מיה. "תודה לכן." לחשתי אני. בצהריים נסענו כולנו ביחד. "רוצות להיפגש?" שאלה מיה. "אני צריכה לעוף. אני אוכלת ארוחת צהריים, ורצה מהר לצלם את הקליפ הראשון שלי!" אמרתי. כולן איחלו לי בהצלחה, עצרו אותי לעוד כמה סלפי, והגעתי הביתה. בלעתי בביס את ארוחת הצהריים ורצתי לקליפ. הוא הלך מעולה. אחרי כמה שבועות, שהעלו את זה ליוטיוב, נהייתי סלב אפילו יותר! אז, סוף טוב הכל טוב! ותזכרו, לעולם אל תוותרו על החלומות שלכם! אם הם גוררים קשיים, אז תחכו וזה ייפתר!
הסוף
סטפני2346
|
|
|
|
|
|
261
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07/12/2020 19:12 |
מוקמיק992 |
20
|
וואוו וואוו וואוו!!
לקרוא ולא להאמין!
רק כיתה ד'?!
זה הגיוני בכלל?!
תמשיכי כך :) :) :) |
|
|
|
|
|
27/10/2020 10:18 |
לתקןעברית |
19 |
זה סיפור אמיתי?
אבל ממש יפה |
|
|
|
|
|
13/10/2020 17:26 |
חברות246 |
18 |
וואו זה מהמם!!!
את פשוט כותבת מושלם!!!
תודה רבה שעשית המשך!! מאוד נהינתי לקרוא אותו!!!
חברות |
|
|
|
|
|
30/09/2020 15:05 |
לולי36960 |
17 |
|
ואואו וואו מהמם מחכה למשך |
|
|
|
|
|
29/09/2020 16:26 |
רוןקהילה |
16 |
סיפור מעולה! (כרגיל)
אני ממש אשמח אם תמשיכי אותו:)
אני התחלתי לכתוב השנה ופירסמתי משהו ראשון למיקמק, אני אשמח אם תבדקי אותו^^ |
|
|
|
|
|
29/09/2020 08:51 |
ניצן5678 |
15
|
זה ממש יפה!
יש לך כישרון כתיבה ענק אני עוקבת אחרייך!
אני מקווה שתוציאי עוד המשך לסיפור של נולדה לרקוד כי זה סיפור ממש ממש ממש טוב! |
|
|
|
|
|
29/09/2020 00:15 |
רנננשוק |
14 |
תשמעי יש לך כישרון כתיבה!
ואת מקבלת תגובה כזאת ממנוסה!!!
ואת עוד לא מדמיינת מי אבל עדיף גם שלא תדעי... |
|
|
|
|
|
27/09/2020 16:50 |
פגישתחברות |
13
|
|
מהמםםם |
|
|
|
|
|
27/09/2020 16:49 |
לוליני10 |
12
|
|
מהמםםםםםםםםםםםם |
|
|
|
|
|
27/09/2020 15:10 |
פגישתחברות |
11
|
|
יאו סטפני! המשך מוש |
|
|
|
|
|
27/09/2020 13:19 |
גיסטיק |
10
|
|
מהמםםםםםםםםם |
|
|
|
|
|
27/09/2020 12:50 |
מיה3362 |
9 |
|
קראתי גם את החלק הראשון וגם את השני ואני לא יודעת איזה יותר טוב! גם בקודם השארתי דגובה טובה ועשיתי לייקהנרשמתי כעוקבת (למרות שממזמן אני עוקבת שלך) כמובן כמו כל פעם הסיפור מרגש מהמם מושלם ומקסים בקיצור הוא ארבעת הממים ואת בעצמך ארבעת הממים! מקווה שאת תמשיכי ליצור לו כאלה יצירות מהממות מתה אלייך |
|
|
|
|
|
27/09/2020 12:37 |
נהור75 |
8 |
|
וואו איזה סיפור! |
|
|
|
|
|
26/09/2020 20:06 |
לילי67867 |
7
|
|
תעשי המשך!! מעולההה מתה על הכתיבה שלךךך |
|
|
|
|
|
26/09/2020 19:38 |
חתלתולה333 |
6 |
|
סיפור מדהים! |
|
|
|
|
|
26/09/2020 19:11 |
נתנאליאג99 |
5
|
|
ואוווווווו מהמהם |
|
|
|
|
|
26/09/2020 18:41 |
קקלויי |
4 |
יפה!
את כותבת יפה מאוד... |
|
|
|
|
|
26/09/2020 17:31 |
עידנציקמלך |
3
|
|
100-מם את אלופה |
|
|
|
|
|
26/09/2020 17:30 |
1שועלערבות |
2
|
|
וואו וואו וואו וואו וואו וואו את מדהימה! עם כישרון כזה את צריכה ללכת לתחרות סופר צעיר! אני ממש לא צוחק את מדהימה |
|
|
|
|
|
26/09/2020 17:11 |
מנהמנה130 |
1 |
|
מקסים! |
|
|
|
|
|
|
|
