|
כתב אורח - הלחיצה בעקבות הקול.
|
12/10/2020 |
____________________________
פרק ראשון: בוקר שיגרתי.
____________________________
"יעל, הזום שלך התחיל לפני שתי דקות! תעלי עליו כבר!" צעקה אימא מהצד השני של הבית, זה היה יום שני, וליעל לא היה כוח אחרי הזומים מאתמול. היא קמה מהמיטה כששערה השחור הפרוע קפץ עם כל צעד. היא צחצחה את שיניה והתלבשה במהירות. פעם שעברה שהיא איחרה זה לא נגמר כזה טוב בשבילה. המורה נזפה בה חמש דקות שלמות מול כל הכיתה, וזה לא שימח אותה במיוחד לאור העובדה שדקה אחרי זה אור נכנסה לכיתה והמורה בירכה אותה לשלום ללא כל כעס. והיא הסתרקה בזמן שהוציאה את הטלפון מהמטען, הדליקה אותו, הכניסה סיסמא ונכנסה לזום.
___________________________
פרק שני: איזה מזל.
___________________________
המורה עצמה איחרה, ולכן יעל ניצלה בנס. כשהיא עברה דרך המסדרון אחיה שם לה רגל והיא נפלה כשידיה פרוסות לרווחה לפניה, הטלפון נפל אוטומטית ולולא הרמפה היא הייתה נופלת גם כן "למה זה היה?!?!" צעקה עליו בזמן שהוא התגלגל מצחוק "זוכרת, כשאתמול ביקשתי ממך מחק, ואמרת לי לא?" אמר "זה למה!" "אוף! איזה מעצבן!" אמרתי לו בחיפזון. רצתי מהר למטה כשידי אוחזת בטלפון בחוזקה. המורה התחילה לקרוא שמות והיא כמעט הגיעה אליי. אמרתי שלום לאמי התיישבתי בכיסא שליד הארון והדלקתי מצלמה. "יעל שלום!" צליל רם בקע מתוך המכשיר. "נוכחת" ענתה יעל במהירות. היא שחכה להביא את הספרים והייתה צריכה לרוץ למעלה, שוב. היא הזיזה את הכיסא ואצה לעבר המדרגות. היא דילגה שתיים, שתיים ונזהרה כשעברה ליד חדרו של אחיה. היא נכנסה לחדר והתחילה לגשש על מיטתה כדי למצוא ספר את עברית, היא הייתה בטוחה ששמה אותו שם. אחרי דקה היא מצאה אותו מתחת לכרית שלה בצורה שבוא הייתה יכולה להישבע, שהספר לועג לה. "יעל! כמה זמן צריך לומר לך לשבת?" צעקה של המורה הדהדה ברחבי הבית, וזה לא הוסיף כשאח שלה התחיל לצחוק כמו מטורף. "סליחה המורה" אמרה יעל בעת שהיא גלגלה עיניים. "יופי" אמרה המורה בשביעות רצון "הבא נתחיל."
___________________________
פרק שלישי: אופס, מיוט.
___________________________
"יופי, עכשיו תעתיקו מהלוח" אמרה המורה את המשפט שהביא עמו קנטורים רבים "אמרתי להעתיק!" יעל התחילה להעתיק ואף סיימה לפני הזמן הנדרש, אך למורה תמיד היו תלונות. "יעל שבי בצניעות!" יעל שינתה את תנוחת ישיבתה, "יעל אמרתי לסמן כותרת!" יעל לקחה לורד וסימנה, "יעל, למה אח שלך עושה פרצופים ברקע?" יעל סגרה מצלמה ורצה כדי ללמד לקח לאחיה הקטן, אך אז בקע עוד תלונה "יעל פתחי מצלמה!!!" "אוף!" אמרה יעל בינה לבן עצמה "נמאס לי מהמורה הזאתי!" היא התיישבה באנחה כבדה, ופתחה מצלמה. לאחר מכן המורה התחילה לומר הרצאה שיעל כבר הכירה, ולכן השתעממה. בתחילה היא קישקשה על החוברת אך במהרה התחילה לזמזם ואז לשיר. מגיל קטן אהבה לשיר, אך אף פעם לא שרה לפני איש. היא התביישה, מה אם אף לא יאהב את הקול שלה? או, הקול שלה בכלל לא יפה? ומה אם הקראש שלה יואב, ישמע אותה, ויחשוב שהיא מוזרה?; רק זה חסר לה, שיוסיפו עוד דבר לרשימת הסיבות להתרחק מאיתה. היא הייתה בטוחה שרות תחשוב שזה ממש מצחיק שלילדה הכי דחויה בשכבה, יש חלום להיות זמרת. השיר האהוב עליה היה השיר, שלה עצמה, הוא סיפר על ילדה דחויה, שמנסה לשנות את אישיותה כדי שיאהבו אותה, ובסוף מגלה שהכי טוב להיות מי שאתה ולא אחר. היא שרה את מילות השיר תמיד כשהרגשה שהיא עמודה להישבר, וזה חיזק אותה. היא שרה את המילים אם כוונה מלאה, מוכנה שאחיה יצא מחדרו ויגיד לה שהוא התחבא ולא באמת יצא לבית ספר ושמע אותה, אך זה לא קרה, והיא הצליחה לסיים את השיר במצב רוח רגוע, עכשיו כבר לא תתעצבן על המורה. היום. היא הייתה שקועה בשיר עד כדי שלא שמעה שלא נשמע שום צליל מהטלפון, ולא ראתה שכולם מביטים במסכים בהלם. כשהביטה במסך ושמה לב למאורות היא הסמיקה, סגרה את הרמקול, ואת אותה המהלך על המצלמה.
_____________________________
ארבע: אוי איזה בושות.
_____________________________
היא לא האמינה שעכשיו לא רק גילו את הסוד שלה, אלה מי שגילה אותה הוא הכיתה שלה והמורה השנואה עליה. אחרי כמה דקות התאוששות המורה אמרה משהו שיעל לא ציפתה בחלומות הכי הזויים שלה, "זה היה מדהים, יעל!" אמרה בכל מפתיע "האם את איי פעם ניסית לעשות משהו אם קול? של מי השיר שהוא זכה בכבוד שקול כזה ישיר אותו?" אם פניה של יעל היו סמוקים, ברגע זה הם בערו באש. "אממ... תודה?" אמרה יעל במבוכה "אה... השיר... שלי... אממ... לא יצא לי...." היא צחקקה בעצבנות מחשש לתגובות הצפויות לבוא, אך הן, לא באו. "זה מדהים.." "איך לא שרת לנו כל הזמן הזה?" מי מתקשרת לעדן שיר? היא חייבת לשמוע את זה.." תגובות אלה חזרו שוב ושוב כמו הדים. עדן שיר הייתה זמרת הפופ הכי מפורסמת בארץ ובאמצע מסע כיבוש ברחביי העולם. אך אז בקע הקול שיעל שנאה מכל, האויבת המושבעת שלה, רות שמואלוף. "אמא שלי על זה, הסוכנת של עדן כרגע על הקו, והיא מתלהבת אש".
_________________________________
פרק חמישי: הנה באה התהילה...!
________________________________
"לזוז בבקשה, הכוכבת הכי זוהרת בעולם עוברת פה כרגע!" צעקה של חברתה הכי טובה גרם לעשרות פנים כעוסות להפנות לכיוונן. "לא צריך להגזים" סיננה אליה יעל בלחישה רמה. "אם הקול שלך? זה לא הגזמה!" החזירה לה בהתרגשות. מסתבר, שיעל מאוד מצאה חן בעיני הסוכנת הצרפתייה של עדן, ורוצה להנפיק שיר. אמה של יעל לא הייתה כל כך שמחה כשצלצולו של הטלפון שלה העיר אותה משנת היופי שלה בחצות. אבל, כששמעה מה הייתה הסיבה לכך, לא הראתה אפילו סימן אחד לעצבנותה. ויעל קיוותה שכך זה יימשך. אבל, היא עצמה לא התלהבה מכך כלל. היא עדיין לא הייתה בטוחה בקול שלה, ולא נראה לה שהלחץ שיגיע אם העומס של השיר יעזור במיוחד. עכשיו הן היו בדרך ל"פגישת עסקים". שני הוריה של יעל היו עובדים חיוניים, ולכן לא יכלו לבוא. אז, נועה, החברה הכי טובה, והיחידה, של יעל, באה אייתה. היה שרב בחוץ, ויעל לא יכלה לחכות עד לרגע שתוכל להוריד את המסכה. הן פנו בכמה מסדרונות הצבועות בוורוד וזהב, ומעליהן תמונות של כל המפורסמים, שקיבלו תואר בעולם הבידור, ועברו דרך חבר הסוכנות הזאת. בסוף המסדרון הופיע דלת. ריקה מקישוטים, חוץ משלט שכתוב עליו "מירול טונטגיבסקה" ובקטן "סוכנת הוצאה לאור ופרסום " היא לקחה נשימה עמוקה והתחילה לדפוק דפיקות קטנות ומהירות. לאחר שניות ספורות, הדלת נפתחה על ידי אישה, שחומת עור, תלתלים קהים, אשר אסופים ל ידי סיכה לאחור, עיניים ירוקות ולשוב משרדי. "אז זאת יעל שלום האגדית?" שאלה מירול "אני בטוחה שאת הולכת להיות פצצה מתקתקת".
_____________________________
פרק שש: היי! אפשר סלפי?
_____________________________
"היי, זאת לא יעל מהשיר ‘דחויה’ ?" קולות אלו ליוו את יעל לכל מקום שהלכה, כל מקום. עברו כבר שלושה שבועות מאז הפגישה ההיסטורית אם הסוכנת הצרפתייה, ושבועיים מהוצאת השיר. השיר יצא תוך שבוע, מהסיבה שלא היה צריך יותר מדי השקעה. צילמו אותה שרה אם רקע ירוק, ואז שמו כל מיני תוספות, וכך הוציאו את השיר ליוטיוב. השיר נהיה הצלחה גדולה, תוך שבוע כבר היה 20 מליון צפיות, ואנשים התחילו לזהות אותי ברחוב. "וואי נכון זה ממש מגניב?" שאלה נועה, כשהיא קופצת מלא ומטה. נועה החליה שאם אני הולכת להיות מפורסמת, אני צריכה להראות טוב. ולכן, היא התחילה ללמוד איפור, לעשות כושר גופני ולהתנהג בכבוד, גם לחברותיה לכיתה. הבעיה היחידה הייתה, שכל הכיתה התחילה להתקרב אלי, לנסות להיות חברות ולהתנהג אליה בנחמדות. אבל, יעל לא רצתה להיות חברה שלהן. עד עכשיו, למשך חמש שנים וקצת, אף אחת לא התנהגה אליה יפה, והיא כבר התרגלה. היא ידעה שהן מתקרבות אליה רק בגלל הפרסום. ולא הייתה מעוניינת בכך. הילדה רצה אל יעל מהצד השני של הפארק בעקבות חברתה, ונופפה ליעל לשלום. "היי, לי קוראים נאוה, ולחברה שלי, תהל." הציגה את עצמה הילדה, היא הייתה בת עשר לכל היותר, רק שנתיים מתחת ליעל עצמה "אה, אפשר סלפי?" שאלה נאוה. ותהל הצטרפה אליה באמצע, הן הגישו לה טלפון, וחייכו במבוכה. "בטח!" אמרה נועה במהירות. נועה אהבה את כל הצומת לב. יעל, פחות. יעל לקחה את הטלפון אמרה "חיוך" וצילמה. " אממ" גמגמה יעל "י יו יום, ט טוב" "שיוו, תודה!" צעקו תהל ונאוה, שניהן יחד. ורצו למקום שממנו באו. "את כל פם מחדש מופתעת" אמרה נועה ליעל "מתי תביני, שאת מפורסמת?!?!?" נועה כבר רצה למיתקן הבא, ולא שמעה את מה שיעל אמרה " אף פעם...". |
|
