|
מקווה ליהיות בכתב אורח
|
22/10/2020 |
שם הסיפור: לתרום = שמחה
אולי אתם חושבים שאני נודניקית ומעצבנת את כולם? אז לא, בואו אני אספר לכם ואז אולי תבינו קצת. שמי פונצ'י, אני רוצה לספר לכם סיפור. יום אחד, ניראה לי שזה היה ביום שני, בנות מהכיתה שלי שאלו אותי האם אני רוצה לשחק איתם מיקשבויים, הסכמתי. התחלנו לשחק, וכעבור חמש דקות, כולן היו פסולות שלי חוץ מבת אחת שקוראים לה מיקשירה. התעצבנתי עליה, עד כדי כך שזרקתי עליה חזק מאוד את הכדור, ואז נפלה והתחיל לרדת לה דם בברך. אז כולם התחילו לצעוק עלי. בסוף היום חזרתי לבד הביתה, וכשנכנסתי הביתה פתחתי את הדלת, זרקתי את התיק. ופתאום! נשמע צלצול בטלפון. עניתי לטלפון, זה היה מיקאבא. מיקאבא סיפר לי בשורה מרה, הוא אמר לי שמיקאמא עברה תאונה, והיא צריכה שיתרמו לה מוח עצם, ואין מי שיתרום לה. שאלתי את מיקאבא, האם אני אולי יכולה לתרום לה? מיקאבא אמר: שהוא מרשה אבל לא ניראה לי שיקבלו אותך. וגם אמר לי: לקחת את זואי מהמעון, ואת מקס מהגן, אמרתי בסדר. וניתקתי את הטלפון. הגיע השעה שלוש וחצי, ולקחתי את מקס וזואי מהגן והמעון. כשחזרנו מיקאבא היה כבר בבית. אמרתי לעצמי אני תורמת! שאלתי את אבא האם אני יכולה לתרום לאמא? אמר לי כן .לקחתי את הרב - קו שלי, ויצאתי. חיכיתי לקו 66 ואחרי 5 דקות האוטובוס בא. הייתה לי נסיעה של 30 דקות ואז נגמרה הנסיעה. לחדר הבדיקות נכנסתי ואז התחילו לשאול אותי 5 שאלות, איך קוראים לך? פונצי עניתי. למי את רוצה לתרום? למיקאמא המסכנה, באיזה בית חולים היא? מיקשניידר. מה קרה לה? מיקאימי עברה תאונה, והיא בסכנת חיים. ולאחר מכן שאלו אותי את השאלה שסיבכה הכל בת כמה את? עניתי13. אמר לי אחרי דקה של שתיקה ,אני מצטער אבל את קטנה מידי. אני אעשה הכל בשביל מיקאימי!!! צעקתי. ואז רצתי החוצה וסגרתי ת'דלת חזרתי הביתה וסיפרתי לאבי את הכל. ואז אמר: אמרתי לך. אמרתי: צדקת. כעבור שלוש וחצי שעות, נישמע צילצול בטלפון, זה היה מי שבדק אותי לגבי המוח עצם. אמרו לי שרק בגלל שזה לאימי, ואני דואגת לה, אז אפשר. אמרתי תודה. אמרו לי לבוא עוד יומים, אמרתי יש!. כעבור יומים, תרמתי. איזה אושר, אמרתי לעצמי, אמא תיהיה בריאה ותחזור לתפקד כמו שצריך. חזרתי הביתה מבית החולים (כי שם תרמתי), ובדרך הביתה עצרתי בחנות מתנות וקניתי למיקאימי שוקולד וזר פרחים גדול וציבעוני, וזה עלה לי בדיוק 70 שקלים. כעבור בין שבועים לשלוש שבועות, אימי חזרה הביתה (כי ניא היתה צריכה לתאושש בבית חולים). כמובן שעשינו לה מסיבה. מסיבה מספר אחד בהיסטוריה כולו. ומובן שהבאתי את הזר המושקע והשוקולד הטעים. זואי הכינה למיקאמא שלט גדול ומיוחד, שהכינה במעון. מקס הכין שרשרת מחרוזים, בגוונים שונים. ואבא שלי הביא טבעת נוצצת!. מיקאמא כל כך התרגשה, שכבר היו לה דמעות, שכמעט יכלנו לשחות בהן. הודנו לה' על הנס הגדול והמופלא. וכמובן מיקאמא הודתה גם לי, על שתרמתי לה. בבוקר קמתי, ושאלתי את אימי איך היא מרגישה? אמרה לי בסדר. למה שאלת? בגלל מה שקרה עניתי. ואז אימי אמרה: שזה היה חלום והכל טוב. אני רציתי לכתוב על זה בגלל שזה מצווה גדולה מאוד!
|
|
מוקדש
לכל_המיקמקים_שאוהבים_את_הסיפור_שלי | |
|
|
