|
סיפור לכתב אורך: ג'סיקה גרייבר - סודות הטבע
|
29/10/2020 |
~ג'סיקה גרייבר - סודות הטבע~
-----------------------------------------------------
פרק 1 - הבור
-----------------------------------------------------
טיול שנתי.
אני שונאת טיולים שנתיים! עלים, אבנים, ואני תמיד מחליקה על בוץ!
כדאי שאכיר את עצמי, אני ג'סיקה גרייבר, בכיתה ו' בבית הספר שומרי הטבע.
אל תזכירו לי, אני יודעת. בית הספר שלנו הוא פצצת טבע מתקתקת. בכל שנה יש ארבעה טיולים שנתיים, ויש גם גינת ירק - אם תרצו לאכול לארוחת צהריים סלט מלא בירקות רקובים, זה המקום שממנו תקחו את הירקות. רצינית.
אני נשמעת כמו ממוצעת שונאת טבע, אבל אני לא (טוב בעיקר החלק של הממוצעת). אני אחת החכמים בכיתה (עדיין לא סגורה אם זה טוב או לא).
נחזור להווה!
טיול שנתי!
המורה גברת פרפנוס לקחה אותנו ליער יתיר (שזה היער הכי גדול בישראל) אחרי שהיא חפרה לנו על מיליארד עובדות עליו.
אני רק מצטטת את דברי המנהל לפני שיצאנו לטיול: "אנו בית ספר גדול ודגול, לכן חשוב לנו שתלמידו יבקרו ביערות הכי יפים וגדולים שיש בישראל".
אוף!
צעדתי עם חברותי, מורן מרגיאן, וליה עוגנסקי בתוך היער הגדול.
"זה הטיול הכי נוראי שיש" הכריזה מורן.
"אני דווקא לא חושבת. תראו את העצים, הציפורים!" אמרה ליה בהתרגשות יתר.
"איך אפשר לראות אם---" התחלתי לומר ואז בדיוק, לא יודעת איך, נפתח מתחתי בור גדול, נפלתי לתוכו בצרחה גדולה שהרעידה את כל היער.
-----------------------------------------------------
פרק 2 - מר טרילוס
-----------------------------------------------------
שמעתי במעומעם את צעקותיהן של ליה ומורן, הקוראות לעזרה בהיסטריה.
הסתכלתי סביבי - היער נראה כמו היער הרגיל, רק שישה מטר מתחת לאדמה.
המון מחשבות צצו בראשי, הייתי חייבת להיות בתנועה.
קמתי, התיישרתי, וניקיתי את האבק מגופי.
"ששש... את תעירי את האנטיקלופסות!"
הסתובבתי לאחור במהירות וראיתי את הדבר הכי מוזר שראו עיני זה שתים עשרה שנה - יצור, כך נקרא לו, מהמותניים ומעלה היה לו גוף של נער רגיל, בערך בן 18, עם שיער בלונדיני חלק וחיוך עקום. בחלק התחתון של הגוף - היה פשוט חצי עלה. הוא הלך כמו נחש זקוף כלפי מעלה.
רציתי לצרוח, לברוח, לקרוא לעזרה, אבל החנקתי את צעקתי שהיצור התקרב אלי: "אני קריסטום טרילוס, מר טרילוס. את נמצאת במפעל שלי".
-----------------------------------------------------
פרק 3 - הנהר הסודי
-----------------------------------------------------
בתור ילדה סקרנית, לא הופתעתי שמתוך כל הדברים שהייתי יכולה לשאול או להגיד, זה מה שאמרתי: "מה זה אנטיקלופסות?"
"אלה חיות המחמד שלי כמובן. בואי איתי, אכין לך תה חם".
ממש לא התחשק לי תה חם, היו שלושים ושמונה מעלות בחוץ, אבל בתור ילדה מנומסת הסכמתי בחיוך מאולץ.
מר טרילוס אפילו לא חיכה שאשאל שאלות, וישר התחיל לספר את הסיפור:"יער יתיר, היער הגדול בארץ, הוא בעצם מפעל סודי. אני עדיין מופתע שהצלחת להכנס לפה.
את מכירה את נהר הסיסטורן?" הוא שאל בתקווה. "לא, אני לא מכירה" אמרתי בסוג של זלזול. אני טובה בגיאוגרפיה, אבל על נהר כזה אף פעם לא שמעתי.
"כך חששתי", אמר מר טרילוס באכזבה מסויימת, ומיד שב לספר את סיפורו: "נהר הסיסטורן הוא נהר מסתורי, שקיים עמוק בתוך יער יתיר. זהו לא סתם נהר, זה נהר קסום. הוא יכול להשיב את כל העולם, למקום נקי וצח בלי כל זיהום אוויר ונזקים למניהם!" אמר בהתרגשות."קסם? להציל? ואיך בדיוק שמעת אותי כשנכנסתי?" אמרתי בסוג של חשש.
הייתה לי הרגשה שהיצור הזה מטורף לגמרי, אבל לא בכל יום פוגשים יצור כזה. הייתי מבולבלת מאוד.
-----------------------------------------------------
פרק 4 - הסודות של טרילוס
-----------------------------------------------------
"ג'סיקה, ילדתי, אספר לך הכל. אל דאגה".
"איך אתה יודע את השם שלי?" פלטתי.
"הו, מצטער, שכחתי לספר על עצמי. אני הוא יצור שנקרא עלאדם. אני מניח שאת מבינה את פירוש השם. אנו יצאנו מתוך העצים הגבוהים של יער זה, וברצוננו לעזור לעולם."
"אתה מנסה להגיד שיש עוד ממך?" אמרתי בסקרנות שרק גברה וגברה.
"בטח, אחיי היקרים. אנו יצורים חכמים, בעיקר בטבע, ויש לנו חוש שמיעה מפותח במיוחד. שמעתי אותך שניקית את האבק מגופך, זה היה רעש צורם במיוחד. וגם את חברותייך. כך ידעתי את שמך."
"אני מצטערת?" לא ידעתי מה להגיד.
"את חייבת לעזור לנו." אמר ביאוש, מתעלם ממה שאמרתי."
אני מצטערת. יש לי בית, חברים, משפחה, אני לא יכולה לעזוב הכל!" אמרתי בחרדה. אולי הוא יחטוף אותי? יכריח אותי? אבל הוא נראה נחמד!
"זה רק לשעה, את תצילי את כל העולם! בכל מקרה, אני יכולה לסדר את זה שחבריך ומורתך לא ישימו לב שנעלמת." אמר מר טרילוס, גאה ביכולותיו.
"איך בדיוק? אני... אה... מצטערת. אני לא יכולה לעזור לך."
"אם כך עלמתי," אמר, עצר לרגע והסתכל אלי בעניו הירוקות והחמימות "נשתמש בדרך הקשה".
-----------------------------------------------------
פרק 5 - "הדרך הקשה"
-----------------------------------------------------
נבהלתי, אני לא יודעת קפוארה, אבל אחי הקטן יודע. לפי כל האימונים שעשה ואני ראיתי - אני מוכנה.
פתחתי בתנוחת פתיחה. מר טרילוס רק נאנח: "לא בקטע הזה, עלמתי, ברצוני להראות לך מצגת קצרה.
"הסמקתי. ידעתי שהוא צודק - לא כל הילדים אוהבים לראות מצגות משעממות על העולם, אבל אני כן.
אני לא אפרט על המצגת (בעיקר כדי לא לשעמם אתכם) אבל היה מאוד מעניין.
מליוני טונות של קרח נמסים בכל שנה, המספר רק גובר וגובר.
הים מזוהם, האוויר שלנו, הטבע לא יכול להתקיים ככה.
אף פעם לא עניין אותי באמת טבע, אבל הייתי חייבת לעשות משהו.
אם יש לי דרך להציל את העולם - מי אני שאוותר?
-----------------------------------------------------
פרק 6 - המסע
-----------------------------------------------------
ארזנו אוכל (חסה וכמה עלי אקליפטוס בשביל מר טרילוס) ומים, ויצאנו לדרך מתוך פתח סודי של ה"מפעל".
הלכנו בערך עשרה מטרים עד שהגענו ללא יאומן - נהר, עם מים צוללים כחולים כמו השמים ומסביבו עשרות סוגים של פרחים וצמחים, צמחי מים, אצות ועוד.
גם בעלי חיים הי בשפע - עשרות פרפרים שריחפו בנינו, כל אחד יפה יותר מחברו, איילים, צבים, ארנבוני שדה, כולם היו כאן.
נזכרתי בטיול שעשיתי עם משפחתי בחו"ל, המראה היה פי מליון יותר יפה משם (ואני לא מגזימה).
"מה עלינו לעשות?" שאלתי ועצרתי לרגע מלהסתכל על כל היופי הזה והבטתי למר טרילוס בעיניים.
"אנה ממך יקירתי", אמר מר טרילוס וכמעט בכה מאושר "געי במים והגידי לי מה את מרגישה".
רציתי לשאול אותו אם זהו, אבל ידעתי שאם זה מה שהוא אומר, זה מה שעלי לעשות.
נגעתי במים ובין רגע הרגשתי חמימות אדירה. כולי הוצפתי בהרגשה - חשבתי שעוד שניה אני עומדת לעוף. טוב, זה היה נכון.
בבת אחת התרוממתי למרום. הבטתי במר טרילוס בלי כל חשש. אמנם לא היה לי פחד גבהים, אבל גם מי שכן היה לו, מרוב כל הקסם לא היה מפחד כלל.
ברגע אחד, הרגשתי תנופה אדירה. לא ראיתי כלום מסביבי, הכל היה מטושטש.
עצמתי עניים, וכשעצרה הרוח השורקת באוזני, פתחתי אותן וגיליתי - אני בביתי, שוכבת על מיטתי,עכשיו כבר לילה.
הסתכלתי בתאריך בטלפון שלי - ה-2 בנובמבר - יום אחרי הטיול.
-----------------------------------------------------
פרק 7 - סוף דבר
-----------------------------------------------------
"זה לא היה חלום! לא הגיוני שזה היה חלום!" חשבתי לעצמי מחשבות עידוד.
עדיין הרגשתי את הקסם בגופי, אבל, אולי באמת זהו היה רק חלום.
"אני עדיין שומע יקירתי, זהו אינו חלום. נשאר רק עוד דבר אחד כדי להציל את העולם".
זה היה מר טרילוס. זה היה מר טרילוס!
לא יכולתי שלא להסתיר את השמחה שלי. זה לא היה סתם חלום. מר טרילוס דיבר אלי מתוך המחשבות - בזה הייתי בטוחה.
"מה עוד נותר?" שאלתי. בלי יותר מידי שאלות. כבר למדתי שזה מיותר.
"בשביל להציל את העולם, צריך את כולם. אנחנו צריכים עתיד טוב ונקי יותר. אם כל אחד ישמור על הסביבה, נוכל להציל אותו.
אני יודע שאמרתי שאת זאת שהצלת, לא אמרתי שזה לא נכון. הנהר הזה הוא הסוד. אבל הוא לא יכול לפעול לבדו. צריך את כולם. הנהר היה צריך בת אנוש כדי להפעיל את קסמו, הוא ידאג לשאר, אבל כולנו צריכים לדאוג ולשמור."
ונעלם. לתמיד. ידעתי את זה.
שכבתי מהורהרת. בשבילי, זאת לא הייתה סתם עוד הרפתקאה של הספרים. למדתי מזה דבר חשוב.
|
|
