|
סיפור לכתב אורח-החלום פרקים 3-4
|
08/11/2020 |
פרק 3-הבית החדש והאמת הקשה
קמתי בבוקר והמנהלת של בית היתומים התקדמה לעברי ולידה אמא ואבא של מייה, ובניהם מייה.
"את עוברת בינתיים אל מייה" אמרה המנהלת.
אני כל כך אוהבת את המנהלת, היא מדהימה, היא בעצמה רצתה להקים את בית היתומים בגלל שכשהיא הייתה קטנה לא היו לה הורים, הם נפטרו...
ולא היה שום בית יתומים שהיה מוכן לקבל אותה בלי כסף.
אז היא התחילה לעבוד ותוך כמה שנים היה לה משפחה וילדים, והיום גם בית יתומים.
"אני יודעת" אמרתי לה והסתכלתי על מייה "היא אמרה לי אתמול"
"הכנו לה כבר את המיטה בחדר של מייה" אמרה אמא של מייה (גברת רונדל ("יש לך שידה, שולחן עבודה, ומייה תעזור לך בשיעורים, נכון מיוש?"
"כן" אמרה מייה "אני המצטיינת בכיתה"
מייה אמרה זאת בגאווה, אבל ידעתי שהיא משקרת, וידעתי גם למה.
אמא של מייה היא שופטת בבית המשפט העליון, ואבא שלה הוא פרופסור חשוב, מייה רוצה להרשים אותם כדי שיתגאו בה, ותכלס היא לא המצטיינת של הכיתה, אני המצטיינת, אני עוזרת לה בכל שיעורי הבית שהיא לא עושה, כי אני מבינה למה היא צריכה שההורים שלה יתגאו בה.
"אז אם הכל כבר מוכן נראה לי שהגיע הזמן שתלכי לבית שלהם, אני חושבת שאתם מאחרים לעבודה" אמרה המנהלת וליוותה את ההורים של מייה אותי ואת מייה לדלתות היציאה מבית היתומים.
"תודה" אמרתי למנהלת והמשכתי ללכת.
נסענו באותו כמה זמן ובינתיים דיברנו.
"תגידי לילה" אמר לי אבא של מייה "איך מייה שלנו, בכיתה?"
"יש לה הרבה מאד חברות ואפשר לומ..." לא הספקתי לסיים כי אבא שלה ישר קטע אותי.
"מבחינה לימודית" הוא אמר והיה אפשר לשמוע את הכעס שבקולו.
"היא ממש טובה בספורט" אמרתי.
"ספורט לא נחשב, מה אם מתמטיקה? שפה? היסטוריה? מדעים? פילוסופיה?" הוא התקיף אותי עם שאלות.
"אל תשקרי בשבילי" אמרה מייה וחסמה אותי עם ידה "אני לא מצטיינת כמו שאמרתי..." היא אמרה ויכולתי לשמוע את העצב בקולה.
"אז שיקרת לנו?" שאלה אימה ולא ניסתה להסתיר את האכזבה שבקולה.
"את מרותקת" אמר אבא שלה בטון כועס "את הולכת רק לבית הספר, לא לחברות ולא לחוגים"
"אבל מה עם החוג ריקוד שלי?" שאלה מייה ללא תקווה.
"את מרותקת לשבועיים" אמרה אימה שחשבתי שדווקא היא זאת שרוצה לטובתה של מייה.
מייה שילבה את ידיה והשפילה את מבטה ככה היה עד שהגענו.
"זה המיטה שלך" אמרה מייה בשקט לאחר שהגענו, והצביעה על מיטה בצורת מכונית שעמדה בפינת החדר השקטה.
"תהני" אמרה מייה והתיישבה ליד שולחן הכתיבה שלה.
"הרבה השתנה פה" אמרתי כדי לשנות את האווירה "שולחן חדש, חדר חדש, שטיח חדש..."
"כן נכון" אמרה מייה וחייכה בפעם הראשונה מאז הנסיעה "את צודקת, לא היית פה מזמן"
ישבנו שתינו בשקט, אני על המיטת מכונית החדשה שלי ומייה על הכיסא ליד השולחן הלבן.
פרק 4-התעלומה
"אנחנו צריכות מקום שבו נחקור את התעלומה של הפציעה שלך" אמרה מייה "יש חדר שההורים שלי הסכימו לי לעשות בו מה שאני ירצה, נראה לי שההוא זקוק למהפך קטן"
אני ומייה הלכנו לחנות הפריטים מיקאה.
ראינו שם מלא פריטים יפים שאהבנו ובסופו של דבר חזרנו לבית שלה והלכנו לחדר.
החדר היה בית עץ יחסית גדול, מי שבנה אותו לא היה נגר נהדר.
"אבא שלי בנה אותו, לא נגר" מייה אמרה כאילו קראה את מחשבותיי בפעם השנייה "צריך לעצב אותו והוא יראה מעולה"
"מוכנה?" שאלתי.
"תמיד" מייה אמרה.
לקח לנו יותר מ3 שעות לסדר את בית העץ, וזה עוד עם עזרה מזואי שהגיעה להביא לי את השיעורים אחר הצהריים.
בסופו של דבר בית העץ נראה כמו בית חקירות אמיתי.
ספות למנוחה, מזרקת שוקולד, מכונות שתייה, שולחנות וכיסאות, שטיחים, מנורות, טלווזיה, מחשב, ומכונת מים.
"נראה לי שאנחנו יכולות להתחיל בחקירה" אמרה זואי.
"לגמרי" אמרה מייה.
אני רק חייכתי אליהן.
התיישבנו סביב השולחן וחשבנו לעצמנו, מי יכול לעשות לי דבר כזה, אני לא ממש הצלחתי לחשוב על משהו אחר חוץ מהתחרות העולמית שהייתה אמורה להיות היום ואיך אני כבר לא אנצח.
אלא ליהי תנצח.
"רגע אחד" אמרתי ושכחתי שאני לא היחידה בחדר "ליהי, רות ואמה היו רוצות שאני ישבור את הרגל"
"כמובן" זואי אמרה "אם את לא תתחרי אז ליהי בטוח תנצח, ואמה ורות תמיד עושות מה שליהי רוצה"
"אז כשלא הסתכלנו לפני כמה ימים במתיחות, הן שמו משהו על הבמה" מייה אמרה "משהו שגרם לך ליפול"
"אבל זה יכול להיות כל דבר" אמרתי "שמן, מים, סבון ועוד מלא דברים"
"אבל" אמרה מייה "זה חייב להיות משהו שיש בסטודיו, ובטח רות אמה וליהי שמו אותו ואז הן הלכו לשירותים להחזיר אותו, ובגלל זה הן לא היו כשהמאמנת חזרה"
חייכנו אחת אל השנייה, הכל היה מובן עכשיו.
"אני ירשום את זה על דף" אמרה זואי "שלא נשכח את זה"
זואי רשמה על דף את כל הדברים ושמה את הדף באחת מהמגירות של השידה שהייתה מאחורינו.
"היי בנות" אמא של מייה נכנסה "ארוחת הערב מוכנה"
"אנחנו באות אמא" אמרה מייה ואפילו לא הסתכלה לאימה בעיניים, היא פשוט יצאה ואני וזואי אחריה.
אמא שלה נשארה מאחורינו.
"מה קורה למייה?" שאלה אותי זואי "היא אף פעם לא מתנהגת ככה להורים שלה, עזבי הורים, היא אף פעם לא מתנהגת ככה לאמא שלה"
"היא גילתה להם שהיא לא המצטיינת של הכיתה" אמרתי והמשכתי ללכת "הם ריתקו אותה, ואמא שלה החליטה לשבועיים, היא עכשיו כועסת על שניהם"
"הבנתי" אמרה זואי והמשיכה ללכת.
נכנסנו אל חדר האוכל.
באמצע החדר עמדו שני שולחנות באחד היו שני כיסאות ובשני שלושה.
על השולחן השני היו שלושה צלחות עם ירקות, טוסטים וחביתות.
בשולחן הראשון ישב אבא של מייה ואכל.
"בתיאבון בנות" הוא אמר.
"בתיאבון גם לך" אני וזואי אמרנו ביחד אבל מייה פשוט התיישבה ואכלה וכל הארוחה היא לא הפסיקה לנעוץ בהורים שלה מבטים כועסים.
אחרי האוכל זואי חזרה לבית היתומים ואני ומייה הלכנו להחליף לוואנזי.
"לילה טוב" אמרה מייה ונכנסה למיטתה.
"לילה טוב גם לך" אמרתי ונכנסתי למיטתי, הייתה לי בעיה קטנה עם השמיכה, לא הצלחתי להגיע אליה בגלל הרגל.
"אני יעזור לך" יצאה מייה ממיטתה, לקחה את השמיכה שלי ונתנה לי אותה.
למייה הייתה מיטה גדולה ויפה, כרכרה ורודה ענקית.
"כואב לך ברגל?" מייה שאלה אותי והתיישבה במיטתה.
"אני לא מרגישה את הרגל" אמרתי וצחקתי "מצד אחד זה טוב ומצד שני פחות"
מייה צחקה ונשכבה במיטה.
היא נרדמה תוך דקות ספורות, ואני אחריה. |
|
