|
סיפור לכתב אורח-החלום פרקים 5-6
|
08/11/2020 |
פרק 5-החלום שנהרס והבגידה
"לילה" מייה אמרה "יש כאן מישהי שרוצה לראות אותך"
הלכתי אחריה, יצאנו מהחדר שלה והתקדמנו לעבר הסלון, שם חיכתה אישה עם שיער בלונדיני ובגדים לבנים, היא החזיקה תיק קטן לבן.
"את בטח לילה" היא אמרה "בואי שבי כאן על הכיסא, ותרימי את הרגל שלך לכרית.
הסתכלתי על מייה, היא סימנה לי להתיישב.
לאחר שהתיישבתי המאמנת נכנסה לחדר והתיישבה על אחת הספות ליד מייה.
"את בטח שואלת מי אני" אמרה האישה "אני ד"ר ברנדז, אני באתי לבדוק את הרגל שלך כדי שנדע מה המצב שלה"
הרמתי את הרגל שלי ושמתי אותה על הכרית שהייתה ליד הכיסא שישבתי עליו.
ד"ר ברנדז חייכה אליי ושלפה מכשיר קטן מתיקה.
היא שמה את המכשיר על הגבס שלי והמכשיר פשוט התחיל ללכת לי על הגבס.
המכשיר התחיל לצפצף והבהב באדום.
"זה שזה מצפצף ועושה אור אדום אומר משהו רע?" שאלתי בדאגה.
"זה לא אומר כלום" היא אמרה "זה מצפצף ומהבהב כשזה מסיים"
היא הורידה את המכשיר מהגבס שלי.
היא לחצה על כמה כפתורים וחייכה.
"הכל בסדר?" שאלתי בתקווה.
"אני מאד מקווה שכן" היא אמרה לי והמשיכה לחייך "שלחתי את זה למעבדה שלנו, התשובות יגיעו עד השעה 17:00"
"תודה לך" אמרה המאמנת וקמה ללוות את ד"ר ברנדז לדלת, ושתיהן הלכו לדרכן.
"את לא מתרגשת?" שאלה אותי מייה והתיישבה בכיסא שישבה בו לפני רגע ד"ר ברנדז "עוד היום נדע מה יקרה עם הרגל שלך"
"כן, נכון" אמרתי אבל לא עם הרבה התלהבות, קיוויתי שמייה לא תשים לב אבל כנראה שהיא פשוט לא יכלה להתעלם מזה.
"את עצובה?" שאלה מייה והניחה את ידה על כתפי.
"מה אם" אמרתי והשפלתי את מבטי "מה אם התשובות יהיו לא טובות?"
מייה צחקה.
"אם נאמין שהן יהיו טובות" היא אמרה "אז הן יהיו טובות"
"בסדר" אמרתי וחייכתי.
"בינתיים קיבלנו יום חופש, בואי ננסה למצוא עוד רמזים למה שקרה לך" מייה אמרה והלכה לעבר בית העץ.
הגענו לבית העץ ולא האמנו למה שראינו.
"אבא" אמרה מייה "מה קורה פה?"
מצאנו את אבא של מייה בבית העץ יחד עם אמא של ליהי כשהם מתנשקים.
"מייה" אמר אבא שלה "את לא אמורה להיות בבית הספר?"
"אמא הסכימה לי להיות בבית היום כי הרופאה הגיעה לבדוק את לילה" אמרה מייה "מה היא עושה כאן?"
"רציתי לספר לך חמודה" אמר אבא שלה והתרחק מאמא של ליהי "אני ואמא נפרדנו, ולכל סוף יש התחלה חדשה, ואנסטסיה היא ההתחלה החדשה שלי, תכירי את האמא החדשה שלך"
"היי חמודונת" אמרה אנסטסיה "ליהי עוד מעט תגיע, היא צריכה לארוז את הדברים שלה, אנחנו עוברות לכאן"
מייה לא זזה, היא נראתה כמו פסל.
"מייה" אמר אבא שלה והניח את ידיו על כתפיה "הכל בסדר?"
מייה התחילה לבכות, פתאום היא ברחה, אני לא יודעת לאן אבל היא פשוט ברחה.
הלכתי אחריה כי לא רציתי להישאר עם אבא שלה ואנסטסיה, ואז נתקלתי בילדה האחרונה שרציתי לראות, ליהי.
ליהי נפלה אבל לא היה לי אכפת המשכתי ללכת הכי מהר שהקביים נתנו לי.
ראיתי את מייה נכנסת לחדר, הלכתי לחדר ונכנסתי.
בתוך החדר היה תמונה ענקית, של אישה יפה מאד.
בחדר היה בריכה קטנה, מפל שוקולד, ספות, שטיחים ועוד כל מיני קישוטים.
"מה זה החדר הזה?" שאלתי והמשכתי לבהות בו.
"זה חדר הכייף שלי" אמרה מייה ונראה היה שהיא שוקעת בזיכרונות.
"עכשיו הוא יהפוך להיות החדר של ליהי?" שאלתי אותה והסתכלתי עליה.
"כנראה" אמרה מייה "עזבי את זה עכשיו, מה השעה?"
"17:00" אמרתי "והתוצאות הגיעו"
"יואו" אמרה מייה בהתרגשות "נו מה רשום?"
"אני לא יכולה להקריא" אמרתי "זה מפחיד אותי"
"טוב תביאי לי" היא אמרה ולקחה את הטלפון מידי, בתוך שנייה הפנים שלה הפכו להיות עצובים.
"מה קרה?" שאלתי אותה ולקחתי את הטלפון שלי.
"את לא תוכלי לרקוד יותר" אמרה מייה "לעולם"
פרק 6-הנקמה
בימים האחרים עזרתי למייה לפנות את חדר הכייף שלה.
ליהי המשיכה לארוז מהבית הקודם שלה, ובינתיים היא ישנה איתי ועם מייה בחדר.
היא הייתה גם מגיעה לבית העץ ובגלל זה לא יכולנו לעשות שום דבר או לדבר על הדברים האלה, כי אנחנו חושבות שזה קשור אליה.
אבל היתרונות בזה זה שהיינו יכולות לחטט בדברים של ליהי ובטלפון שלה וככה המשכנו לחקור.
היינו עושות את השיחות בטלפון כי מייה עדיין הייתה מרותקת.
לדעתי זואי ומייה עשו את כל זה רק כדי שאני אתעלם מהמחשבה שאני לא יוכל לרקוד יותר, וזה ממש נחמד מצידן, ובנוסף אני ניסיתי לגרום למייה לחשוב רק על הריתוק והחקירות, כי אם לא על זה אז היא תחשוב על אבא שלה ואמא של ליהי ומה יקרה לאמא שלה.
והמחשבות האלה רק מבאסות אותה יותר מהריתוק.
"לא תאמיני מה קורה מחר" אמרה לי מייה ובפעם הראשונה בשבוע האחרון ראיתי אותה מחייכת.
"מה קורה מחר?" שאלתי וניסיתי להבין למה היא כל כך מתרגשת ושמחה.
"מחר אני מבקרת את אמא שלי" אמרה מייה "היא גרה בבניין, בבית קטן, כי היא לבד, היא לא צריכה הרבה מקום"
"כייף לך שאת יכולה לראות את ההורים שלך" אמרתי וכבר לא חשבתי על הרגל, חשבתי רק על ההורים שלי.
"סליחה" אמרה מייה "לא התכוונתי ל..."
"אני יודעת שלא התכוונת" אמרתי "זה בסדר"
מייה חייכה אליי חיוך רחב.
"בואי נלך לישון" אמרתי ונכנסתי למיטתי "מחר יש לשתינו בית ספר, ואחרי זה את מבקרת את אמא שלך, אנחנו צריכות לנוח"
"צודקת" היא אמרה ונכנסה למיטתה.
עבר כמה זמן, אני לא יודעת כמה בדיוק, אני חושבת חצי שעה עד ששאלתי את מייה.
"את ישנה?"
"לא" היא אמרה "את?"
"אני די בטוחה שאם אני מדברת איתך אז לא" אמרתי וצחקתי.
"משעמם לי" היא אמרה "ליהי הזאת כל כך מעצבנת, אבא שלי ביקש ממני לתת לה מתנה על שעברה לכאן, מה אני כבר יכולה לתת?"
"אני אומרת, שניתן לה מתנה משותפת" אמרתי וקמתי ממיטתי "מתנה שהיא לא תשכח"
"את חושבת על מה שאני חושבת?" מייה שאלה.
"תביאי את המשחת שיניים" אמרתי והתחלתי לקחת את שאר הדברים.
הלכנו בשקט לחדר של ליהי.
לא היה הרבה דברים, רק מיטת כרכרה ורודה כמו של מייה, שידת איפור וארון בגדים.
"אני עם המשחה את תדביקי את הנעליים" אמרתי.
מייה זרקה לעברי את המשחות שיניים ואני התחלתי בעבודה.
הורדתי מהפנים של ליהי את הקרם הלבן שהיא שמה לפני השינה ובמקום זה מרחתי לה משחת שיניים על הפרצוץ, אבל השקעתי בה, זה היה משחת מנטה.
בינתיים מייה מרחה סופר גלו על הסוליות של נעלי הבית של ליהי ואז הצמידה אותן לשטיחון הקטן שהיה ליד המיטה.
"כשהיא תתעורר" מייה אמרה "היא לא תדע מה פגע בה"
צחקנו שתינו
"אנחנו צריכות להיות בשקט" אמרתי "המשחת שיניים בפנים שלה הדבק על נעלי הבית?"
מייה הנהנה
"את עומדת להיות מתנה נהדרת" אמרה מייה "זה המתנה שאני בעצמי הייתי מבקשת"
"אוקי" אמרתי "תזכירי לי את זה ביום ההולדת שלך"
מייה הפכה לפסל
"צחקתי" אמרתי והתחלתי לצחוק.
מייה התחילה לצחוק איתי
"בואי נלך כבר" מייה אמרה
"לא לפני שנשים את המצלמה" אמרתי לה והנחתי את המצלמה על השידה מול המיטה של ליהי "אחרת מה יצלם את זה"
"צודקת" היא אמרה "בואי נלך לישון"
יצאנו מהחדר של ליהי והיינו מוכנות שבבוקר נשמע צרחה.
הלכנו לישון בשקט, בנוח, בכיף.
נרדמנו כמו תינוקות קטנות.
"אההההההההה!!!!!!!!" שמענו צרחה שהאירה אותי, אבל מסתבר שמייה כבר התעוררה.
קמתי מהמיטה התלבשתי ולקחתי את הטלפון שלי.
הסתכלתי ביוטיוב ונחשו מה היה הסרטון הכי חם?
הסרטון של ליהי.
או יותר נכון סרטון הפדיחה של ליהי.
הלכתי למטבח ושם מצאתי את אבא של מייה, את אמא של ליהי את מייה ואיך לא את ליהי.
"שבי" אמרה אמא של ליהי "על מה שאת ומייה עשיתן לברבור שלי אין סליחה"
ליהי נראתה כמו מפלצת ים עם חצ'קונים.
"אתן מרותקות" אמר אבא של מייה.
התיישבתי בכיסא ולא הוצאתי מילה מהפה.
לדעתי אמא של ליהי משפיעה לא טוב על אבא של מייה, ואת הקטע הזה אני צריכה לחקור. |
|
