קהילה - היצירות של תiכית
|
|
|
|
|
"להביט אל האופק"|| סיפור לכתב אורח!
|
12/11/2020 |
פרק 1- שמדבר על השם שלי:
----------------
לי קוראים גילה,
מאז שאני זוכרת את עצמי קטנה השם הזה לא התאים לי כלל.
כי גילה זה שם של ילדה שמחה, עליזה, ואני ההפך הגמור מזה!
פרק 2- חיים חדשים:
----------------
עד שהייתי בת 11 הענינים היו אחרת לגמרי,
בכיתה הייתי ילדה מקובלת, כל המורות והתלמידות אהבו אותי, הייתי חרוצה מאוד.
עד שביום קיץ שרבי בחופש הגדול אמא אמרה שעוברים דירה...
הדירה שלנו הייתה קטנה וצפופה, אבל כל רעש הילדים בבית הציף את הלב.
לא שמנו לב בכלל לכלום מסבבינו, היה לנו כיף להיות ביחד, לשון כמה ילדים בחדר אחד, לשחק ביחד, ולעשות עוד המון דברים ביחד.
חשבתי כמה זה כבר יכול להיות כל כך גרוע לעבור דירה?
לא ידעתי מה מצפה לי...
אבל אם הזמן התחלתי להבין שאנחנו נעבור לעיר אחרת, לבית גדול יותר, רחוק מבית ספר ומהחברות.
כל כך לא רציתי!
עד שיום אחד זה באמת קרה,
עברנו לדירה החדשה שלנו.
היא הייתה גדולה ומרווחת,
"גילוש קראה אמא, זה היה החדר שלך."
החדר היה גדול ויפה, אם יציאה למרפסת שאפשר להביט לעבר הים.
אבל הפנים שלי התעצבו ובניהם התערבלו דמעות קטנות,
"אני לא רוצה לישון לבד, בלי לישון אם אלה, נועם, אם כל מי שהייה איתי בחדר הקודם",
בכיתי.
אמא ליטפה את שערות ראשי וחיבקה אותי דקות ארוכות.
"גילוש אני יודעת שזה שנוי מאוד גדול אבל את צריכה להתרגל לחיים החדשים".
פרק 3- היום הראשון בבית ספר החדש:
----------------
בשעות הערב כל ילדי הבית התארגנו לבית ספר,
ריח עז של נילונים מילאה את הבית,
רק אני ישבתי במרפסת שלי והבטתי על השקיעה היפיפייה.
אמא קראה לארוחת הערב,
לפני שנכנסתי לבית עצמתי את עניי דקה ארוכה ואמרתי: "אלווי שמחר היה יום טוב".
רוח קרה עטפה אותי ולאחר דקה נכנסתי למטבח.
למחרת בבוקר:
השעון המעורר צלצל והצביע על השעה 6,
קמתי והתלבשתי בזריזות,
אמא קלעה לי שתי צמות וקשרה אותם בקוקו אם פרח סגול.
בשבע כולם התיישבו סביב השולחן ואכלו ארוחת בוקר.
שיצאנו מהבית אמא נשקה לכולם ואחלה בהצלחה,
המעלית נפתחה,
נכנסנו כולנו ולפני שהדלת נסגרה אמא הספיקה לצעוק: "בהצלחה".
אחי דניאל לחץ על כפתור קומת הקרקע והתחלנו לרדת אט אט.
בדרכי לבית ספר הרגשתי שכל צעד שלי הופך להיות אבן,
סוף סוף הגעתי,
בכניסה היה קשת בלונים בצבעי: כחול, ורוד, ולבן,
ומעליהם היה כתוב בכתב בולט: "ברוכה הבאה"
התחלתי לצעוד לכיתה שלי,
הרגשתי הפעם שכל צעד הופך להיות כמו הר כבד.
פתחתי את הדלת בידיים רועדות,
ליבי פעם בחוזקה.
שנשמעה פתיחת הדלת כל התלמידות הסתכלו לעברי,
סקרתי מבט של כל אחת ואחת,
חלקם הטו לי פרצוף מוזר וחלקם חייכו.
ילדה אחת זהובת שיער אם נמשים התקדמה לכיווני וקראה בקול רך ועדין: "ברוכה הבאה גילה, אני עדן זוכרת שנפגשנו בגינה?"
הנהנתי בראשי בסימן שלא,
ואז עדן צחקה בקול עדין ואמרה: "לא ממש נפגשתי רק ראיתי אותך אם אחים שלך".
שתינו התחלנו צחוק.
הצטרפו אלינו עוד כמה בנות,
סיפרתי להם על עצמי.
עד שנכנסה לכיתה ילדה ששערה היה שחור וענייה היו ירוקות.
היא הסתכלה עלי במבט זועף, והפנה את גבה לעברי.
"ירדן על תשחקי אותה סנובית את אפילו לא מכירה אותה"
ירדן נאנחה ואמרה בקול כבד: "תסתכלו עליה בכלל מה היא שווא בכלל?
"מה את שווה בכלל?" אמרה נועה.
מי שהפיר את המריבה הייתה המורה נופאר.
המורה נופאר הייתה בת 23, כבר הספקתי להכיר אותה.
כולם עמדו במקום,
היא קראה לי וסימנה לי לבוא לעברה,
"בנות תכירו זאת גילה התלמידה החדשה שלכם לשולחן הלימודים"
"עדן אני מושיבה את גילה לידך"
"בשמחה קראה עדן".
ישבנו שתינו וכבר ידענו בלב שנהייה חברות טובות.
פרק 4- הבת מצווה של עדן:
----------------
עברו חודשיים מאז שעברתי לבית ספר,
בדרך היו קצת הפרעות מבנות מסוימות,
הם תמיד אהבו להפיל אותי למטה, ולהוריד ממני את החיוך העליז.
היו ימים שלא היה לי חשק לבוא לבית ספר, הייתי פשוט רוצה להיות אם עצמי.
הזמן חלף והנה הגיעו הבת מצוות,
הבת מצווה הראשונה הייתה של עדן, אותה אני לא אשכח בחיים.
זה היה ביום חורפי בבית של עדן,
אני התארגנתי.
לבשתי שמלה חגיגית בצבע לבן אם עטורים שחורים, אחותי הגדולה קרין עשתה לי מחליק לשערי המטולטל, וקלעה לי צמות בשני צדדי השיער וקשרה אותם לחצי קוקו.
אמי עטפה לעדן את סט הבשמים, והקרמים בנייר צלופן וצירפה לפפיון מעטפה שבה הייתה הברכה ומצורפים לה שלוש שטרות של 100 ש"ח.
יצאתי מהבית מאורגנת ומטוקטקת שרוח עזה נושבת ומעיפה את שערי הזהוב.
לבשתי את כובע המעיל שיגן על התסרוקת וצעדתי לעבר הבית של עדן.
בלונים של 12 בצבצו בכניסה לבית וריח של תבשילים עלו מהמטבח.
אני וחברותי קיפצנו במהירות במדרגות ובכניסה ראינו את עדן היפיפייה שלבשה שמלה לבנה, והייתה מאופרת אם תסרוקת מושלמת.
חיבקנו אותה והתחלנו בערב.
בסוף האירוע ירדנו למטה אני ונועה, וירדן היריבה שלי הייתה שמה ואמרה: "איכס מה את לובשת?"
ואז נועה בה להגנתי ואמרה: "כל אחד והטעם שלו, ואם כבר את מדברת מה את לובשת? לבוש גינס של יום יום?"
היה נראה שירדן קצת נעלבה,
אבל לבסוף היא פתחה את פיה ואמרה: "גילה אני עוד יראה לך מה זה"
"את לא תראי לה שום דבר" אמרה נועה.
נכון אמרתי "אני לא מפחדת ממך את בסה"כ בת אדם רגילה ממש כמוני וכמו כולם".
בשניה אחת ירדן נתנה לי מכה חזקה ברגלה על הירך שלי ונפלתי ארצה.
בכיתי כל כך, מסכנה עדן ששמעה את הצעקות מלמטה ובדיוק בבת מצווה שלה.
שמעתי את עדן אומרת: "חכו שניה",
היא עלתה למעלה וחזרה אם המעטפה של ירדן?!
"ירדן אני מאוד מעריכה שבאת אבל אם את עושה ככה לחברה הכי טובה שלי, ועוד ביום שלי אז אני מוותרת על המתנה הזאת,
חברות בעניי היא הדבר הכי שווה בעולם!"
פרק 5- ניצוץ של תקווה:
----------------
עדין לא השארתי את הבת מצווה הזאתי מאחורי,
במשך כמה ימים לא הלכתי לבית ספר ועדן הביאה לי שעורים וגם שכנעה אותי לבוא ושאין לי מה להעלב מירדן.
כל יום במשך כמה שעות פשוט הייתי יושבת על כיסא במרפסת שלי ומביטה על הים, על קו האופק.
היה לי זמן רק אם עצמי בלי לעשות כלום,
פשוט רק לשבת ולהסתכל על הנוף המרהיב.
עד שעלה במוחי רעיון, אולי אני ידבר אם ירדן?,
זהו זה מה שאני יעשה!
פרק 6- השיחה:
----------------
חזרתי לבית ספר רק אחרי שבוע שנעדרתי.
ובהפסקה קראתי לירדן,
פשוט פרקתי לעברה את כל מה שאני מרגישה כלפיה.
ולבסוף אמרתי לה: "כל המעבר דירה הזה שינה לי את החיים למדתי להביט אל האופק.
אופק נראה כאילו הוא מסתיים אבל לא הוא ממשיך,
ככה זה גם החיים שלנו יש נפילות אנחנו חושבים שזהו הכל נגמר נהרס לי החיים,
אבל בסוף אנחנו קמים וממשיכים הלאה".
הדברים שלי ריגשו את ירדן, והאמת גם אותי.
נפלנו אחת על השניה והתחבקנו, עד שעדן עברה לידנו וקרצה לי קריצה שמסבירה הכל.
נתתי לירדן יד ושלושתנו הלכנו ביחד לכיתה.
שנכנסנו ראו אותנו וכולם אמרו: "חבורה אה?"
אנחנו תיקנו אותם ואמרנו פה אחד "חבורת אל האופק"
וכולם התחילו לצחוק.
פרק 7- סוף טוב הכל טוב:
----------------
לסיכום:
החיים הם כמו האופק, הם נראים כאלו הם מסתיימים אבל בעצם הם רק מתחילים.
כל אחד צריך להסתכל על החיים בצורה חיובית,
הכל בעולם הזה לא מובן מאילו, פשוט רק תזכרו משפט אחד: להביט אל האופק"
סוף. |
|
|
|
|
|
116
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14/05/2021 14:23 |
אנהשיר444 |
7 |
מהממת!
מקווה שיבחר!
למורה שלי קוראים גילה XDDDDD |
|
|
|
|
|
22/11/2020 14:57 |
שלג22222 |
6
|
|
קראתי את הסיפור.... אולי מצאו כמה שגיעות כתיב פה ושם אבל הסיפור היה נהדר(: יש לזה מסר מאוד מאוד חשוב ואני נדהמת מכך שעשית את זה בצורה כל כך יפה! זה אחד הסיפורים הטובים שקראתי, אולי הקצרים... אבל המילים שבהם שווה את הקריאה!(: מגיע לך לזכות(: |
|
|
|
|
|
18/11/2020 19:18 |
שימשיה999 |
5
|
|
מושלםם |
|
|
|
|
|
13/11/2020 21:55 |
כרמל645 |
4 |
|
וואו מושלם! |
|
|
|
|
|
13/11/2020 01:49 |
סיגלית2626 |
3 |
ואוו אני בשוקק!
איזה סיפור מדהים אמאלהההההה!!
את בטוח זוכה♥
בהצלחה♥ |
|
|
|
|
|
12/11/2020 14:48 |
אמלי45639 |
2
|
|
וואו יפה! האמת היא, יש לי שיער שחור ועיניים ירוקות, חיחי, אבל הסיפור כל כך מושלם... |
|
|
|
|
|
12/11/2020 14:45 |
מברשת111 |
1 |
|
מקסים..! |
|
|
|
|
|
|
|
