|
העולה החדש (סיפור שאמצתי)
|
16/11/2020 |
מבט ראשון
הגיע עולה
חדשה ושונה,
שרה יורדת מהמטוס ורואה את ישראל, וכבר ממבט ראשון היא לא כל כך אוהבת את מה שהיא רואה.
הארץ ממנה היא באה, ארצות הברית, שונה וירוקה. היא חוששת שלא תצליח להתחבר אל חברות חדשות. היא בכלל לא יודעת עברית, השפה נשמעת לה משונה. הבתים בישראל שונים, האנשים מתנהגים אחרת, איך היא תצליח להתחבר?
כששרה הגיעה לבית היא גילתה שהבית קטן יותר, היא תצטרך לישון עם אחותה הגדולה באותו החדר. שרה פרקה את המזוודות סידרה את הארון ומצעים על המיטה והלכה לישון מפוחדת ממה שיקרה מחר.
היום הגדול
ריח טוב העיר את שרה משנתה. היא פקחה עיניים והסתכלה סביב על החדר החדש שלה. היא קמה מהמיטה, התלבשה צחצחה שיניים וירדה למטבח. במטבח חיכתה לה כבר אמא עם ארוחה חגיגית על השולחן, ואמרה "בוקר טוב". שרה התישבה ליד השולחן, התחילה לאכול ואמרה: "אני יכולה להישאר בבית היום"? אמא שאלה: "למה להישאר בבית, הילדים מחכים לך בבית ספר, קישטו את הכתה לקראתך, זה יהיה לא נעים אם לא תלכי." לא היתה לשרה ברירה היא לקחה את הילקוט ואמא הסיעה אותה לבית ספר.
היא הגיעה לבית ספר והרגישה מוזר כי בית הספר היה שונה. אמא הראתה לה איפה כתה ז', היא נכנסה לכתה ושם חיכתה לה הפתעה! הילדים קישטו את הכתה כמו שאמא אמרה אבל מה שאמא לא ספרה זה שהם גם הכינו לה עוגה!
היא נהנתה מהיום הראשון בבית ספר אבל עדיין לא צליחה להתחבר, לילדים היה קשה לדבר אתה באנגלית ורוב הזמן הם דברו סביבה עברית והיא לא הבינה אותם.
באותו יום הגיעה המנהלת כדי להודיע משהו חשוב והיא שכחה לדבר באנגלית, אף אחד לא תרגם לה, אז היא לא ידעה מה אמרה המנהלת. בשעה הרביעית הגיעה מורה באמצע השיעור ודיברה עם המחנכת. בסופו של דבר המורה נגשה אל שרה ואמרה לה באנגלית: "שלום, אני בכל יום בשעה הרביעית אקח אותך לשעתיים בהם תלמדי איתי. ואני אלמד אותך עברית ואמסור לך הודעות כמו ההודעה של המנהלת." שרה הלכה בשמחה עם המורה.
השעות הללו היו השעות הכי כיפיות בכל בית הספר. אבל עדיין נותרה בעיה אחת, שלמרות שהיא אחת היא ממש גדולה, לא היו לה עדיין חברות. שרה חזרה מבית הספר קצת עצובה, כשאמא ראתה אותה היא שאלה: "מה קרה"?
שרה ענתה: "לא פגשתי חברות, היה כיף אבל עדיין חברות זה דבר חשוב ואני רוצה כאלה – איך אני אשיג?"
אמא אמרה: "את לא צריכה להשיג אם תשיגי לא תהיה לך חברה טובה, לא לשחד, אלא להכיר ולבדוק אם היא נחמדה".
בלילה כשהיא הלכה לישון היא חשבה לעצמה, איך אני אכיר חברה? אולי אני אדבר איתה? אולי אני אשתתף במשחק או בכלל אתקל בה בטעות?
אחרי שחשבה על זה היא ישר נרדמה.
להכיר את החברה
הבוקר היה אותו הדבר, שרה קמה, התלבשה, צחצחה שנים, אכלה ואמא הסיעה אותה לבית ספר.
שרה הגיע מוקדם וניסתה להתחבר דבר ראשון ראתה שמשחקים, שרה רצתה להצטרף אבל גילתה שזה משחק של מלים שקוראים לו ארץ עיר. שרה נסתה לדבר אבל לא היה לה עם מי לדבר.
עד שראתה ילדה יושבת בצד ובוכה וילדים צחקו עליה ולגלגו עליה. שרה ראתה אותה וישר הלכה אליה. הילדה הסתכלה אליה בעיניים דומעות ושאלה: "מה את רוצה ממני"? שרה אמרה: "אני רוצה לדבר איתך." "באמת"? שאלה הילדה. "כן" אמרה שרה. הם דיברו והילדה סיפרה לה שקוראים לה חנה ושעושים עליה חרם. בחזור מבית ספר שרה סיפרה לאמא את הסיפור ואמא הקשיבה והקשיבה ולבסוף אמרה: "את גם מצאת חברה וגם עזרת לילדה." מאז שרה לא בודדה ולא מפוחדת בגלל שיש לה חברה וגם אחרי קצת זמן למדה עברית. שרה בסופו של דבר ילדה כמו כולם.
הסוף |
|
