קהילה - היצירות של romi1620
|
|
|
|
|
שלושה יתומים ומנהל אחד..-לכתב אורח!
|
30/11/2020 |
פרק ראשון: הכל אבד..
פקחתי עיינים. הכל היה מטושטש..
שישה אנשים בעלי חלוק לבן אשר לא זהיתי היו סביבי, לא הבנתי מדוע.
אחד מהם קרא:"אוקיי, חבר'ה היא פקחה עייניה"
הבטתי בתמיהה על המתרחש, עוד לא הבנתי.
לאחר כשעה קלה של התאוששות, שכבר יכולתי להוציא מילים מפי,
שאלתי בהיסוס:"אי.. אי.. איפה אני..?" אישה שחורת שיער בעלת חלוק לבן התקרבה אלי, ישבה לידי. קראתי בקושי רב את מה שהיה רשום על החלוק שלבשה:"אחות: אביגיל שיקץ" היא אמרה:"נקלעת לשריפה גדולה במיוחד" "מ..מה..?" אמרתי בתמיהה. "את באמת לא זוכרת דבר?" אמרה האחות בפליאה. נסיתי להזכר, אבל לא הצלחתי.
פתאום, חזרו אלי קטעים.. כן, כן.. השריפה, הפיצוץ, ההורים שלי שהשארתי מאחור, המשטרות, הצרחות, הפינוי באמבולנס..
הכל קרה מהר מידי.. אמרתי:"כן, אני נזכרת." ואז נזכרתי בדבר הכי חשוב..: "ההורים שלי!!" אמרתי. "איפה הם??" ואז האחות הקדירה פניה ואמרה:"אני מצטערת, אבל.. לא הצלחנו להציל אותם.."
"מה?!" זעקתי. דחפתי ראשי לכרית, שתספוג את דמעותי. מרוב הצער, נרדמתי. לאחר כמה ימים של שיקום, מנהל המחלקה צועד לעברי, ואוחז בידו תופס שחרור. "הנה לך, תופס שחרור! היום את הולכת מכאן!"
החמצתי פנים,:"איפה אגור?" שאלתי.
"נדאג ששירותי הרווחה ידאג לזה שישלחו אותך לבית יתומים"
פרק שני: 'בית' חדש
רכב אפור חיכה לי מחוץ לכותלי בית-החולים.
נכנסתי לתוכו, ישבתי, הנסיעה החלה. לאחר כשעה קלה, הרכב המנוע דמם. יצאתי, סורג גבוה ואפור היה מולי, גשם זלעפות ירד. אדם חמוש עם מדים עמד מְעֵבֶר לשער הכסוף. האדם ששהה איתי ברכב יצא, ואמר:"אנחנו משירותי הרווחה, תן לי לדבר עם המנהל"
חריקת שער נשמעת, סורג נפתח.
נכנסתי יחד עם האדם. הוא אמר שאחכה בחוץ, כך נעשה.
לאחר כחמש דקות אדם עם חליפה ירוקה קיבל את פני.
"שלום לך!" אמר, והמשיך בדבריו:"אני שמואל במיביץ', מנהל בית היתומים 'תקווה ואושר'. בואי, אקח אותך לחדרך!" הלכתי אחריו.
עלינו במדרגות, דלת פלדה נפתחת בליווי חריקה מחרישת אוזניים.
"מצטער, אנחנו נתקן את הדלת שיגיעו תורמים" אמר המנהל.
נכנסתי, ילדה בעלת עיינים תכולות וילד שחור שיער קיבלו את פני.
בעוד המנהל מדבר, סרקתי היטב את מקום 'מגורי' החדש. צבע מיושן,מיטת תלת קומות העשויה מברזל, מצעים מיושנים, 'חלומי' פשוט.
"אלה הם ליאור ובר, הם יהיו שותפי החדר שלך מעתה"
מנהל בית היתומים יצא, השאיר אותנו לבד.
הילדה נגשה אלי:"היי! אני בר, מימני נמצא ליאור"
ש..שלום.." אמרתי בבישנות. "אוי, היא מתביישת" צחק ליאור, בר לא צחקה אבל היא כן נתנה מכה לליאור בעודה גם אומרת:"ליאור תפסיק לצחוק!" "אאוץ'" אמר ליאור. בר שהייתה מסוקרנת, שאלה.
"איך קוראים לך?" "מאי" עניתי.
"בת כמה את?" "13, אמרתי." "כנ"ל" אמר ליאור. צחקתי.
מאיפה את? "אני במקור ממיקמק סיטי, עיירה קטנה ורחוקה מכאן"
מה קרה להורים שלך? "אממ.." שתקתי הסתכלתי לרצפה המוכתמת, החזקתי דמעותי.. "ואני עוד צריך לשתוק" אמר ליאור בזלזול כלפי בר.
"לא לא, זה בסדר..אחרי הכל, כולנו מאותו עולם" אמרתי להגנתה.
"שיהיה" אמר ליאור וגלגל עיניו. לאחר שעה של פטפוטים לא פוסקים,
נשמע מהרמקול הקולני והחלוד את המשפט:"ילדים יקרים, כיבוי אורות!
לילה טוב" החלפנו ל'פיגמות' שלנו.
לאחר לילה עמוס במיוחד, עצמתי עייני..
פרק שלישי: כיתה, כדור ותוכנית
השעה רבע לשבע, ליאור אמר בלחץ:"מאי! את משוגעת? השעה כבר רבע לשבע!!" "מ..מה?" אמרתי בסהרוריות. ליאור היכה את מצחו ואמר:"נו בית ספר! בשבע וחצי כבר לא נוכל להכנס לכיתה!!"
"נו עוד חמש דקות" סיננתי אותו, הנפתי יד מבטלת. "לא יודע איך זה אצלכם.. יותר נכון היה אצלכם, אבל פה עוד 45 דקות הלימודים יחלו" האמת, ליאור אדם ציני, זה למה לא התלהבתי ממנו בהתחלה.
טוב התעוררתי, ליאור ובר חיכו לי.
נכנסו לכיתה שלוש דקות לפני שהפעמון צלצל!!
הילדים הביטו בי, חלקם עיקמו אפם. השולחן היה ארוך מאוד עם ספסל מובנה באורך מדויק. שלט ענק כיסה את הקיר:"גם שהכל אבד, התקווה לא תאבד לעולם!" זה היה משפט יפיפה, גרם לי לחיך.
המורה נכנס:"שלום תלמידים" אמר ברשמיות, הציג אותי בפני הכיתה.
בשעה 14:30 צלצול פעמון נשמע, חריקת כיסאות, תיקים נסגרו,נזרקו על כתף. אני ובר יצאנו לבחוץ, ראינו את ליאור מתקרב בריצה.
"לא תאמינו מה מצאתי!" צעק בעודו רץ לעברנו. "מה?" אמרה בר.
ליאור התנשף, הסדיר נשימה ואמר:"הנה כדור!!!!" "ואווווווו!!!" בר אמרה בהתלהבות. גלגלתי עייני. "זה לא מרגש אותך?" אמרה בר?
"לא.. לא ממש" אמרתי באדישות. "טוב לפחות באלך שנשחק קצת?"
אמר ליאור,הסכמתי. שחקנו מעט אבל משהו קטע אותנו, זה היה לא אחר מאשר המנהל. "מה אמרתי בנוגע ללקחת חפצים מהפח?!" אמר בכעס. חייבת לצין, שנחרדתי מאוד מהמחשבה ששחקתי במשהו שהיה בפח,ליאור החמיץ פניו ושתק. המנהל לקח מידי את הכדור והתרחק.
"אני לא סובל אותו" אמר ליאור בכעס. "כן!" הסכימה בר, שתקתי.
חזרנו לחדר. ליאור ישב יחד עם בר בתסכול, שאלתי:"למה אתם כל כך מבואסים? זה רק כדור!" ליאור הסתכל עלי, הרים גבה בפליאה ואמר:"טוב זה לא העניין, יש לי תוכנית איך נשיג אותו!!!"
בר הרימה ראשה, הביטה אל ליאור ושאלה:"איך?" "בכל פעם, בלילה בכיבוי אורות המנהל שב לביתו, פשוט נכנס וניקח את הכדור!! שם הוא מאכסן את כל הדברים שהוא לוקח לילדים" "אתה רציני?!" אמרתי.
"רציני וחצי" הוא אמר. "הולכים על זה?" הוא שאל, בר היססה לבסוף נעתנה בחיוב. "מה איתך?" שאל ליאור, הסכמתי. לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות.
לאחר כשעה קלה נשמע מהרמקול את המשפט המוכר:"ילדים יקרים, כיבוי אורות, לילה טוב לכולם!" מיהרנו לרדת, הגענו לקומת הקרקע, ששם נמצא חדרו של המנהל. האזנו למנהל לדעת מה קורה, לא האמנו למה ששמענו..
פרק שלישי: מנהל וכדור-מה קורה כאן?
"לקחתי את הכדור, טיפשים הילדים האלה!
מי הטיפש שיחטט בתוך פח? לא חלמתי על כזה דבר. אל תדאג! הכדור היה כבוי, הם לא יודעים דבר!
טוב, אני כבר מגיע. התוכנית הזאת פשוט לא יכולה להשתבש!"
היינו בהלם. שמענו את צעדיו ורצנו לחדר המדרגות. ליאור הציץ, המנהל יצא מהחדר. אמרתי בלחש:"טוב, מה עושים?"
"עוקבים אחריו!" אמרו ליאור ובר יחדיו. רצנו אחר המנהל, אבל היה מאוחר מידי, השער כבר ננעל. בר רצה ואמרה:"בואו אחרי! יש לי רעיון!"
רצנו אחריה, עלינו לחדרנו. "מה עכשיו?" שאלתי.
בר הצביעה על הפוסטר שעליו היה כתוב:"אם אין דרך, תיצור אחת כזאת!" עיקמתי אפי, בנתיים המנהל הזה בורח ואנחנו מצביעים על פוסטרים. "אההה" אמר ליאור, חייך חיוך ערמומי, לא הבנתי.
"מה אתם עושים?!!" שאלתי. בר חייכה, הוציאה את הפוסטר.
מה היה שם אם לא מעבר סודי למחוץ למבנה. "גדלתי פה, כבר הספקתי למצוא כמה דרכים מעניינות לצאת מפה" צחקנו כולנו.
רצנו אחד אחרי השני במעבר הסודי והמאובק. ראינו את המנהל כבר מתרחק, זהיתי את רכבו. "לא נספיק לרוץ אחריו!" אמרתי בעצב.
"לא בטוח.." אמר ליאור בעודו רץ אל קורקינט חשמלי הכרוך בתשלום.
"זה בתשלום" אמרה בר. "אני יודע, אני יכול לעקוף את זה!" אמר ליאור.
"איך?" שאלתי.
-"שהיתי עם בן דוד שלי כמה חודשים, הוא לימד אותי קצת להיות האקר" אמר ליאור, צחקנו.
לאחר כשתי דקות הקורקינט היה מוכן, עלינו עליו.
התחלנו במרדף, ירד גשם זלעפות, עברנו בהרבה סימטאות.
רכבו הירוק של המנהל עצר, עצרנו גם אנחנו.
המנהל נכנס לבניין מוזר, הבטנו זה בזה-נכנסו גם. המנהל נכנס לחדר, עקבנו אחריו, הרגשנו בטוחים בעצמנו אבל לא להרבה זמן..
פתאום המנהל פשוט צחק, לא הבנו מדוע. ואז הוא הטיל עלינו את הפצצה... "ליאור, בר ומאי.. באמת חשבתם שאני לא שמתי לב שעקבתם אחרי? אוי אתם פתטים כל-כך.." היינו בהלם, לא ידענו מה לומר, לא הספקנו גם לעשות משהו כי הוא פשוט שם את טֶמְפֵּרָטוּרָתְ החדר ל-0 מעלות, נעל אותנו, וברח. "יופי מה עכשיו?!" הסתכלתי על ליאור ובר. "הכל באשמתך ליאור! באמת שהכל באשמתך!" הפלתי עליו את התסכול שלי. הוא הביט בי, הרים גבה ואמר:"בגללי?" "כן! סה"כ כדור מסכן!" אמרתי. "לא לכולם זה כדור 'מסכן'"
פרק רביעי: חור בלב וחור שחור
"אני אחד שמאז שאני זוכר את עצמי, הייתי בבית יתומים הזה, אוקיי? זה חתיכת חור בלב, להיות כאן.. לא להכיר את ההורים שלי.. אז כן! בשבילי זה קצת יותר מ'כדור מסכן', כנראה שלא חווית מספיק צער בחיים להבין את זה" ראיתי את עיניו, אדומות.
"אנ..אנ..אני מצטערת" גמגמתי. "כן, גם אני מצטער"
בר שתקה, הבטנו בה. היא הייתה קפואה כמעט לחלוטין.
ניסינו לפרוץ את הדלת ללא הצלחה. מצאתי מטף כיבוי ניסיתי לשבור בעזרתו את הדלת "קראק" נשמע. יצאנו בריצה מהחדר.
ראינו את המנהל, אוחז בכדור, הוא כבר לא היה נראה מאובק ומגעיל כמו שמצאנו אותו, הוא היה כסוף, 'ברזלי' כזה.
הוא לחץ על כפתור אדום ופתאום ראינו משהו.. משהו, שגרם לנו לפעור את פינו. זה היה חור, חור שחור!!
תחשבו שאני משוגעת אבל זה מה שזה היה, ליאור אמר:"חייבים לעצור בעדו! הוא עוד ישאב את כולנו לשם!" הכל החל להתרומם, להשאב לשם, לחור הגדול והסגול הזה. המנהל צחק. לא הבנו מה הוא רצה בכלל.. חשבנו שהכל אבוד.. הכל התחיל להשבר, אפילו הקירות..
פרק חמישי: הסוף קרב..(?)
הקיר נשבר, ניסינו לתפוס מכסה.. לא כאילו שזה אפשרי כל-כך.
הועף על גבי המנהל, הכדור הושמט מידיו, ליאור קפץ ותפס את הכדור.
המנהל לא הצליח לקום מהפציעה, ונשאב לחור השחור..
"מה לעשות??" אמר ליאור. "תלחץ על הכפתור הירוק!!" אמרה בר.
"איך את כל-כך בטוחה??" שאל ליאור. "רשום עליו בטל" צחקה בר.
ליאור אמר: "אופס.." ולחץ על הכפתור.
פתאום הכל חזר לקדמותו, הקיר כבר לא היה שבור.. אבל מה שנשאב-כבר נשאב.
"איפה המנהל..?" שאלתי. "וואלה לא יודעת" אמרה בר.
"נשאב" צחק ליאור. האמת שזה היה די מפחיד..
חזרנו לבית-היתומים. המנהל שלפי השמועות שרצו מפה לאוזן העידו על כך שהוא מת, הגיעה במקומו מנהלת חדשה, מצחיקה ונחמדה.
פרק שישי: השוליים עוד פתוחים
כבר חודשיים לאחר מה שקרה. חיבת לומר, הסיפור לא תם ולא נשלם..
אין לנו מושג מדוע המנהל עשה זאת, ובטח שלא מאיפה השיג את הכדור.. אבל אם אדע.. ואני עוד אדע, אני אספר...
|
|
|
|
|
|
140
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21/10/2021 15:47 |
11צמננ |
15
|
ארוווווך!
את יודעת לספר סיפורים!!!
אממ.. אני לא קראתי כי אין לי כוח, סורי!!!
אממ.. חיחי... איך זה לא כתב אורח!? |
|
|
|
|
|
21/10/2021 14:26 |
נויוש690 |
14 |
ואווווו כתיבהה יפהה
וסיפור מעניין ממש
סיפור מרגש ביותרר
הלוואי לכתב אורח❤ |
|
|
|
|
|
05/01/2021 10:43 |
רינה3323 |
13 |
כתבתתת סליחה שראיתי רק עכשיו><
רק עכשיו הייתה לי ההודעה של ההקדשה XD |
|
|
|
|
|
25/12/2020 02:49 |
ALoSh87 |
12 |
מה נשמע רומי?
למה את לא פעילההה
מחכה ליצירותייך!!! |
|
|
|
|
|
20/12/2020 23:31 |
יהלי3007 |
11
|
אמאלה את כותבת מושלם!
חייבבבבב חלק שניייי |
|
|
|
|
|
05/12/2020 18:48 |
הצילו100 |
10 |
|
נהדר |
|
|
|
|
|
04/12/2020 16:56 |
אליאת40 |
9 |
|
סיפור מושקה יותר מכול דבר |
|
|
|
|
|
03/12/2020 15:58 |
גלי55594 |
8 |
|
מהמםםםםם !!! |
|
|
|
|
|
02/12/2020 07:31 |
גוגו0523 |
7 |
וואוו!!!
הכתיבה שלך ברמה גבוהה ביותר
תאמיני לי אם לא בעוד שבוע את כתב אורח
אני לא יודעת מה אני עושה
מעניין מה קרה למנהל ומי זאת המנהלת החדשה
אהבתי מאוד!!! |
|
|
|
|
|
01/12/2020 11:02 |
תותיסיוון |
6 |
אמגגג
הסיפור מדהים!!!
הלוואי וזה יהיה כתב אורחחחח |
|
|
|
|
|
01/12/2020 00:04 |
ALoSh87 |
5 |
יאווו מה זה הסיפור הזהה
אוקיי, ואו!
הכתיבה מדהימה, התיאורים על כל דבר מעניניים כאלה, והרמה גבוהה ובלי שפה זולה!!!
אהבתי את המשפט:"מצטער, אנחנו נתקן את הדלת כשיגיעו תורמים"
זה מראה כמה המקום הוא עלוב...
והקטע בסוף, אני כולי מחכה כזה מה המנהל יעשה, בסוף הוא מת או משהו..
חייבת לעשות חלק ב!!!
ואל דאגה, את לוקחת את זה בקללל |
|
|
|
|
|
30/11/2020 21:10 |
קקלויי |
4 |
יפהה
כתיבה ברמה גבוה והסיפור מצחיק ועצוב ויפה ומותח. יש בו ממש כל מה שצריך!
עקבתי אחרייך! |
|
|
|
|
|
30/11/2020 21:00 |
אליאן241 |
3 |
|
חחחח יפה |
|
|
|
|
|
30/11/2020 20:54 |
מיקמק7723 |
2
|
מהמםםם
סיפו ממש יפה!!! |
|
|
|
|
|
30/11/2020 20:17 |
ירדן1600 |
1 |
ואוו!
סיפור יפה ומרגש!
תודה רבה על ההקדשה! |
|
|
|
|
|
|
|
