|
לכתב אורח- לרקוד:)
|
16/12/2020 |
"נוסעים לסבתא כרמל!" צעקו הילדים בבית משפחת לוי , הם בדיוק יצאו מביתם והתקדמו למכונית כדי לנסוע לסבתם , כרמל לוי אשר מתגוררת בחיפה.
בדרך לסבתא , במכונית , שאלו הילדים זה את זה שאלות כמו: "מה לדעתכם סבתא תכננה לנו להיום ליום כיף?" או: "איזה סיפורים סבתא תספר לנו היום?".
כאשר הגיעו לבית של סבתא ירדו הילדים מהמכונית , דפקו בדלת וחיכו שסבתא תפתח להם את הדלת. כאשר סבתא פתחה את הדלת היא אמרה לילדים: "ברוכים הבאים ליום כיף עם סבתא!" הילדים התרגשו ממש ונכנסו לבית של סבתא בשמחה.
לאחר שהילדים הורידו את המעילים והתיקים שלהם הם שאלו את סבתא: "מה נעשה היום ביום כיף?" סבתא ענתה להם: "אני קודם רוצה להתחיל בסיפור קצר , בואו נתיישב על הספות".
הילדים לחששו ביניהם מילות התרגשות ושמחה והתיישבו על הספות בסלון .
"הסיפור שאני רוצה לספר לכם הוא עלי ,הוא מתחיל כאשר הייתי ילדה קטנה בכיתה ו" ,התחילה סבתא לספר "אהבתי מאוד לרקוד , במיוחד בלט , הייתי בחוג בלט והתאמנתי בחוג מגיל צעיר מאד , החלום שלי היה להיות רקדנית בלט מוכרת , מפורסמת וטובה.
תמיד רציתי ללכת לתחרויות גדולות על הבמות המפורסמות בעולם לכן המשכתי להתאמן בקביעות ולא ויתרתי .
כעבור 9 שנים ,כשהייתי בת 21 ,הודיעו לי שנבחרתי לייצג את ישראל בתחרות הבלט הגדולה בעולם -בצרפת , שמחתי על הבשורה והתרגשתי על כך שנבחרתי כנציגת ישראל .
כדי להגיע לתחרות בצורה טובה ,התאמנתי המון, התאמצתי והשתדלתי ממש .
ואז ,כשלושה שבועות לפני התחרות ,עיקמתי את הקרסול כאשר עשיתי תנועה לא נכונה ולא יכולתי לחזור להתאמן.
הפציעה הקשה קטעה לי את רצף האימונים והצטערתי כל כך כי כנראה לא אוכל להשתתף בתחרות .
בעודי שוכבת כואבת במיטתי בבית חולים עלתה בי מחשבה חיובית שיש עוד סיכוי קטנטן להגיע לתחרות.
הרעיון שלי היה להמשיך להתאמן בהדרגה ובקביעות ולא לוותר ולהיכנע לכאב ואז התחלתי ליישם זאת .
חזרתי להתאמן בקביעות למרות הכאב והחלטתי שאני לא מוותרת.
ואז קרה דבר גדול שהפליא את האנשים שעמדו לצדי ,וכמובן גם אותי, שלושה ימים לפני התחרות התרפאה לי הרגל ויכולתי להשתתף בתחרות .
השמחה סביבי הייתה רבה ולא הייתה מאושרת ממני ...ניצלתי את הימים האחרונים שיש לי כדי להתאמן היטב לתחרות.
ביום התחרות הייתי לחוצה מאוד אבל שמחתי בליבי על כך שלא ויתרתי לעצמי והגעתי לרגע הגדול והמרגש.
כאשר הגיע תורי, עליתי למשטח הריקוד בהתרגשות ונתתי את כל כולי והרגשתי שעשיתי את הטוב ביותר ומבחינתי זהו הניצחון החשוב.
לאחר מכן בהכרזת הזוכים ,קראו למקום השלישי, למקום השני ולמקום הראשון...אני הגעתי למקום הראשון!
המתח וההתרגשות היו בשיאם, הרגע הזה שקראו את שמי היה הרגע המרגש בחיי.
לאחר התחרות הרגשתי שהגעתי לשיא ובעצם השגתי משהו שמאוד מאוד רציתי ומצד שני רוצה להמשיך הלאה ולפנות לתחומים נוספים בחיי.
והנה אני עכשיו כאן מספרת לכם , לנכדים שלי ,את הסיפור הזה" אמרה סבתא ועל לחייה דמעות קטנות שזולגות מעיניה .
"ואוו סבתא הסיפור הזה ממש יפה ומרגש , אנחנו גאים בזה שיש לנו סבתא כמוך" אמרו הילדים וחיבקו את סבתם בהתרגשות ,"ואני גאה בזה שיש לי נכדים כמוכם!" אמרה סבתא וחיבקה אותם בחזרה.
|
|
