קהילה - היצירות של ירדן3005
|
|
|
|
|
הפיגוע בחצות || סיפור לכתב אורח
|
27/12/2020 |
הפיגוע בחצות- סיפור לכתב אורח
---------------------------------------------------------------
פרק 1- גניבת כרטיס האשראי של אימא
"סיוון, תגידי, אני לא מוצאת את כרטיס האשראי שלי, הוא אצלך אולי? בטעות?" אין מענה.
"סיווני! סיוון!, מה, נכנסת להתקלח? עדיין מוקדם, נו, סיוון, אני חייבת את הכרטיס עכשיו!" שוב, אין מענה.
"איפה סיוון? למה היא לא עונה?" חשבה בליבה אימא של סיוון, מתחילה לדאוג.
"טוב, אני אבדוק שוב במדף. מוזר מאוד.." חושבת אימה של סיוון.
היא בודקת, ובודקת, ושוב בודקת, וכלום!
אין שום סימן לכרטיס האשראי במדפים!
איפה הוא?!
הגיעה השעה 11 בלילה. סיוון איננה. אימא של סיוון התחילה לדאוג לא רק לכרטיס האשראי שלה, אלא גם לביתה, שאיננה.
טוק טוק, דפיקות בדלת.
"הו, זו בטח סיוון." חשבה אימה של סיוון והתקדמה לעבר הדלת.
"היי, אימא. אני יודעת שאת כועסת ומודאגת, אבל יש לי סיבות. נגמרה לי הסוללה בפלאפון, ולא הרגשתי את הזמן עובר. מצטערת."
"או-קיי , ההתנצלויות לא עוזרות לי. גשי לחדרך, ותאמרי ביי-ביי לפלאפון שלך. ל-צ-מ-י-ת-ו-ת. לילה טוב."
"אבל, אימא! זה לא הוגן! אמרתי לך שנגמרה לי הסוללה! מה אני יכולה לעשות? לא לקחתי מטען או משהו. זו לא אשמתי!"
"סיוון, אמרתי משהו, נכון? גשי לחדרך, אני כבר אבוא לקחת את הפלאפון שלך. לשעבר. תסתכלי על השעון, מה השעה? 11 וחצי בלילה! מה קרה לך? יצאת בשבע מהבית! אז תספרי את השעות, כמה זמן היית מחוץ לבית? ארבע וחצי שעות! זה נשמע לך נורמלי?! תעשי לי טובה, גשי לחדר.
אה , כמעט שכחתי. נעלם לי כרטיס האשראי, את יודעת איפה הוא במקרה?"
"אה... אפשר להגיד שא-ני ל-קחתי א-ותו. " גימגמה סיוון.
"מה? למה?! מה יש לך לעשות עם כרטיס האשראי שלי? מה קרה לך היום תגידי? אז אם כך, תיפרדי גם מהטלויזייה! לחודשיים!" כעסה אימה של סיוון.
"אימא, אני רוצה לשאול מה קרה לך היום? גם טלויזייה וגם פלאפון? זה לא הוגן! מה כבר עשיתי?! " צעקה סיוון ו"בום" טרקה את הדלת בחוזקה. דלת הבית.
---------------------------------------------------------------
פרק 2- סיוון בורחת מהבית
"וואי, איזה עצבים! מה כבר עשיתי? סך הכול הגעתי באחת עשרה וחצי בלילה לבית, ועוד עם סיבות הגיוניות. אוף" סיוון יצאה מהבית, והיא פונה לעבר הכביש. דמעות זלגו בעיניה. היא הרגישה מסכנה, בודדה, וחסרת ישע.
אבל מרוב הצפת הרגשות הללו, היא לא שמה לב, ופנתה לעבר הכביש, חצתה אותו ללא היסוס, וכן, ניחשתם נכון. סיוון התנגשה במכונית.
---------------------------------------------------------------
פרק 3 - האיש הגיבור
"וואו, מה זה? איפה אני? מי אתה? מי האנשים הללו? מה אני עושה כאן?" כל כך הרבה שאלות היו לסיוון, איך לא, הרי היא בבית החולים. המומה.
"שלום, אני דניאל. ראיתי אותך בכביש, וישר טילפנתי למד"א. איך עשית דבר כזה?! מקווה שלא נפצעת קשה.. את כרגע בבדיקה. הם בודקים אם נפצעת ואם כן אז כמה זה חמור. אל תדאגי, האנשים הללו הם טובי לב ואמינים. הם רק עושים כמה בדיקות ונותנים לך לנוח."
הרגיע דניאל את סיוון.
"וואי, אני ממש אסירת תודה לך. אני לא שמתי לב. הייתי בסערת רגשות, ולא ראיתי את הכביש, אז רצתי לעברו. ממש תודה. הצלת את חיי! אני לא אשכח זאת לנצח!" הודתה סיוון לדניאל.
עברה שעה, והרופאים, לתדהמתם, גילו שסיוון נפצעה. אומנם לא קשה, אבל נפצעה. פציעתה הייתה ברגל ובידיים.
הנער החביב החליט לקחת על עצמו אחריות, ולטפל בסיוון. כמובן כשהיא תבריא לחלוטין.
עברה חצי שנה מאז הפיגוע, וסיוון כמעט בריאה. נשאר לה רק טיפול קטנטן והיא משוחררת לחופשי.
הרופאים נכנסים לדלת ושמחים לבשר לסיוון ודניאל : "סיוון, חמודה, אנו שמחים לבשר לך שהיום, בשעה ארבע אחר הצהריים , את מסיימת טיפולייך אצלנו."
איזו התרגשות, סיוון ממש ממש שמחה!
לאחר חצי שנה שהיא בטיפולים, סוף סוף היא משוחררת!
אוהו כמה שחיכתה לשעה ארבע..
"את רואה, היום תשתחררי והכול יהיה בסדר. עבר מהר, לא?" הרגיע דניאל את סיוון.
"כן, סוף-סוף . תודה דניאל. תודה שעזרת לי , ושימחת אותי, שעשעת אותי וצחקת איתי. את התקופה הזו לא אשכח לעולם. תודה!"
----------------------------------------------------------------
פרק 4 - סיוון חוזרת הביתה
הגיע השעה ארבע. סיוון ודניאל יצאו מבית החולים, לעבר מכוניתו של דניאל, שיסיע אותה בעוד דקות מספר לביתה.
"בואי, תעלי." אמר דניאל.
"וואו, אני ממש אסירת תודה לך. אתה לא מבין מה עבר עליי באותו יום. אם לא היית שם, אז לא יודעת מה היה קורה.. בקיצור, תודה רבה!" הודתה שנית סיוון לדניאל, והשניים יצאו לדרך.
לאחר שעתיים של נסיעה, הגיעו אל היעד- ביתה של סיוון.
"תודה דניאל. לא אשכח אותך לעולם. להתראות" נפרדה סיוון מדניאל, וצעדה לעבר ביתה.
"אימא!! התגעגעת?! חזרתי!!!" צעקה סיוון, מהתרגשות.
"הו, ילדה שלי. מה קרה אתך? את לא מבינה איך דאגתי.. כבר חשבתי דברים.. השם ישמור. העיקר שאת כאן!"
"זה סיפור ארוך, אימא. נשב על כך בארוחת הערב."
סיוון סיפרה בהתרגשות לכל בני משפחתה את הסיפור, וכולם נדהמו. בעיקר מזה שהיא חייה.
כולם למדו את המסר והלקח מהסיפור המטורף הזה.
והוא- להיזהר בכל אשר נוגע לדברים מסוכנים, לשים לב, לעזור לזולת, וכמובן- לכבד את ההורים ולהקשיב בקולם.
- הסוף -
|
|
מוקדש
לואי, מצטערת, שהיה, קצר | |
|
|
|
|
|
|
199
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16/08/2021 23:26 |
לוליני10 |
11
|
|
ממש יפה |
|
|
|
|
|
29/01/2021 19:14 |
מרשמלו2670 |
10
|
דחוףףף כתב אורחחחח
ממש מרגש וואוווו |
|
|
|
|
|
29/12/2020 11:45 |
חתול2007 |
9
|
|
סיפור מדהים בהצלחה בכתב האורח! |
|
|
|
|
|
29/12/2020 09:59 |
חתולה858 |
8 |
ואוו מושלם, ומסר מדהים.
כל הכבוד לך על ההשקעה!!! |
|
|
|
|
|
28/12/2020 22:20 |
תiכית |
7 |
|
יאאא מהמםםם♥ |
|
|
|
|
|
28/12/2020 19:41 |
מברשת111 |
6 |
|
הוו מהממםםם |
|
|
|
|
|
28/12/2020 17:00 |
500מעין |
5 |
|
ווואוו סיפור מרגש את כותבת מהממם אמן שתהיה כתבת אורחת |
|
|
|
|
|
28/12/2020 16:17 |
חתלתולה333 |
4 |
|
סיפור מושלם! אין מצב שאת לא זוכה! |
|
|
|
|
|
28/12/2020 12:18 |
אסוגרלי |
3
|
|
וואי מהמם! רואיםשהקעת! |
|
|
|
|
|
27/12/2020 20:48 |
אננס12993 |
2 |
|
מעניין מאוד |
|
|
|
|
|
27/12/2020 17:28 |
אאשירהמיק |
1 |
אוווו חיכיתי!
(זאת מוקמיק992, ניכנסו לי למיק ושינו סיסמא:()
*קריאה*
יוו סיפור מהמם!!
נהניתי ממש לקרוא!! |
|
|
|
|
|
|
|
